וסובלין את המת על הכתף עד בה"ק. וכתב הכ"מ אורחא דמלתא נקט כו', אבל קשה לומר כן על רבינו דידוע דרבינו כתב חיבורו הכל בכתב מיד ה' עליו השכיל וכל דבריו מזוקקים שבעתים. אולם בס' דרשות מהר"י אבן שועיב פ' ויחי הביא בשם הרמב"ן שכתב שיש ללמוד משם עשרה דברים ואחד מהם שלא לישא בבהמות כ"א על כתף כמ"ש שם וישאו אותו בניו כי הנצרך לשאת אותו בסוסים הוא עונש כמו שמצינו (מלכים ב' י"ד ובד"ה ב' כ"ה) ומעת אשר סר אמציהו מאחרי ה' ויקשרו עליו קשר כו' וישאהו על הסוסים כו' ע"ש, ונראה שזה הוא ג"כ דעת רבינו ודבריו הם בדיוק:

וחייב לישב על מטה כפויה. ובהשגות א"א לא ראיתי שורש לזה, ועי' בכ"מ שנדחק בזה ולא הראה הדבר מפורש, ועי' בטור יו"ד סי' שפ"ז שהיה גירסתו בדברי רבינו בכאן שצריך לישן ע"ג מטה כפויה. ובאמת הדברים מבוארים בירושלמי פ"ג דמו"ק ה"ה דאיתא שם ומניין לכפיית המטות ר"ק בשם ר"י וישבו אתו לארץ על הארץ אין כתיב כאן אלא וישבו אתו לארץ אלא דבר שהוא סמוך לארץ מיכן שהיו ישינין על מטות כפויות וע"ש עוד: