והמלך לא ידעה ואדניה בן חגית מתנשא וכו' אפשר לפרש ולדקדק הסמיכות. דאדניה ראה מעשה דאבישג יפה מאד והמלך לא ידעה ותו דהו"ל לגרש אחת משמנה עשרה ולא להתיחד עם אבישג והוא לא ידע דקשים גרושין כמ"ש פ' כ"ג. ולזה דן בדעתו דחטא בבת שבע וזה תקונו לכבוש יצרו מאבישג ולזה מוכרה להתיחד ולכבוש יצרו כי זהו תקנתו. ומזה הוליד דשלמה אינו ראוי למלכות כי הוא בן בת שבע והיא אסורה לו. זאת היתה לו כי הוא מתנשא למלוך ובא הכתוב בקשר אמיץ והמלך לא ידעה. ודין גרמ"א ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ואפשר דלאמר רמז לג"ע כמ"ש פ' ד' מיתות לאמר זה ג"ע וז"ש מתנשא בעבור לאמר שחטא בב"ש והיא ערוה א"כ אני אמלוך כי שלמה בא מבת שבע האסורה. לבן אדוניהו המלך דוד שהבין דעת אדוניה וההלכו אתו לאפוקי סברתם ולהראות כי בנו בנין בקורי עכביש בלי יסוד וענין אמר קראו לי לב"ש ובא עליה כמשז"ל דקנח בי"ג מפות להורות שהיא אשתו המותרת לו וראויה לו דאי ס"ד דהיה עושה באבישג תקון לב"ש שהיא אסורה לא היה מפסיד הכל וחוזר לסורו ח"ו. וכיון במספר י"ג גי' אחד לרמוז כי מה' אחד היתה לו ולא חטא. ואפשר שגם אבישג סברה כאדוניה וסיעתו ואמרה לו חסריה לגנבא נפשיה לשלמא נקט כלומר חסריה לגנבא שגנב ב"ש ועתה חוזר בתשובה נפשיה לשלמא נקט:

ועוד אפשר בנותן טעם לביאת אורו בבת שבע כי הנה המלכות שהבטיח לשלמה הוא דבר שאינו קצוב ולדעת הרמב"ם אינו מתחייב אך כתבו מהר"ש חיון והרב פני משה דאם קבל הנאה מתחייב כמו שהארכנו בזה בעניותנו במקום אחר. איכו השתא זו היא ביא"ה שקבל הנאה מבת שבע ואח"ך נשבע כי במה שקבל הנאה מתחייב אף בדבר שאינו קצוב. אבל בשבועה לבד אפשר דבת שבע תעלה על לב דקנין אין כאן שבועה אין כאן על דרך שכתבתי בפאת הראש קונטריס ראשון פ' תולדות בס"ד. ומ"ש וישבע וכו' חי ה' אשר פדה וכו' כי כאשר נשבעתי וכו' כן אעשה היום הזה אפשר במה שאיתא אין שבועה חל על שבועה אבל לזרוזי שרי כמ"ש פ"ק דנדרים ופיר' מהרימ"ט שעושה גדרים וסייגי' לזרז וז"ש חי ה' וכו' כי כאשר נשבעתי וכו' וכי תימא כבר נשבעת והא תו למה לי לז"א כן אעשה היום כלומר לזרוזי להוסיף גדרים שרי וזוהי השבועה חדשה למהר ולהזדרז היום: