ואלו הן דיני המגדף, אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות כו', ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים. עי' בכ"מ, ועי' גם בלח"מ. אולם נראה דיצא לו לרבינו כן משום דהא דבעינן שיברך שם בשם הוציא הגמרא שם בסנהדרין מדכתב ונוקב שם ה' וגו' בנקבו שם יומת, ופירש"י דלהכי אהדריה בהאי קרא לומר לך עד שיברך שם בשם. ויש להבין דא"כ מדוע שינה הכתוב לשונו דבנוקב פרטה התורה שם המיוחד ונוקב שם ה' ובהא דאהדריה לא הזכירה התורה שם ה' רק בנקבו שם יומת, ומזה הוציא רבינו דדוקא בשם המתברך בעינן שם המיוחד אבל בשם שמברך בו לא בעי שם המיוחד ובשם שאינו נמחק לבד סגי:

כל העדים והדיינים סומכים את ידיהם אחד אחד על ראש המגדף וכו'. וכתב הכ"מ בספרא פ' אמור וסמכו השומעים את ידיהם אלו העדים, כל השומעים אלו הדיינים, את ידיהם יד כל יחיד ויחיד וכו', ומשמע שכל היחידים הנמצאים בשעת סקילה סומכים ידיהם עליו, וצריך טעם למה השמיטו רבינו ע"ש. אולם לפנינו איתא בספרא שם וסמכו השומעים אלו העדים, כל השומעים אלו הדיינים, ידיהם יד כל אחד ואחד, וביאור הדברים היינו שיסמוך כ"א בפ"ע כמו שהיא בכל הסמיכות דחמשה שהביאו זבח כ"א סומך ומסתלק, וכמ"ש רבינו בפ"ג מהל' מעה"ק הלכה ט'. וכ"נ שהיה הגירסא לפני רבינו, וזש"כ סומכים את ידיהם אחד אחד, ר"ל ידי כל אחד ואחד, ול"ק כלל קושית הכ"מ, וע"ש בהתוה"מ: