[נז] העגמת נפש שיש לאדם על עבירות שעשה הם ממש יסורי גיהנם על אותה עבירה ולכן אמרו בספ"ק דברכות דהמתבייש בה מוחלין לו כי כבר סבל עונש גיהנם. ומי שזוכה מן השמים מזכירים לו בכל עת עבירות שעשה ומתמרמר עליהם עד שסובל שיעור גיהנם המגיע לו ע"ז בעוה"ז וזהו הפרעון מן העבירות שנפרעים מן הצדיקים בעוה"ז כי בעונשי עוה"ז ממש יש משפטים אחרים כמשאז"ל (מו"ק כח.) חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. וזה שאמר דהמע"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא וגו' ודאי לא חשב שיהי' בגיהנם לעת"ל כמ"ש (ברכות ד.) דקרי לנפשי' חסיד וע"ש. ועכ"פ לא הי' פותח פיו לשטן ח"ו אם חשש שמא יגרום החטא. רק ר"ל כשהיה הולך בגיהנם בעוה"ז כשהי' הולך בעצבות ומרה שחורה על חטאיו וע"י עצבות השכינה מסתלקת ויוכל לבוא לידי רע כנודע. וע"ז אמר לא אירא רע כי אתה עמדי אתה אינו מדרגת השכינה הנקרא אני כנודע שמסתלקת בעצבות רק מדרגת קוב"ה הנקרא אתה זהו עמדי גם בעת העצבות שמצדו הוא ההתעוררות לכך: