Tzaverei Shalal, Haftarah of Eikev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. אפשר דידוע דה' מדת רחמים ואדני מדת הדין ולז"א עזבני ה' מדת רחמים עזיבה אבל לא שכחה דעזבני בגלות ומרחם עלי בגלותי אבל מדת הדין שכחני בגלות שאינו נוקם נקמתי מהרעה הגדולה שמוסיפים להרע בגלותי:
התשכח אשה עולה וכו' במס' ברכות דף ל"ב אמרו ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ריש לקיש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה וזוכר מעשה ראשונה אתה עזבתני ושכחתני א"ל בתי י"ב מזלות וכו' וכלן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אלים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה גם אלה תשכחנה אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני א"ל ואנכי לא אשכחך עכ"ל וצריך ביאור. וכד הוינא טליא שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שהיה אומר משם הרב מהר"ש פרימו זלה"ה במשז"ל על פסוק ה' נתן וה' לקח ה' נתן לענין הטובה הוא יתברך לבדו יעשה וה' לקח הוא ובית דינו דלענין הרעה מענותנותו ית' נמלך בבית דינו והיינו דקשיא ליה דהכא כתיב עזבני ה' וכתיב וה' שכחני וכפי הכתוב ה' נתן וה' לקח מורה דעזבני ה' הוא טובה ומשו"ה כתיב ה' על דרך ה' נתן וז"ש היינו עזובה היינו שכוחה דגם עזובה אינו טובה דכתיב עזבני ה' אלו דברי מר אבי זלה"ה בשם הרב הנז'. אמנם לא זכינו לשמוע סיום דרך הרב הנז' בכונת ריש לקיש היכי תריץ יתיב לקושית היינו עזובה היינו שכוחה דלכאורה אינו מובן:
ואפשר דכונת ריש לקיש לומר דהשתא מיירינן שכבר נהיית הרעה ודמי ח"ו לנושא אשה על אשתו אך עתה מדת רחמים איברא דעזיבה איכא בגלות אבל אין שכחה ויש רחמים ומשום דש הפרש מיהא גם בצרת גלותנו בין מדת רחמים למדת הדין בחלקות ישית עזבני ה' ואדני שכחני אבל כונת ציון להתאונן על העזיבה ושכחה ולזה אמר ר"ל בדבריו אתה עזבתני ושכחתני שתיהם כאחד ולא דמי לגמרי למקרא שכתוב ה' נתן וה' לקח אלא בצד מה דיש רחמים מיהא. והביטה וראה דבקרא דכתיב ה' נתן כתיב ה' ברישא דהוי טובה לגמרי והקדים רחמיו ונתן. ואח"ך הקדים מדת הדין ולקח. אבל הכא כתיב עזבני ואחר העזיבה כתיב ה' דבזמן העזיבה יש רחמים. ואדני מדת הדין תדיר שכחני. ועוד דשם וה' לקח הוא שם הוי"ה בה' מדת רחמים ובית דינו. והכא ואדני מדת הדין:
ולהבין יתר המאמר כלום אשכח עולות וכו' אפשר בהקדים משז"ל דעל העגל טען משה רבינו ע"ה לי צוית אנכי ה"א להם לא צוית. והמפרשים כתבו דישראל לא טעו באלהות ח"ו רק שכיונו לאמצעי במקום משה רבינו ע"ה ח"ו ככתוב כי זה משה האיש וכו'. וידוע דעיקר העבודה היא להיות באחדות אחת כל ישראל וכשזכינו להיות באחדות דכתיב ויחן שם ישראל ניתנה לנו התורה. ואותה אנחנו מבקשים ליגאל ב"ב בעזרתו ית' כי חרבן בית ב' היה על שנאת חנם. ואמרו במדרש הביאו הרב הכותב בהקדמת עין יעקב דאמר ר"ש בן פזי דמצינו פסוק כולל יותר מואהבת לרעך כמוך את הכבש אחד תעשה בבקר ופירשנו בעניותנו בספרי הקטן דברים אחדים דרוש הששי דמהתמידין נלמד האחדות דצריך שיהיו שותפין בעולות תמיד כדי להעלות הניצוצות והיו לאחדים וקרבנות כשמן לקרב הכוחות ממטה למעלה ע"ש באורך פירוש כל המאמר בכל חלקיו בס"ד וז"ש התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אלים ופטרי רחמים דכתיב את הכבש האחד ומשם למדנו האחדות. ולזה השיבה כנסת ישראל א"כ לא תשכח לי מעשה עגל דטענת משה רבינו לי ציוית להם לא צוית ואם אתה זוכר העולות שהיינו לאחדות גמור וכן הקרבנות המורים קירוב ואחדות ממילא אנכי ה"א לכל ישראל נאמר ונפלנו בעון העגל וטענת משה רבינו ע"ה מגן שויא. והשיב ה' גם אלה תשכחנה דבחסדו שוכח עון העגל. והשיבה א"כ תשכח מעשה סיני דסברה דכונת הקב"ה דטענת משה רבינו לי ציוית טענה מעליא ואח"ך שבו בתשובה והיו הקרבנות הרומזים לאחדות. וא"כ אם טענת משה רבינו ע"ה לי צוית טענה חזקה א"כ כל מעמד הר סיני למשה רבינו היה למנה. לזה אמר ואנכי לא אשכחך כלומר דטענת לי צוית ליתא דהייתם באחדות כדכתיב ויחן שם ישראל וגם מהעולות דכתיב הכבש אחד ופטרי רחמים שהם קרבנות הכל נשמע האחדות אך איני זוכר מעשה העגל שטעיתם בטענת אמצעי ולא כפרתם באלהות ומשו"ה אני שוכח העגל ולעולם דמתחילה ועד סוף אתם אחדות גמור הן על כפים חקותיך וכו' איכו השתא שובה ישראל כי בעון שנאת חנם נחרב הבית מהרו בניך מהרסיך ומחרביך על שממך יצאו בשנאת חנם וצריכין לשוב ולהיות באחדות גמור אחר זמן רב שכתבתי זה בא לידי ס' אמונת חכמים וראיתי בסוף פ"ג דף ז' בשם הרמ"ז ז"ל קצת ממה שכתבתי שש אנכי שכיונתי קצת ובחסדו ית' הגדלתי והוספתי לפרש המאמר ולישבו כאשר יראה הרואה בס' הנז' ובמ"ש בעניותנו בס"ד:
א"נ אפשר לדרוש לטובה מהרו בניך לקיים מצות בזריזות ולשוב ועי"ז הסט"א וגונדא דילה אשר באו בקרבכם והן הן מהרסיך ומחרביך ממך יצאו כי על ידי הזריזות במצות כמ"ש מהרו בניך יברחו כחות הסט"א על דרך שפירש רבינו האר"י זצ"ל בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלכו של עולם ויגרשהו לסט"א וילך. וכמה מלאכים מסייעים שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך לסייעך. חי אני נאם ה' כי כלם כל המצות כעדי תלבשי חלוקא דרבנן ותקשרים ככלה לקשר כל העולמות בתורה ומצות: