Tzaverei Shalal, Haftarah for Shabbat Erev Rosh Chodesh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. אפשר במ"ש בעניותנו בפתח עינים בריש פסחים דהתורה אינה מקבלת טומאה ומשום הכי כתיב בה טומאה אבל התורה גילתה לומר אשר איננה טהורה ללמד דעת לאדם שהוא עלול כי לא יוציא דבר מגונה מפיו וז"ש כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא וכי תימא אמאי האריך ולא אמר טמא בקצרה כמ"ש בתורה לז"א כי לא טהור האדם והוא עלול משא"כ התורה:
א"נ בחילוק הרבנית שהביא הרשב"ץ דישנה לתלמידיו מגונה בקצרה לפי שהם מתבלבלי' אך התלמיד לרב לא יוציא מגונה שהרב אינו מתבלבל וכפ"ז בינו לבין עצמו אל יוציא מגונה וז"ש ולא דיבר מאומה לאחרים כי אמר בינו לבין עצמו ומסיבה זו עקם כמה אותיות דליכא למיחש לבלבול:
א"נ דמוקמינן גברא אחזקתיה וז"ש כי אמר מקרה הוא ונתן טעם שדוד מוחזק וז"ש בלתי טהור הוא דייקא ולכן אני אומר כי לא טהור דמוקמינן ליה אחזקתיה ואין לתלות בסיבה אחרת: ב) מדוע לא בא בן ישי וכו' נשאל נשאל דוד וכר אפשר במשז"ל דשאול ודואג ואחיתופל לא היו מזכירים לדהע"ה בשמו רק בן ישי והטעם כי טבע האוהב להזכיר שם אוהבו ואפי' שאינו צריך כ"כ קראו בשמו. וכלפי לייא השונא אינו יכול להזכיר שמו ומבקש אופן שלא להזכיר שמו. וזה טעם דהרשעים לא מסקינן בשמייהו מלבד מ"ש בעניותנו במקום אחר דכתיב הלא משנאיך ה' אשנא והשנאה תבחן בהזכרת שמו. ולהפך כ"י מענותנותו כתיב ראו קרא ה' בשם בצלאל וז"ש כי ידעתי"ך בשם לשון חבה. וז"ש במספר שמו"ת וכמ"ש בעניותנו במקומו. ועתה שאול סירכיה נקיט ואמר מדוע לא בא בן ישי כי לא יכול לומר דוד משנאתו. וכל קבל דנא שיהונתן בלי צורך הזכיר שמו ואמר נשאל נשאל דוד מעמדי והול"ל נשאל מעמדי דבגויה משתעו וגם ידע שאביו שונאו ועכ"ז מרוב אהבה לא יכול להתאפק ואמר נשאל נשאל דוד ומזה הכיר שאול רוב אהבתו וחרה אפו וז"ש כי ידעתי כי בוחר אתה בבן ישי. [ויש לתת טעם עד"ה במ"ש הרמ"ז דהשם הוא הנשמה כלומר דה' שם שמות וכפי בחינת נשמתו הוא שמו כמו שכתבנו בעניותנו במקום אחר ולכן ביהונתן היה ענין נוסף על כל אהוב דעלמא דנפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ולכן היה מזכירו בשמו תמיד כי שמו היא נשמתו כמדובר ובפרט דשם דוד הוא סוד היחוד כמ"ש אני עני במ"א וגדלה נשמתו נשמת רוח חיים]:
ולהבין ויכוח זה של שאול ויהונתן דשאול היה רוצה להמיתו ונשבע חי ה' כי בן מות הוא והשיבו יהונתן למה יומת מה עשה שמעתי בשם הרב הגדול מהר"י חאגי"ז דאיכא פלוגתא דרבוותא אי סעודת ר"ח דאורייתא אי לא והבין שאול דדוד רצה להורות דסעודת ר"ח לאו דאורייתא ולזה לא בא לסעודה ולפ"ז הוא מורה הלכה בפני רבו וחייב מיתה ולז"א חי ה' כי בן מות הוא. ויהונתן השיבו דלא צדק כי זבח משפחה וכו' ותו הן לו יהי כדבריו לא אמרן דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה אלא דמורה בהדיא אבל הכא שלא עשה מעשה אלא בשב ואל תעשה לא בא ויש ספק דשמא ס"ל דסעודת ר"ח לאו דאורייתא אינו חייב מיתה וז"ש למה יומת מה עשה בפועל והכל הוא בשב ואל תעשה. וכ"ש דאינו מבורר ואינו חייב מיתה עכ"ד. ואחר זמן ראיתי להרב הגדול הרמב"ח ז"ל בדרשותיו כ"י דפירשם על דרך זה בדין זקן ממרא דבעינן שיורה לעשות ולפק"ד לא יכונו בדין זקן ממרא כאשר יראה המעיין בדיני ז"מ ואין להאריך. ושוב כמו רגע נראה לי ס' קרבן מנחה להרב מהרי"ח הנז' ושם בסי' ק"ם פירש כאמור:
וראיתי למורנו הרב הגדול שארינו כמהר"א יצחקי זלה"ה שהאריך בביאור פסוקים אלו ולהיות דובב שפתי ישנים אעתיק דבריו ז"ל בקצור. הנה נודע מדברי המפרשים כי כן משפט מחקי מלכות דשריו וגדוליו ישבו אתו לאכול לחם תמיד ובפרט ביום טובה בר"ח ומועד איש לא נעדר חק ולא יעבור ולהכי ביום החדש השני שאל שאול מדוע לא בא גם תמול גם היום כי זה ודאי מורד במלכות. וענהו יהונתן נשאל נשאל דוד מעמדי כי זבח משפחה וכו' והענין כי משפחת בית הלחמי אתרחיש להו ניסא באותם הימים וקבעום עליהם ועל זרעם מידי שנה בשנה לעשותם. ימי משתה ושמחה כי היו מחבבים הצרות להגיד שבחו של מקום ביום שנגאלו מהצר' והנס חביב עליה' וראיתי למהר"ם אלשקר בסי' מ"ט שכתב על עיר אחת שקבעו י"ט בי"א בטבת לעשותו פורים אם יתחייבו זרעם אחריהם אע"פ שיצאו מאותה העיר לגור באשר ימצאו טרף והשיב כי מעשיהם קיימים עליהם ועל זרעם וכו' עש"ב וראיתי בפר"ח די"ט במנהגי האסור שכתב בסי' י"ד לדחות דברי מהר"ם אלשקר הנז' וראיתו מפ"ק דר"ה דבטלה מגילת תענית והקשו עלה מההיא דאמרינן בתלתא בתשרי בטלת אדברתא משטריא ואותו היום עשאוהו י"ט ואי ס"ד בטלה מגילת תענית קמייתא בטול אחריניית' מוסיפין וכו' אם כן לדידן דקיימא לן בטלה מגילת תענית כיון דקמייתא בטול לית לאוסופי מידי ואם מוסיפין הוי מנהג רשות. והחילוק מבואר בעצמו דשאני התם שקבעו לכל ישראל כשאר ימים של מג"ת דודאי כיון דקמייתא בטול אין אחרונים יכולים להוסיף ולתקן על ישראל מחדש דמ"ש נס זה מהראשונים שבטלום ונמצא מוציא לעז על הראשונים שלא היו מחבבים ולא היו הנסים ספונים בעיניהם כדי לעשות י"ט אבל יחידים המקבלים על נס שנעשה להם מנהג של מצוה הוא וחובה עליהם ועל זרעם. ולע"ד דאם אחר נדרם זה אירע גזרת ב"ד שגזרו תעניות ובכלל י"ט שלהם שנדרם דוחה גזרתנו וכדמוכח מההיא דפ"ק דתענית אם נדרו קודם לגזרתנו וכו' וזה מה שטען יהונתן זבח משפחה וכו' ושאל ממני שאני אב"ד אם מותר היה לילך ואין בזה משום מבטל מצות המלך להסב עמו והורתי לו מאחר דנדרם קדם למלכותך שילך לקיים נדר משפחתו שקבלוה עליהם ועל זרעם כאלה. ושאול חרה אפו וביזה אמו באמור לו בן נעות המרדות וצריך להבין אם ריב לו עם בנו למה יבזה אמו. ורז"ל אמרו שהי' מן המחוללות ושאול היה ביישן ולא רצה לחטוף עד שהעיזה פניה וחטפתו וגם זה צריך ביאור דמה ענין וה לכאן ואפשר שכונת שאול לומר ליהונתן שגם אמו טעתה בהוראה כמוהו דהשבועה היתה איש ממנו לא יתן אשה לבנימין והתירו במחוללות דהשבועה היתה שהם לא יתנו אבל אם הם חוטפים אינו בכלל והיא דנה בעצמה שאם תחטוף היא אינה בכלל שבועה וזה טעות דהיא נאסרה בשבועת אביה אלא שהתר אמו לשאול מטעמא שהיא חטפה אותו ואח"ך יצריה אלבישיה וחטפה כשאר המחוללות וז"ש בן נעות המרדות שרש דבר נמצא בך לטעות בהוראתך כמו שטעתה אמך. הלא ידעתי כי בוחר אתה בבן ישי לבושתך שהוא הלכה כמותו ואתה לא כן כמשז"ל דכשאמרו לו על דוד הע"ה הלכה כמותו מילתא דליתא בו וביהונתן איקני ביה. ועתה שלח וקח אותו כי בן מות הוא שעבר על דברי ולא בא אל שלחן המלך וזה מרד כמ"ש התוס' שאוריה מורד במלכות שלא הלך לביתו כמו שאמר לו המלך. ויען יהונתן למה יומת מה עשה כונתו הוראה שהוריתי כדין היתה כיון שנדרם קדם למלכותך חייב להקים נדרו ואין בזה משום מורד במלכות דדרשינן אכין ורקין כמ"ש גבי אבנר ועמשא וזהו למה יומת. ועוד מה עשה כלומר אפילו תימא שאין הלכה כמותי הוא פטור שאני התרתי לי והו"ל כתולה בהוראת ב"ד שפטור מקרבן ה"נ פטור מדינא דמורד דעשה על פי ונמצא שהוא לא עשה כלום וזהו מה עשה עד כאן לשון הרב ז"ל בקצור:
ואשר יצא לישע מהר"ם אלשקר להצילו מקושית הרב פר"ח וכתב דהחילוק מבוא' בין כל ישראל ליחידים ק"ק דנראה דחדשות הוא מגיד וכבר הרב פר"ח עצמו כתב ואין לחלק בין רבים ליחיד דאדרבה כל דכן הוא דאפי' רבים דאלימי מילתייהו לא מצו לתקוני י"ט מחדש כ"ש יחיד. ואם הרב ז"ל לא נראו לו דברי הפר"ה בזה הו"ל להביא דבריו ולדחותם ולא לחלק חילוק זה בסגנון אשר כתב דנראה דחדשות הוא מגיד. ומיהו הרב מופת הדור מהרח"א זלה"ה בס' מקראי קדש דף קצ"ח הליץ על מהר"ם אלשקר וקרב חלוק בין רבים ליחיד והוסיף עוד להעמיד דברי מהר"ם אלשקר ז"ל עש"ב:
ואני שמעתי שפירשו כי בוחר אתה בבן ישי לבושתך ולבושת ערות אמך במשז"ל דנקבות מואב מותרות דכתיב ע"ד אשר לא קדמו ואין דרכה של אשה לקדם אפי' לקראת נשים דכ' כל כבודה וכו' ואם יהונתן חטפתו א"כ במה שבוחר אתה לבן ישי מוכח דאין דרכה של אשה לקדם וכו' וזהו לבשתך דיאמרו דאתה בן חצופה ולבשת ערות אמך דהחציפה וחטפתו לשאול: