והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה כו' לוקה שנאמר לא תוציא כו'. הכ"מ לא הראה מקורו דבעינן כזית. ונראה שרבינו למד זה מהא דאיתא בפסחים דף פ"ד ע"ב רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו כו' יש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת עצם אין בו שיעור אכילה אין בו משום שבירת עצם ע"ש, ומכ"ש בלאו דלא תוציא דכתיב בהדדי עם בבית אחד יאכל דבעינן ביה שיעור אכילה:

המאכיל כזית מן הפסח כו' למומר לע"ז או לגר תושב או לשכיר ה"ז עובר בל"ת ואינו לוקה. עי' בכ"מ שכתב דאע"ג דלא כתיב אלא כל בן נכר לא יאכל בו כו' משמע לרבינו דלאו לדידהו מזהיר כו'. ודבריו צ"ע ממעשה דהאי ארמאה בפסחים ג' ע"ב דאכיל פסחים וקטלוהו משום דכתיב כל בן נכר לא יאכל בו ולדבריו למה נתחייב מיתה כיון דהוא אינו מוזהר כלל. והנה לפמ"ש הג' בעל פמ"ג בס' גוו"ר כלל מ"ג דאיסור דלפ"ע הוא גם בב"נ, י"ל דמש"ה נתחייב מיתה משום דכיון דהישראל נצטוה שלא להאכילו א"כ עכו"ם האוכל עובר על לאו דלפ"ע שמביא את הישראל לידי איסור ובעכו"ם אזהרתן זו מיתתן, אבל נעלם ממנו דברי התוספות בע"ז דף ט"ו ע"ב ד"ה לעכו"ם שכתב להדיא דעכו"ם אינו מוזהר על לפ"ע ע"ש, והארכתי בענין זה במק"א, ועי' בצל"ח פסחים דע"ג שביאר דברי רבינו דס"ל באמת דלאו דב"נ לא יאכל בו קאי אעכו"ם, ומש"כ דישראל המאכיל עובר בלאו כוונתו על לאו דלפ"ע ומש"ה אין לוקין דהוי לאו שבכללות ע"ש. ועי' בשו"ת אמונת שמואל סימן י"ד, ובס' אורח מישור מהדו"ב על ד"מ מיו"ד סי' נ"ה שהביא בשם הג' מהר"א ברודא שדבריו ברורים ומוכרחים בדעת רבינו, וכ"כ בס' או"ח בפתיחה למס' קידושין ע"ש, ומדברי רבינו הללו יל"ע ע"ד והארכתי בזה ג"כ במק"א, עוד יש לעיין ע"ד רבינו שכתב המאכיל כזית כו' הא ב"נ חייב גם אכ"ש כמש"כ רבינו בפ"ט מהל' מלכים ה"י שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד, כמדומה שראיתי למי שהעיר בזה: