הל"מ שהעמוני הזכר והמואבי הזכר הוא שאסור לעולם לישא בת ישראל אפילו ב"ב עד סוף העולם, אבל עמונית ומואבית מותרת מיד כשאר האומות. וכתב המ"מ ביבמות פ' הערל דף ע"ו משנה עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם אבל נקיבותיהן מותרות מיד ע"כ. אולם נעלם מאתי מהיכן הוציא רבינו זאת דהוא הלמ"מ דבגמרא שם דף ע"ז איתא כך מקובלני מב"ד של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ומבואר דהוא דרש מב"ד של שמואל דדרש כן מקרא ואינו הלמ"מ. אולם נראה דדבריו נובעים מהירושלמי דיבמות דאיתא שם הלכה אני אומר. כ"כ הגרצ"ח במאמר תו"נ ובמאמר תושבע"פ ודברים האלו אין להם שחר כלל שהרואה יראה בירושלמי שם דציין לשון המשנה שם לפרש מה דאר"ש לא כי הלכה אני אומר. וקאי ע"מ דס"ל לר"ש דגם נקבות מצריות ואדומיות מותרות מיד ולא היה צריך להביא זה מהירושלמי שזה איתא גם בש"ס דילן במשנה וגמרא שם אבל אין זה ענין לנ"ד. אבל באמת איתא כן בירושלמי שם מקודם אר"ש ב"נ אני אין לי אלא משנה. ופירשו היפ"מ והק"ע שם דרשב"נ פליג אהני דרשי דדרשו כן מקרא אלא דהיא הלמ"מ ע"ש. אבל א"צ לכ"ז דדברי רבינו יש להם שפיר יסוד נאמן בש"ס דילן. והוא במה דאיתא שם בגמרא כתנאי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דברי ר' יהודה רש"א ע"ד וכו'. וכתבו התוס' שם וא"ת לר"י תיקשי לי מצרי ולא מצרית וכתב שם ליישב ע"ש ועי' במהרש"א שם שכתב שתירוצם דחוק ע"ש טעמו. וליישב קושית התוס' חידש שם דר"י ס"ל דהיא הלמ"מ דעמוני ולא עמונית ע"ש ולפ"ז שפיר כתב רבינו דהוא הלמ"מ כמו דקי"ל בכ"מ דהלכה כר"י לגבי ר"ש, ולפלא על המהרש"א שלא הביא סייעתא לדבריו מדברי רבינו: