Tzaverei Shalal, Haftarah of Miketz
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אז תבאנה ב' נשים וכו' והנמשך. עמ"ש בספרי הקטן ראש דוד דף קמ"ט ובפאת הראש שבסו' מחזיק ברכה בס"ד ע"ש:
ושמעתי משם רב אשכנזי שפירש במאמר האשה גם לי גם לך לא יהיה גזורו שהדבר קשה ביותר מה זה האכזריות תקח לה חי כי על זה באת. ופירש כי היו יבמות כמשז"ל והיתה רוצה הילד להפטר מזיקה. אך אם מת תוך ל' אכתי יש זיקה ואצטריכא חליצה. אבל אם הרגוהו לולד שריא לעלמא. ולזה אמרה גזורו. דאם תקחנו אפשר שימות תוך ל' ובפרט כי היא עשתה עול אשר לא כדת ובעונה ימות ותשאר זקוקה לכך אמרה גזורו דהו"ל דין הרגוהו ושריא לעלמא ודוק:
וראיתי בספ' חשק שלמה כ"י ספר קדמון מהחכם רבי יוחנן דיל מאן פירוש שיה"ש וזה תורף דבריו בקיצור נמרץ. תימא מה חכמה זו וגם רבי בנאה אמר זילו חבוטו וכו' ונראה כי הכתוב אומר שהיו שתי זונות אבל לא היו נכרות אבל שלמה הע"ה הסתכל בחכמתו ודקדק בענין חדא שאמרה בי אדוני ולא אמרה אדוני המלך והוא חוצפ' ובחן כי מצח אשה זונה היא. ועוד שאמר' אני ולא אמר' אנכי כי הנקב' לא תאמר אני כי אם במקום שמורה התגברות או חוצפ' כי על הרוב הזכר אומר אני והנקבה אומרת אנכי. וחנה אמרה כי אשה קשת רוח אנכי. ואנכי השאלתיהו. אבל במר נפשה כשעלי רצה להמית את בנה אמרה אני האשה הנצבת. ובזה הרגיש שלמה הע"ה כי היא חצופה. עוד בחן באומרה שהיא והאשה אחרת בבית יחד. ולא זכרה שיש אב או אם או אח או בעל. עוד שאמרה ואלך עמה בבית ולא היה שם מילדת ושכנות וכיוצא כמנהג. עוד שאמרה כי ביום השלישי ילדה גם האחרת באופן חסר ומשולל מכל חי כאחרת ואין זר אתם. ומתוך זה הכיר שהיו זונות. עוד בחן אומרה ואתבונן אליו בבקר כנראה שהילדים דומים אין הכר ביניהם כי אם בהתבוננות. ולהיות הדבר קשה שלא יש עדים. לזה בחן טבע הזנות ומי משתיהן הרגה בנה. כי הנה הזנות באה משתי סיבות האחת היא תגבורת שפע מזל מאדים שהוא סיבת רתיחת הדם והחום ושפיכות דמים ומזה נמשך יצר הזנות. וזאת שנית תגבורת הלחות בהתערבות הלחה לבנה והוא שפעת מזל נוגה ללכת אחר התענוגים ובכלל הזנות. והוליד מזה כי הזונה שהרגה בנה זנותה מצד מאדים ולכן ציוה להביא חרב שהוא טבע מאדים ומשחית כמוהו. ובבא החרב אפשר שהזונה שהיא נשפעת ממאדים ישתנו פניה משמחתה וכיוצא אפשר תעשה איזה תנועה בראותה החרב. וכשראה שלא הרויח בהבאת החרב לכן ציוה גזרו את הילד החי. והזונה שהרגה בנה שהיא ממאדים המוליד שפיכות דמים גם כן נתרצית. והאחרת נכמרו רחמיה ומזה ידע שזנותה בא מהשפעת נוגה הפך האחרת שהיא אכזרית ובעלת נצוח. ולכן גזר כי הזונ' שהיא ממאדים היא המיתה הילד. והילוד החי היא מהאחרת כי היא נשפעת מנוגה. וזה חכמה גדולה להעמיק בכל זה ולכוין אל האמת. על כן הרגישו חכמי ישראל ואמר כל העם כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט. זהו תורף דבריו בקצור נמרץ: