ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה. פירש רבינו בחיי סוף פ' מסעי כי לפנים בישראל היה מנהג שבת יורשת כשתרצה להנשא לאיש שאינו משבטה קורין אותה זונה ומפסדת נחלת בית אביה. וז"ש ויפתח הגלעדי וכו' והוא בן אשה זונה כי אמו של יפתח היתה בת יורשת נחלה ונשאת לשבט אחר ואין הכונה זונה ממש ח"ו וכן תרגם יונתן עכ"ל ומ"ש וכן תרגם יונתן נראה שכיוין לתרגום של תוספת' שהביאו רד"ק ואפשר שהוא נסחא אחרינא מתרגום יונתן [וידידנו מהרש"ך נר"ו כה הראני דהרשב"א בתשובה בח"ב הנקרא תולדות אדם סי' שס"ג הביא זה בשם התרגום ע"ש] ושם מבואר דקרו לה זונה דרחימת גברא דלא משבטהא. ולפ"ז נמצא דשם זונה כפשטו ואינו זז ממשמעותו רק שהוא בהשאלה לפי דיש סרך דרחימת גברא דלאו משבטהא:

וחזה הוית להרב כלי יקר שהקשה על התוספתא דמצינו מנוח ושמשון דהיתה אמם משבט אחר וא"כ יהיו נקראים בן אשה זונה ונדחק וחילק ע"ש ולק"מ דהתוספתא מיירי בבת יורשת כמבואר ברישא וגם בסיפא דקתני ובכן לא יכיל גברא וכו' וכד הוות איתתא דרחמנא וכו' הכל בב"ת אחת יורשת וכמו דסיים בתוספתא דהוות נפקת בלא אחסנתא והיינו בבת יורשת וכמ"ש רבינו בחיי ומפסדת נחלת בית אביה אבל בת שאינה יורשת לא היתה קפידא והיה המנהג ליקח בת שאינה יורשת משבט אחר והדברים פשוטים. אמור מעתה נשי מנוח ובנו בנות שאינן יורשות היו ודכוותייהו טובא וכך היה המנהג. אבל בת יורשת הגם דלא נאמר ולא תסב נחלה אלא לאותו הדור כמ"ש בבתרא דף ק"כ מ"מ מתורת מנהג נהגו כך. וטעם הכתוב דדוקא לאותו הדור נאמר ולא תסוב נחלה אפשר לומר דרך דרש ורמז במ"ש רבינו בחיי שם בסמוך דעד שלא נכנסו לארץ היה במערב כחות העליונים אבל אחר שנכנסו לארץ אין חשש ע"ש ודוק בדבריו: