Tzaverei Shalal, Haftarah of Vayechi
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וגם אתה ידעת אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה וכו' לאבנר בן נר ולעמשא וכו' דמי מלחמה בשלום וכו'. הרב כנסת הגדולה בסוף חלק א"ח בלשונות רש"י פ' וישלח פירש מש"ה דמי מלחמה בשלום דק"ל דאם הרג רודף שיכול להצילו בא' מאבריו חייב מיתה וחילק הרב ז"ל דהיינו דוקא בשעת שלום אבל בשעת מלחמה דרבים לוחמים וירא הנרדף שמא בהיותו מכוין להציל עצמו בא' מאבריו של רודף איש אחר יהרגנו לא חילקו בין יכול להצילו בא' מאבריו לאינו יכול ובזה פירש שזהו כונת דוד הע"ה ביום צוותו לבן חכם רומז על האר"ש אל יקחך לבך אשר אנכי מצוך היום להרוג יואב בעבור הריגת אבנר כי תאמר בלבבך כדין עשה מעשה הור"ג דגואל הדם דעשאל הוה זה אינו דחייב מיתה בהריגת אבנר כהריגת עמשא באשר הוא ש"ם דמי מלחמה בשלום כלומר השוה דמי מלחמה לדמי שלום לענין אם יכול להציל בא' מאבריו ולכך הרגו ולא צדק דאינו דומה שעת מלחמה לשעת שלום. ובזה פי' הרב פ' ויואב ואבישי הרגו וכו' עש"ב ועל פי זה פירש הרב מהר"ם אמארילייו בהגהתו לספר פני שלמה מהרב אביו דף ח' ע"ג פ' שמואל ב' סי' י"ח לאט לי לנער אבשלום ופירש"י אם יקרא לפניכם במלחמה חמלו עליו ע"ש באורך:
וכמתלמד מדבריו ודברי הרב מר אביו שם בדרך השני אפ' לפרש מש"ה שם ויאמר האיש אל יואב וכו' או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך ואתה תתיצב מנגד. ונקדים מה שכתב הרב כנה"ג בח"מ סי' תכ"ה דחילוק זה דשעת מלחמה בנרדף ה"ה באחר שבא להציל את הנרדף והכל אחד עש"ב. ונראה דהרא"ם פליג על זה שכתב פ' וישלח במ"ש ויצר לו שמא יהרוג אחרים דהיה מצר דאפשר דמחנה עשו לא היה כונתם להרוג יעקב אלא מחנהו ואין בדם אלא דין רודף ואם היה יכול להצילם בא' מאבריהם והרגם חייב עש"ב ומוכח מזה דסבר הרא"ם דהא דיכול להצילו באחד מאבריו איתיה בין בשלום בין במלחמה. ובזה נבא אל הביאור דדוד הע"ה לפי מה שפירשו הרב כנה"ג ומהר"ם אמארילייו סבר דיש לחלק בין שעת מלחמה לש' ולכן צוה דמצד החמלה יחמלו על אבשלום לפנים משורת הדין וז"ש המגיד באזנינו ציוה וכו' וסיים או עשיתי בנפשי שקר פי' להורגו מחמת טענה דבמלחמה לא נאמר דין יכול להציל לא' מאבריו ולא אחוש לחמול על אבשלום כאשר ציוה המלך. מ"מ כל דבר לא יכחד מן המלך וכבר יודע דיש סברא דאף בשעת מלחמה איתיה לדין יכול להציל בא"מ וחייב וכאשר עינינו הרואות דהרא"ם סבר הכי ואם כה יאמר דמה שציוה לאט לנער אבשלום מדינא קאמר. וכי תימא הלא אנכי אהיה בעזרתך לומר דאין הלכה כסברא זו והעיקר דבשעת מלחמה ליתיה להאי דינא וסברא היא כאשר אנן חזינא דעת הרב כנה"ג. לז"א ואתה תתיצב מנגד כלומר שאין אתה יכול לפצו פה בזה שאתה הרגת לאבנר על שלא הציל לעשאל בא' מאבריו אף שהיה מלחמה ונמצא שעשית מעשה מבא בדמים בטענה יכול להצילו אף בשעת מלחמה ומוכרח שתתיצב מנגד ולכן לא אשלח ידי באבשלום:
אמור מעתה אפשר דהוא הדבר אשר דברו דהע"ה וגם אתה ידעת אשר עשה לי יואב ן' צרויה אשר עשה וכו' לאבנר ופירש רלב"ג אשר עשה לי שהרג לאבשלום וחש שמא יאמר דכדין עבד דבמלחמה ליתיה לדין מציל בא"מ ושפיר הרגו לאבשלום לז"א אשר עשה וכו' לאבנר וכו' ואיך הרגו לאבנר הרי במלחמה ליתי' לדין מציל בא' מאבריו ולא נתחייב אבנר אלא מוכרח דסבר יואב דאין לחלק בין שלום למלחמה וא"כ איך הרג אבשלום וממ"נ חייב:
א"נ אפשר על דרך האמור דהרמב"ם פ"א דרוצח ס"ל דרוצח שהרג לנרדף שהיה יכול להצילו בא' מאבריו חייב מיתה בידי שמים אבל אין ב"ד ממיתין אותו אמנם הרא"ש פ' בן סורר והטור ס"ל דחייב מיתת ב"ד וז"ש ואשר עשה לי שהרג לאבשלום. וכי תימא דהלכה כהרמב"ם שאינו חייב מיתת ב"ד אלא מיתה בידי שמים ואם חפץ ה' להמיתו ידינו אל תהי בו. לז"א ואשר עשה וכו' לאבנר שהוא הרג לאבנר אף שלא היה. חייב מיתת ב"ד אלא מיתה בידי שמים. ומוכח דהוא סבר דחייב מיתת ב"ד שהוא דעת הרא"ש והטור. ועשית כחכמתך דהגם דקי"ל דאינו חייב אלא מיתה בידי שמים ולא מיתת ב"ד. מ"מ בשביל אבנר ועמשא חייב כמדובר: