מצות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים. וכתב הכ"מ מצות עשה של דבריהם ע"כ. ולא הראה מקור לזה והרמב"ן בהשגותיו על סה"מ בשורש הראשון תשובה ג' דעתו דביקור חולים וניחום אבלים הם מ"ע של תורה וכ"ה דעת ה"ר יונה בפ"ג דברכות ע"ש. אולם נראה דרבינו הוציא זה דניחום אבלים הוא רק מדבריהם מסנהדרין דף ע' ע"ב ע"מ דאיתא במשנה שם אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה אינו נעשה בן סו"מ ומפרש שם בגמ' דבר שהוא מצוה תנחומי אבלים ופירש"י דאע"ג דתקנתא דרבנן בעלמא הוא דאי מרישא הו"א חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלין קדשים או פסחים ע"כ. ודברי רש"י מוכרחים דתנחומי אבלים אינו אלא מדרבנן דאל"כ הא כבר תני לה ברישא אכל בחבורת מצוה וגם דבודאי דמי לדבר עבירה דמפרש שם בגמ' דהוא תענית ציבור דאינו אלא מדרבנן כמו שפרש"י שם וכ"נ שביאר רבינו גמ' זו שכ"כ בפ"ז מה' ממרים ה"ב כיצד אכל אכילה זו המכוערת עם החבורה הרעה שאוכל עמהם בדבר מצוה כו' אפי' אכלו בתנחומי אבלים שהוא מצוה מדבריהם ה"ז פטור, ומזה הוא מקור דבריו שבכאן:

ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור. הכ"מ לא ציין שום מקור לזה והוא במשנה פ"ק דפאה מ"א אלו דברים שאין להם שיעור כו' וגמילות חסדים ובירושלמי שם הדא דתימר בגופו אבל בממונו יש לו שיעור, וע"ש בגה"ש:

קוברין מתי עכו"ם ומנחמין אביליהם ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום. וכתב הכ"מ בס"פ הנזקין דס"א, והנה שם איתא ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום אבל מ"ש רבינו ומנחמין אביליהם לא נמצא שם, אבל כ"ה בתוספתא סופ"ג דגיטין מנחמין אבילי כותים מפני דרכי שלום: