השמטה מהפטרת בראשית אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך וכו' אפשר לומר בהקדים מה שפירש רבינו האר"י זצ"ל פ' את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני דיש לדקדק כי תחיל' אמר את מי אשלח ואח"כ ומי ילך לנו גם תחילה בלשון יחיד ואח"ך לשון רבים אך הענין כי ישעיה חצי נחמה כמ"ש בזהר וירמיה כלו צרה אמנם נגד ב' אלו אמר את מי אשלח נגד הטובה ונחמה לכן אמר לשון אשלח שליחות גמור ולשון יחיד כי כינה הדבר אליו יתברך אך נגד היותו שליח בענין הצרות אמר מי ילך לנו בלשון רבים ובלשון הליכה כי לא רצה הקב"ה לעשות רעה לבדו ואז אמר ישעיה הנני שלחני ר"ל אני אהי' שליח לטובה וזהו שלחני א"ל הקב"ה לך כי עתה הוא לרעה לז"א לך ואמרת שהוא רעה לכן אמר בלשון הליכה עכ"ל לקוטי תורה הנדפס בישעיה:

ובזה אפשר לפרש מה שאמר משה רבינו ע"ה למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני הכונה למה הרעות וכי תימא דלענין הרעה הוא ובית דינו כמ"ש הכתוב ה' נתן וה' לקח דלענין הנתינה כתיב ה' נתן הוא לבדו אך לענין הרעה וה' לקח הוא ובית דינו. לזה אמר למה זה שלחתני דלשון שליחות לא יצדק כי אם לטובה. וזה כונת הכתוב וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך וכו' כלומר הבט ימין וראה והיה לאות שאוציאם לחירות כי אנכי שלחתיך ואני איני שולח אלא לטובה ועל זה טען משה למה זה שלחתני כלומר שאתה שולח אותי וזהו לטובה. ומרוב צער משה רעיא מהימנא ברועה עדרו דחק ונכנס. אמנם כבר ה' רמז אליו באומרו לכה ואשלחך שם רמז שתהיה צרה כאן בתחילה ולזה אמר לכה מעצמך לענין הצרה ואשלחך לענין הטובה. ושוב ראיתי שבלקוטי תורה פ' שמות מפרש אומרו לכה ואשלחך על דרך זה ע"ש:

ובהכי אשכחנא פתרי דבירמיה שכלו צרה כתוב כי על כל אשר אשלחך תלך והרי דגם לירמיה הע"ה אמר לשון שליחות. אך הכונה דיש טובה גדולה ששפך חמתו על עצים ואבנים והיה שארית פליטה לישראל כמשז"ל ולצד זה נקט אשלחך. ואמר תלך לענין הרעה דלמראה עינים עת צרה היא ליעקב. אך ממנה יושע כי שפך חמתו וכו' ונשארו ישראל בעולם. וזהו שסיים הכתוב לנטוש ולנתוץ ודין גרמא לבנות ולנטוע כמו שפירשו הראשונים ומפאת זה שייך שליחות והרי הוא כמבו"אר:

והיינו דקאמר קרא אני ה' מדת רחמים קראתיך בצדק דעל ישעיה מדבר כמו שפירש"י והכונה קראתיך לשלחך וייחס הקריאה אליו בצדק לצדק בריותיו כלומר לענין הטובה. ואחזק כי"דך לענין מה שתלך מעצמך לענין הצרה:

אני ה' הוא שמי אמרו רז"ל הוא שמי שקראני אדה"ר אדני אדון הכל. ושאלוני דהא אמרינן פ"ק דברבות לא היה אדם שקראו אדון להקב"ה עד שבא אאע"ה וקרא אדון שנאמר אדני אלהים במה אדע. והרי כבר אדה"ר קראו אדון. והשבתי דאדה"ר אמר ששמו אדני שהוא אדון הכל אבל לא מצינו שהתפלל ושיבח לו ית' שהוא אדון הכל. מה שאין כן אברהם אבינו ע"ה שדיבר אליו יתברך ושיבחו שהוא אדון הכל:

ועוד אפשר לומר דשאני אדה"ר שקרא שמו ואח"ך כשקוראים השם אינו מוכרח דבקריאת השם יתנו דעתם וישימו לב פירוש השם. וא"כ בשגם אדם הראשון קרא שם ונתן טעם לשם. אינו דומה לאברהם אע"ה שאמר אדני אלהים ואלהים הוא שם אלהות ואמר אדני לומר שהוא אדון הכל. ונמצא שעיקר מ"ש אברהם אע"ה לא בעבור שם רק לומר שהוא אדון הכל:

שוב אחר החיפוש מצאתי להרב יפה תואר בב"ר במאמר הנז' שהקשה קושיא הלזו ותירץ תירוצי הראשון. ואחד מאוהבינו הי"ו כה הראני דרבינו בחיי כתב דאדה"ר קרא להקב"ה שם המיוחד וכתב כן משם המדרש. אבל מדברי רש"י בפירושו על פסוק זה אני ה' הוא שמי מוכח דקאי על שם אדנ"י והביאו מהר"ש יפה והאריך ע"ש:

הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד פרש"י הראשונות הנה באו שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים וגם את הגוי הנה באו שמרתי הבטחתי עיין שם אפשר לרמוז במה שכתב מז"ה דגלות הראשון היה במצרים שהיא תחת השרים העליונים וגאלנו ומכ"ש שיגאלנו מגליות אחרות. וגם מוכח מהזהר הקדוש דגאולת מצרים היא סיבה לגאולה העתידה וכמו שביאר מהר"ש פרימו זלה"ה וזהו שאמר הראשונות על גלות מצרים הנה באו ומזה תשכילו גאולת כל הגליות. וגם חדשות אני מגיד לשון משיכה כמו נהר די נור נגד ונפק וז"ש וחדשות אני ממשיך מכח גאולת מצרים:

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. יש מי שפירש במשז"ל א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש ומה טעם פתח בבראשית שאם יאמרו א"ה לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים לזה כתב מעשה בראשי' לומר שהוא ברצונו נתנה וכו' וז"ש ה' חפץ למען צדקו לצדק אותנו שלא יאמרו לסטים וכו' לכן יגדיל תורה ופתח במעשה בראשית. ואפשר לפרש על פי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' ובזה יובן פ' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תו"רה ויאדיר ובמקומו הארכתי. הוא ברחמיו הגדולים יאריך ימינו בטוב ובנעימים על אדמת הקדש אורך ימים ושנות חיים: ח נני ה' כי אליך אקרא כל היום י י יגמור בעדי יח"ל מעשה ידיך אל תרף ד רשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי כל הנשמה תהלל יה הללויה ת"ו ש"ל ב"ע