אמרו חכמים כל השוכן בא"י עונותיו מחולין שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. וכתב הכ"מ בכתובות דף קי"א מימרא דר"א ועי' בלח"מ שהקשה ע"ז דהרי רבא פליג שם וקאמר דאנן בסובלי חלאים קמתנינן לה ואמאי פסק רבינו כר"א. ונראה שטעם רבינו לפסוק כר"א דבספרי דברים פיסקא של"ג איתא היה ר"מ אומר כל היושב בא"י א"י מכפרת עליו שנאמר העם היושב בה נשוא עון ודריש לה גם ר"מ לענין הדר בא"י ולא בסובלי חלאים ומש"ה פסק גם רבינו כן:

לעולם ידור אדם בא"י כו' שכל היוצא לחוץ לארץ כאלו עובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' כו'. הכ"מ ציין מקור לזה בכתובות דף קי"א ע"ב והנה לשון הגמ' שם היא אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאלו עובד עכו"ם ורבינו שינה מלשון הגמ' וכתב שכל היוצא לחו"ל ועי' בס' פאת השולחן סי' א' שהעיר בזה ע"ד רבינו. אבל באמת מקור דברי רבינו הללו אינו מגמ' זו רק הם נובעים מהתו"כ פ' בהר פרשתא ה' ברייתא ד' דאיתא שם לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים מיכן אמרו כל ב"י היושב בא"י מקבל עליו עול מלכות שמים וכל היוצא לחוץ לארץ כאלו עובד עכו"ם וכן בדוד הוא אומר ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי עלתה ע"ד שדוד המלך עובד עכו"ם אלא שהיה דורש ואומר כל היושב בא"י מקבל עליו מלכות שמים וכל היוצא חוצה לארץ כאלו עובד עכו"ם ע"כ, ומכאן הוא מקור דברי רבינו וכ"ה בתוספתא דע"ז פ"ה רק שבסוף איתא כל המניח את א"י בשעת שלום ויוצא כאלו עובד כו' ע"ש: