‏[קנג] העגמת נפש שיש לאדם על עונותיו הוא תמורת יסורין וכמ"ש בזוהר (ויקהל ריב א) ממשיח ‏ע"ש. וידוע דנפש מנהיג הדור הוא הכוללת כל נפשות הפרטיות שבדור. ונפש משיח הוא כלל ‏נפשות כל הדורות אחר השלימות של השתדלותם בעוה"ז [כמו שהאבות כוללים נפשות כל הדורות ‏בהתחלתם ושורשם ומקור מוצאם] ונמצא בכל נפש פרטי נקודת השתדלותו אל התכלית האמיתי ‏הוא נקודת משיח ובאותו נקודה הוא סובל צער על עונות שטעם מדוכא מעונותינו ומקיל בזה ‏העונשים דיסורין. וע"ש דמקבלם בג"ע ר"ל שמתעורר ע"ז מכח ד"ת ע"ש (ר"י א') דרקיע שעל הג"ע ‏נעשה מד"ת ע"ש והיינו שרואה חומר העונות וכיוצא. וע"י הצער והעג"נ שיש לו בנקודת הלב ‏מעונותיו עי"ז מתעורר תוקף נקודת משיח הגנוזה בו ומאיר לו. וע"ש (רי"א ב') דמאור של גיהנם ‏בא לג"ע וזהו הסימן על העג"נ שנתקבל לפניו ית' כאשר בא עי"ז לעונג דהיינו ג"ע והיינו שמאיר לו ‏מנקודת משיח דר"ל השלימות שבסוף. וע"ש דההוא אשא נחית מלעילא רק כיון דמטי לארעא לא ‏דקיק ר"ל שהוא מיראה עילאה וע"ד שאז"ל (חגיגה יג:) נהר דינור מזיעתן של חיות מתוקף היראה ‏שלהם ויורד על ראש רשעים ועי"ז מתלבנים וזוכים יראי שמי דייקא לשמש צדקה יעו"ש: ‏