האשה שהשאילה חלוקה לנדה כו' השאילה אותה לזבה קטנה. וכ' המ"מ השאילה אותו לזבה קטנה שם בנדה דף ס' ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת דברי רשב"ג רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורין ופסק רבינו כרבי דהלכה כמותו מחבירו. אבל הרמב"ן והרשב"א פסקו כרשב"ג להקל בכתמים של דבריהם ודבריו תמוהין במש"כ דרבינו פסק כרבי דהלכה כמותו מחבירו דהא רשב"ג אביו ורבו היה ולגבי דידיה אין הלכה כמותו. ועי' בשו"ת נוב"י מהד"ק חאה"ע סי' מ"ו שהשיג על הרב בשו"ת שב יעקב שכ' בהך פלוגתא דרבי ורשב"ג בפסחים דף י' בשדה שאבד בה קבר דידוע דהלכה כרבי מחבירו וכ' עליו בנוב"י שם דזה שגיאה דאם אמרו הלכה כרבי מחבירו אבל לא אמרו הלכה כרבי נגד רבו ורשב"ג אביו ורבו היה ואדרבה בכללי הש"ס מבואר דרבי ורשב"ג הלכה כרשב"ג ובעה"מ שפסק כאן כרבי ביאר טעמו שהסוגיא מוכח כרבי ע"ש בנוב"י. ובאמת שדברי המ"מ תמוהין מאוד שהרי בפלוגתא דרבי ורשב"ג בגיטין דף נ"ב באפוטרופוס פסק רבינו בפי"א מה' נחלות ה"ה כרשב"ג ובמ"מ שם בעצמו הביא דברי הרי"ף בהלכותיו שכ' חזינן לגאון דקא פסק הלכתא כרשב"ג וקאמר לא אמרינן הלכה כרבי אלא לגבי חבירו אבל לגבי אביו לא וכ"כ הרא"ש שם וכ"כ עוד הרא"ש בב"מ דף ק"ו ע"ב וקי"ל כרבי בנישואין ומלקות וכרשב"ג בוסתות ושור המועד ובמאי דלא איפסק הלכתא נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה ורבו דרבי ע"ש. הן אמת שלכאורה דברי רבינו סתרי אהדדי שהרי בהאי פלוגתא דרבי ורשב"ג בגיטין דף כ"ב באילן שמקצתו בארץ ומקצתו בח"ל פסק רבינו בפ"א מה' תרומות הכ"ד כרבי דטבל וחולין מעורבין וע"ש בכ"מ. ובמ"א הבאתי ג"כ מדברי רש"י סנהדרין דף כ"ג סוף ע"ב בפלוגתא דרבי ורשב"ג שם דמהדר לאוקמי פלוגתא דר"מ ורבנן אליביה דרבי וכ' רש"י שם ומשום דהלכה כרבי מחבירו מהדרינן לאוקמה לפלוגתייהו אליביה ע"ש. והדברים סתרי אהדדי. אשר עכ"נ דמש"כ הרי"ף והרא"ש ואחריהם פסק כן רבינו דלא אמרינן הלכתא כרבי לגבי אביו אין הכוונה דבכ"מ דנחלקו רבי ורשב"ג הלכה כרשב"ג אלא דבזה יצא מן הכלל שאמרו דהלכה כרבי מחבירו ופסקינן כמאן דמסתבר טעמיה דמר או דמר והארכתי בזה הרבה במ"א ואין עת האסף פה אלא שאף אם נאמר כן עדיין יקשה בהך דינא שפסק רבינו כאן דהיה לו לפסוק להקל כרשב"ג כיון שכתמים אינן אלא מדרבנן וכמו שפסקו באמת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש. וכן פסק בטוש"ע יו"ד סי' ק"צ סעיף מ"ב להקל מה"ט. לכן נלע"ד דרבינו הוציא כן לפסוק כרבי מהתוספתא הובא בר"ש בתרומות פ"ז מ"ה על המתניתין דשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה הריני אומר לתוך של תרומה נפלה ומותרת קופה של חולין ואיתא בתוספתא היה טבל ומעשר ראשון ומע"ש ה"ז אסור שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיל"מ וביאר הר"ש שם דבב' קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שפיר תלינן דתרומה לתוך תרומה נפלה שיש היתר לשתיהן אבל כשהאחת חולין והשניה טבל או מעשר ראשון או מע"ש לא תלינן התרומה שנפלה בשל טבל כדי להתיר החולין מאחר שהטבל נאסר בכך ונדמע ע"כ. והנה רש"י פי' שם בנדה בהא דס"ל לרשב"ג דתולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה דאע"ג דמקלקלה לה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא תולה בה. ובסופרת ז' נקיים אחר זיבה ואע"פ שמקלקלה הרבה שסתרה כל ימי ספירתה וצריכה לספור ז' נקיים הואיל ועכשיו טמאה תולה בה ורבי אומר איני תולה הואיל ומקלקלה לה מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך וכ"כ הרשב"א בתה"א הובא בב"י ביו"ד סי' ק"צ דרשב"ג קסבר כיון דכתמים דרבנן תולין את הקלקלה במקולקל דאמרינן שאני אומר כדרך שאמרנו בב' קופות בתרומה דרבנן ואע"ג דבידה של זו לטבול עכשיו וליטהר מ"מ מחוסרת טבילה היא וטמאה הוא ורבי סבר כיון דבידה לטבול לאו כמחוסרת מעשה היא והרי היא כטהורה ולפיכך אין חברתה תולה בה דכהדדי נינהו ע"ש. ומעתה יוקשה טובא אתוספתא הנ"ל דאם היה טבל אין תולין מאחר שהטבל יאסר בכך לעולם ולא יועיל לו עוד הפרשה הא מ"מ עכשיו הטבל הוא באיסורו והרי הוא מקולקל כעת וכמו דס"ל לרשב"ג דתולה בסופרת ז' שלא טבלה אע"ג דבידה לטבול מ"מ עכשיו היא טמאה ותולה בה וה"נ בטבל הא עתה הר"ה מקולקל ולא נשאר לנו לומר כ"א דהתוספתא בכאן אזלא אליבא דרבי דס"ל דשתיהן מקולקלות ואינה תולה בה דאע"ג דעכשיו היא טמאה כיון דבידה לטבול ואתה תרצה לקלקלה גם אח"כ אמרינן מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך וה"נ בטבל כיון דאם נתלה בה תאסר גם אח"כ ולא יועיל עוד הפרשה בכה"ג לא אמרינן דתולין הקלקלה במקולקל כיון דעי"ז תיאסר יותר ממה שהיא אסורה עכשיו אמרינן מאי חזית וכיון דהתוספתא אזלא אליבא דרבי שפיר ראה רבינו לפסוק כרבי כיון דסתמא דתוספתא כוותיה רהיטא: