Tzaverei Shalal, Haftarah of Toldot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בריתי היתה אתו וכו' תורת אמת היתה בפיהו וכו'. כבר פירשנו בעניותנו פסוקים אלו בספרי הקטן ראש דוד פ' שמיני ופ' וזאת הברכה ובספרי הקטן פני דוד פ' תזריע בס"ד:
ואפשר עוד לרמוז בפ' תורת אמת היתה בפיהו וכו' ונקדים מה שביאר מהרימ"ט פ' תזריע כי כל הבע"ח היה להם יצירה אחת אל עורם ואל בשרם וחיותם בפעם אחת דלא יש להם אלא נפש החיוני. אך האדם אשתני למעליות' דאחר יצירה אחת ככל המון הבע"ח ונפש חיוני' מתוך חומר"ו עוד יוסיף ה' שנית ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס והות לרוח ממללא שהנשמה פועלת בפה ללמוד ולשבח לה' ע"ש באורך עוד נקדים מ"ש בחולין דף צ"ד בעובדא דרב ספרא ורבא דהוו אתו לסיכרא ופגעו במר זוטרא בר רב נחמן דאזיל מסכרא למחוזא הוא סבר לאפיה קאתו א"ל למה להו לרבנן דטרוח ואתו כלי האי א"ל רב ספרא אנן לא ידעינן דאתי מר וכו' וא"ל רבא חלישתיה לדעתיה אמר ליה והא קמטעינן ליה איהו דקמטעי נפשיה, והרב ראשית חכמה בסוף הס' בה' פרקים שהעתיק ממנורת המאור של ה"ר ישראל בפרק דרך ארץ בסוף שער ראשון מייתי הך עובדא בסגנון אחר ע"ש כמה שינויים יש. והתוספות והרא"ש עלה דמסיק איהו מטעי נפשי' פירשו דיש חילוק מדין חביות וכיוצא דהתם אין דרך לאסוקי אדעתיה אבל הכא מר זוטרא הו"ל לאסוקי אדעתיה שלא יצאו בשבילו ע"ש באורך ולמדנו דלרבא היה צריך לשתוק כדי שלא יחלוש דעתיה. ובזה נבא אל הביאור. תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו דידע דהיצירה השנית אשר יצר את האדם ויפח באפיו נשמת חיים אינה אלא לתורה ולמצות כי לעניני העה"ז לא היה צריך דיפח באפיו נשמת חיים שהרי כל בעלי חיים והאלמים יכולים לחיות בעה"ז ועושים כל צרכים שרוצים ולכן תורת אמת היתה בשביל פיהו דידע להזהר כי לא זכה לנשמה אלא לדבר דברי תורה ושבח ועולה לא נמצא בשפתיו. ואם נפשך לומר מה שבח הוא זה בשפתיו לא נמצא אבל בלבו נמצא על דרך מה שדרשו רז"ל ע"פ בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו. לזה אמר בשלום ובמשור הלך אתי כלומר זה שאמרתי בשפתיו היינו דזמנין דהוה שתיק מפני השלום כי ההוא עובדא דסבר רבא דלא הו"ל לרב ספרא לומר אנן לא ידעינן דאתי מר אלא לשתוק דלא למחלש דעתיה וזהו בשלום וגם במישור דאיהו לא קמטעי ליה רק מר זוטרא מטעי אנפשיה אז לא נמצא בשפתיו שהיה שותק ולא אמר מידי אף כי לבו היה חלוק וכדאמרן:
א"נ פירשו המפרשים ועולה לא נמצא בשפתיו וכי תימא שהרי אמרו רז"ל דלשני אנשים שהי"ל מחלקת או אשה ובעלה הולך אצל א' ואומר לו אם ידעת כמה מתחרט איש ריבך וכמה טובה אומר עליך וכיוצא בזה שהולך מזה לזה ואומר להם פיוסים ודברי אהבה שאמר אחד על חבירו עד שעושה ש' ביניהם ויראה ח"ו שהיה משקר בזה ואיך אמרת ועולה לא נמצא בשפתיו לז"א בש' ובמישור הלד אתי שכל זה לשים ש' ושרי ורבים השיב מעון שלא יהיה להם שנאה זה עם זה עכ"ד ולי ההדיוט נר' לפ' ולהמשיך על דרך זה שאר הפ' בריתי וכו' ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי ניחת הוא שכל הפסו' מדברים באהרן הכהן ע"ה כמשז"ל ואמרו בתנא דבי אליהו בסדר אליהו רבא פ' י"ג דף ס"ז מס' זקוקין דנורא וז"ל יודע היה אהרן בעצמו שבא לישראל דבר גדול על ידו והיה קושר חבל של ברזל במתניו ומחזיר על כל פתחי ישראל וכל מי שלא היה יודע לקרות ק"ש וכן מי שאינו יודע להתפלל היה מלמדו וכן מי שלא ידע ליכנס בגופה של תורה היה מלמדו עכ"ל וידוע מ"ש המפרשים שאהרן עשה מה שעשה להציל לישראל וכונתו לשמים דאומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים כמ"ש התוספות ריש שבת. ובזה נבא אל הביאור בריתי היתה אתו לאהרן הכהן ע"ה החיים נגד מה שעצר המגפה ויעמוד בין המתים ובין החיים. והשלום נגד מה שהרבה ורדף ואהב שלום. ואתנם לו בעבור מורא שירא ממני וייראני מורא בלבו וייראני בפיו ומעשיו. ומפני שמי ניחת הוא שנכנע וקשר חבל ברזל על מתניו כאמור. תורת אמת היתה בפיהו שלימד ק"ש ותורה ותפלה לכל ישראל. ועולה לא נמצא בשפתיו רק שהיה משנה מפני הש' בש' ובמישור הלך אתי דזהו דרך ישרה שיבור לו האדם לשנות מפני הש'. ואעיקרא דדינא הוא לא נחשב לו חטא בעגל כי ורבים השיב מעון שלא יהרגוהו ולא הי"ל תקומה ח"ו ואומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים. וכי תימא דיש שיטה אחרת כמ"ש שם התוספות דלא אמרינן לאדם חטוא להציל לחבירו מעון אם חבירו פושע ולפ"ז ישראל היו פושעים ולא הי"ל לחטוא בשבילם. לז"א כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' והוא הכריע דהעיקר דאומרים לאדם חטוא להציל רבים אף אם פושעים ויפה עשה כדין וכהלכה דהתורה מסרה לחכמים והכרעתם תכריע וז"ש כי מלאך ה' צבאות הוא שליחא דרחמנא לפסוק משפטי התורה כמ"ש רבני צרפת כי הוא אמר דההכרעה ביד חכמי הדור: