‏[קסא] כשאדם מתייסר באיזה אבר או באיזה כח מכחותיו [כי ע' כחות בנפש נגד ע' אומות ברע ‏כידוע] מסתמא בו חטא ומיד שלקה הרי הוא כאחיך כמשאז"ל (מכות כג.) [ואפי' רק כפתוהו כו' ‏כמ"ש במכות (שם) וכד"ש בשבת (קכא:) בנחש שהי' רודף אחריו כי בזה יצא ידי עונשו ויסורין שלו ‏בפחד שחשב שישכנו. וכן הי' באמת דמן השמים נזדמנו כו' כדאי' התם רק שחסו עליו ופדאוהו ע"י ‏הפחד עד"ש (ברכות נה.) חלמא בישא כו' כי כששב באמת אז כל עניני העוה"ז הוא כחולמים] ואז ‏אותו אבר וכח מתוקן ונפש משיב את הנפש שאותו אבר יש בו תיקון אלא שצריך להוסיף ולחזקו. ‏ואז במקום אשר וגו' (הושע ב) דייקא באותו מקום הוא ממש להיפך: ‏