‏[פה] כשאדם חושב בנפשו שעשה הרבה בעבודת ה' ידע שלא נגע בה כלום כמ"ש (קידושין מט:) ‏סימן לגסות הרוח עניות דתורה כי אסטירא בלגינא קיש קריא משא"כ כיס מלא וכ"א בזוהר (ח"ג ‏קצג ב) סימן דלא ידע כלום שבוחי ולאו דוקא שבוחי וגסות בפני הבריות רק גם בינו לבין עצמו ‏ובלבו בלבד [כי עיקר הגאוה בלבו לבד וכמ"ש גבה לב] כשסבור כן. וקין הקריב דבר גרוע וחשב ‏שעשה עבודה גדולה שלכך חרה לו שלא נתקבל. וטעות זה נמשך מצד ששוכח ענין היצר וכוחו ‏וחושב שכל מחשבות לבו רק טוב ואין לו נטי' לרע ולכך הודיעו אז הש"י מענין היצ"ר כי לפתח כו' ‏וכשידע זה וישים עיניו בחדרי לבו אז ידע כי לא פעל מאומה באמת גמור בלי שום פניה ונגיעה ‏‏[והודעת ואתה תמשול כו' שגם זה מצד הש"י והבן]: ‏