המלך כו' אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. הכ"מ לא הראה שום מקור לזה ובמ"ע ציין בסנהדרין דף ע' והנה ריש דברי רבינו נמצאים שם אבל מש"כ רבינו אלא יהיה עוסק בתורה ביום ובלילה שנאמר והיתה עמו כו' לא נמצא שם. אבל דברי רבינו בזה נובעים מהספרי פ' שופטים פיסקא קס"א והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו ימי חייו הימים כל ימי חייו הלילות ע"כ:

והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים. הכ"מ לא הראה שום מקור לזה וצריך ביאור מנ"ל לרבינו זאת שהמלך מותר להלין הרוגיו ובשו"ת חת"ס חאו"ח סי' ר"ח כ' ע"ז נ"ל מדאמר יהוא פקדו הארורה הזאת וקברוה כי בת מלך היא משמע אל"ה היה רשאי להלינה בלא קבורה כלל ומצינו ביהושע שאמר להוריד המלכים מן העץ ש"מ אפי' בהרוגי מלחמה שייך מצות קבורה א"כ מאי רבותיה דדהע"ה דכתיב ויעש לו דוד שם שקבר המתים ומאי התפארת הלא מחוייב מה"ת אלא ש"מ מטעם המלך היה רשאי להניחם ובירושלמי פ' בתרא דיבמות שמלך ישראל העמיד שומרים על המתים שלשה ימים עד שנשתנה צורתם ומיהו י"ל דשלא כדין עשה אבל מהנ"ל יש ראיה ע"כ. ועי' רמב"ן עה"ת דברים כ"א פסוק כ"ב מ"ש בהא דיהושע, אולם מש"כ שם בהא דבני שאול דהלינו אותם על העץ מפני שלא היו תלויים בב"ד של ישראל רק הגבעונים הם אשר הוקיעום ובזה לא נתחייב דוד כלל שלא נצטוינו אלא שלא נטמא אנחנו את הארץ במי שנתלה אותו ע"ש, זה צ"ע מיבמות דף ע"ט דפריך ע"ז והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ ומשני ר"י מוטב שתעקר כו' ויתקדש ש"ש בפרהסיא ע"ש והגרצ"ח במאמר דין מלך ובחת"ס שם פלפלו בזה ולא זכרו את דברי הרמב"ן: