Tzaverei Shalal, Haftarah of Matot Masei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הכהנים לא אמרו איה ה' שמעתי משם הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל במשז"ל ארבעים שנה קודם שחרב הבית היה גורל של שם ביה"כ עולה בשמאל ולהורות נתן כי ריב לו ית' עמם והשמאל מדת הדין גוברת על עונותם. וז"ש הכהנים לא אמרו איה ה' לא נתנו לב איה ה' גורל של שם איה מקום כבודו כי תמיד היה עולה בימין וכמה שנים עולה בשמאל וזה מורה שהוא ח"ו בכעס ודינא קתבע וצריך לשוב אולי יחנן ה':
(א) ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי. אפשר לומר במה שידוע שהתלמידי הכמים צריכים ליזהר מאד אפי' בקלות דכל העם ילפי מקלקלתא שאם רואים שהתלמידי חכמים חסידים וענוים ובעלי צדקה בעוניים ומרודם. המון העם אומרים התלמידי חכמים עושים חיובם וכך נאה להם להתרחק מתענוגי העולם. אמנם אם רואים שהתלמידי חכמים אינם זהירים כל כך בתפלה ולדבר בבית הכנסת ולקבוע סעודתם בכל מקום ודעתייהו אפרוטה שואלים מהגבירים וחוזרים ושואלים כלל ופרט וכלל אז העשירים נשאו ק"ו בעצמם זה החכם מדבר בתוך התפלה ובעוד שקורין בס"ת ודאי שהוא מותר גמור ומקלים יותר ויותר כי אומרים לנו העשירים יש להקל כי לא נשאנו בעול התורה שעבודא דאוריתא. ואם חכם אחד יאמר שהוא איסור גמור לדבר בתפלה ובעוד שקורין בס"ת יאמרו בלבם חכם זה מחמיר והוא חסיד שוטה והרי ראינו לחכם כי כן דרכו לעשות וכן למדין ממנו שאם הוא נכשל בלה"ר וגאוה וחנופה וחמדה ומאכלות ושלא לדקדק בביתו בנקיון הירקות וכיוצא הם עושים יותר ויותר בטענות האמורות וכיוצא הרבה פרטים. ונמצא שהכל תלוי בקולר התלמידי חכמים וכבר אמרו רז"ל ת"ח שגגות נעשות להם כזדונות וק"ו בשאט בנפש וק"ו שהם מחטיאים הרבים. וק"ו דיש חילול ה' בכמה אופני' וז"ש ותופשי התורה לא ידעוני שאני שורה בבית הכנסת ומדברים ושוחקים וכיוצא בשאר פרטים לא ידעו את ה'. ומזה נמשך והרועים שהם הגבירים הפרנסים רועי ישראל פשעו בי שדבר קטן שעושה החכם למדים לעשות יותר ויותר ומאחר שתופשי התורה והרועים כן כמוהם יהיו כל המון ישראל:
(ב) א"נ במה שכתבנו בעניותנו בדרושים דיש לחקור מה זה היה כי ה' לו ציוה לירא מהתלמידי חכמים וכביכול כתוב בתורה את ה' אלהיך תירא. ועוד נבין מ"ש בשבת דף קי"ט אמר רב יהודה לא חרבה ירושלים אלא שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וכו' עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא אמר רב יהודה כל המבזה ת"ה אין תרופה למכתו. וצריך לדעת מהו חומר עון זה עד שהיה סיבה לחרבן ירושלים. ותו אומרם אין רפואה למכתו תמוה. ויראה דהענין כך הוא כי כל זה שהחמירה תורה בכבוד ומורא ת"ח הכל הוא לכבודו ית' דוקא. כי הנה אם הגבירים וראשי הדור מכבדים ת"ח בפניהם ואינם מדברים אחריהם בגנותם וזלזולם. וגם נותנים לב על הת"ח שיתפרנסו בכבוד בלי זלזול ואפי' שיהיה בדוחק ומאמינים לדברי רז"ל שאמרו כל המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים וכיוצא בכל מה שהפליגו למהנה ת"ח מנכסיו. הנה כי בן מזה נולדו שני עיקרים גדולים מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ראשון הוא כי בחורי חמד צמחי"ם בצאתם אילני דמלבלבי בראותם כי הת"ח יש לו כבוד ומורא לכל ראשי העם וק"ו להמון וגם דיש לו פרנסה מיהא אף בדוחק נותני' לב לעסוק בתורה וטורחי' בה והיו לאנשים מורי הוראות יושבי כסאות למופת ולאות. אך אם רואים שהת"ח בזויים בעיני הגבירים והם שפלים אך דלים הם נודדים ללחם וכמעט היו לקלון ולחרפה שאפי' לספק גביר מכבדים ואלו לחכם ודאי מזלזלים. הבחורים חריפים פורשים מהתורה ויוצאים לסחורה ומאבדים נפשם וגופם וכתלי בתי מדרשות נשאו קינה מבלי באי ואם אין גדיים אין תיישים והתורה אזלא ומדלדלא:
וזאת שנית שאם הת"ח מכובדים ויראים מהם בראותם להמוז או לגבירים עושים איסור קל או חמור מוחין בידם ומתקיימת התורה. אבל אם הם מזלזלים בהם ודבריהם לעו אף גם יראו עוברין בפשע ישימו יד לפה והתורה מתבטלת. הראת לדעת שכבוד הת"ח ויראתם ולהנותם הוא קיום התורה והמצות וכבוד ה' וזה רמז כי תורה בגימט' תלמידי חכמים שקיום התורה הם הת"ח. ולזה הפליגו במהנה ת"ח כי זה קיום התורה למען ילמדו זקנים עם נערים. וז"ש לא חרבה ירושלים אלא שביזו ת"ח דודאי חרבה משום כמה עבירות אבל מי גרם שהיו עושין העבירות ואין מוחה והחזיקו בעבירות. בזיון הת"ח שהיו יראים להוכיח ואם מוכיחים קצת דבריהם כחרס הנשבר. וזהו עד לאין מרפא כי מרפא כינוי לתורה ובזיון הת"ח הוא ביטול תור' וזהו לאין מרפא והמבזה ת"ח אין רפואה למכתו כי מי יוכיחנו ויישרנו לעבודת ה' וז"ש ותופשי התורה לא ידעוני לעמוד בפרץ ואין בפיהם תוכחות ומי גרם זה והרועים העשירים הממונים רועי ישראל הן הן אבות נזיקין פשעו בי במה שאינם מכבדים הת"ח ומשו"ה אינם מוכיחים והתורה מתבטלת:
(ג) א"נ במ"ש בנדרים דף פ"א על שלא ברכו בתורה תחילה וזהו על עזבם את תורתי ופי' הר"ן בשם רבינו יונה שהיו עוסקים בתורת תדיר רק שלא היתה חשובה בעיניהם שיהיה ראוי לברך עליה ולא היו עוסקים בכונה ולשמה עש"ב והנה בהיות החכמים עוסקים תדיר בתורה לשמה ודאי נעשו מרכבה לשכינה ושורה בהם הקדושה והשכינה ומתוך שהשפע חל על המוכן חל על הבלתי מוכן כי הן האדם צדיק בארץ צנור להשפיע על ידו לכל ישראל ובהיות המקור משחת מאין תמצא הקדושה והשראת שכינה ומזה נולד כי איש הישר בעיניו יעשה וז"ש ותופשי התורה לא ידעוני שלא היו עוסקים לשמה ובכונה ולא היו מברכין עליה שלא היתה חשובה ובמקום היותם כלי שרת וצנור להמשיך ממנו שפע קדושה התורה הלכה לסט"א ונשאר הדור יתום כי אין אב ועי"ז הרועים פשעו בי:
(ד) א"נ אפשר ותופשי התורה לא ידעוני הם התלמידי חכמים פשוטים לא ידעוני שלא העמיקו בתורה להכיר רוממותו ית'. והרועי' ראשי ישיבות וסנהדרין שיודעים ושיח ושיג להם פשעו בי יודעים רבונם וכו' ואלו עוברין בפשע רב:
(ה) א"נ אפשר ונקדים מה שראיתי בנימוקי עטרת ראשי אמ"ן עדן משם גדול הרב הגאון מהר"י רוזאניס זלה"ה בכונת פ' ישעיה סי' נ"ו והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין כלם לדרכם פנו וכו' דאז"ל דהקב"ה צדקה עשה עם הכלב שמשהא אכילתו במעיו ג' ימים. גם מצינו מעלת רועה ישראל דכתיב והיה ה' עם השופט דכשמכין לבו ומכוין דעתו לה' ה' עזרו ומגינו ונותן בלבו הטוב וז"ש והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה דכלבים צועקי' ואינם יודעים הטובה שהטיב ה' עמם שמשהא אכילתם ג' ימים והם שבעים והם צועקים משום שאינם יודעים שבעה שה' הטיב להם שג' ימים שבעים מאכילה אחת. וכן הרועים לא ידעו הבין והיה ה' עם השופט דאם יבינו דעתם יהי חן ה' עמהם ויבינו דבר על בוריו ודומים לכלבים שאינם יודעים הטיבותא שעושה להם ה' וע"כ כלם לדרכם פנו ואינם נושאים בעול לרעות ביעקב עכ"ד ז"ל וז"ש והרועים פשעו בי שלא האמינו שאם יכינו עצמם הייתי עזרם ומגינם כמ"ש והיה ה' עם השופט ופשעו בי שלא האמינו והמה כשלו ונפלו: