וכל אלו וכיו"ב כו' כפי מה שיראה להן שהדבר צריך לכך. הכ"מ לא הראה שום מקור למש"כ רבינו דאף באם נחסר להז"מ התנאים הנחוצים לעונש ז"מ מ"מ חייב בכל אלו הדברים שזכר כאן ועוד שסיים כפי מה שנראה שהדין צריך לכך משמע שתלוי רק בדעת ב"ד ואם ראו שאין צורך כ"כ משמע דיכולים למחול להמסרב נגדם וקשה מ"ש ממיתת ז"מ דאין הב"ד יכולים למחול לז"מ כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועתה אראך שכל אלו העונשים החדשים שזכר רבינו כאן נדוי והפרשה והלקאה ומניעה מללמד שאב ממקור מים חיים משניות וברייתות. ענין נדוי מצינו בעדיות פ"ה מ"ו וכן בב"מ דף נ"ט ע"ב ואמרו בכ"מ ר"א שמותי הוא תוס' נדה דף ז' ע"ב וכן לדעת ת"ק במשנה דעדיות שם נידו את עקביא אע"פ שלא היה דינו כז"מ מפני שלא הורה למעשה כמ"ש סנהדרין פ"ח וכן מצינו שנידו לר' שילא ביבמות קי"ט ע"א: ומ"ש רבינו דיש להכותן. למד מירושלמי פ"ג דיבמות ופ"ג דקידושין יעקב איש כפר נבוריא אזיל לצור סבר משרי למול תינוק ארמאי בשבת אר"ח ארבעיניה דילקי א"ל ומהיכן את מלקני, ועי' ב"ר ופסיקתא לענין הוראותיו דדגים טעונין שחיטה והלקה אותו ר"ח, ראינו בשגגת הוראה הקבועה יש לב"ד להכות את המורה: ומ"ש רבינו למנוע אותם מללמד. פשוט הוא כיון שחייב נדוי א"כ אסור בת"ת לאחרים כדאיתא במו"ק ר"פ אלו מגלחין: ומ"ש רבינו כפי שיראה הב"ד צורך. למד ממה שמצינו בקצת מקומות הלקו בהוראה שלא כמשפט כהך דר"ח שזכרנו ובקצתן נידו כמו בהך דאליעזר ב"ח ור"א בן הורקנוס וכבר התעורר בזה הר"ן בפסחים ר"פ מקום שנהגו ע"ש ועי' מל"מ פ"ו מה' ת"ת הי"ד ומזה למד רבינו דעיקר תלוי ביד ב"ד אם ראו הוראת שעה לנדות יתנהגו כן ואם רואים השעה צריכה שילקה העובר במכת מרדות ג"כ יתנהגו ככה. וגם בעיקר הנדוי אם רוצים ב"ד למחול מוחלין כל עיקר למד מהך דאר"י שם בעדיות ח"ו שעקביא נתנדה כו' אלא את מי נידו את אליעזר ב"ח כו', ודברי ר"י לכאורה תמוה וכי משא פנים יש בדבר כיון שחייב נדוי מה יועיל שהוא יחיד הדור אלא ודאי דהדבר תלוי רק לפי ראות עיני הב"ד וגם בנחיצת השעה אם רואין שיוכל לצמוח קלקול יותר גדול אם לא יעשו כתורה אזי אסורים למחול על כבודם אבל בחסיד גדול וקדוש שידענו מצדקתו שלא ירבה ע"י מחלוקת כמו שהיה באמת שקודם מותו צוה לבנו כי יחזור מהוראותיו שוב יכולין למחול בכה"ג ומפ"ז יצדקו דברי ר"י ח"ו שעקביא נתנדה שבלי ספק בצדיק גדול כמותו לא העמידו דבריהם על הדין רק היו מוחלים לו, ומכאן ראיה לשיטת רבינו שתלוי כל ענין זה רק בב"ד לבד ונתבארו כל דברי רבינו. הגרצ"ח במאמר משפט ההוראה:

וארבעה צריכין הכרזה כו'. עיין בכ"מ שכתב דכאן דלא אשכחן לר"ע דפליג אלא בזקן ממרא אלמא באינך כר"י ס"ל ע"ש ועי' גם בלח"מ אולם דבריו תמוהין דבספרי פ' ראה פיסקא צ"א גבי מסית איתא וכל ישראל ישמעו וייראו משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראון דברי ר"ע ר"י אומר אין מענים את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין איש פלוני נתחייב מיתה בב"ד ע"כ, הרי דגם במסית פליג ר"ע. שוב מצאתי בתוספתא דסנהדרין פי"א בן סו"מ וז"מ ע"פ ב"ד והמסית והמדיח ונביא השקר ועדים זוממין אין ממיתין אותן מיד אלא מעלין אותן לב"ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותן עד הרגל וממיתים אותן ברגל שנאמר וכל העם ישמעו וייראו דברי ר"ע אמר לו ר"י וכי נאמר כו' אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין לכל המקומות איש פלוני ב"פ נגמר דינו כו' ומבואר דר"ע אכולהו פליג ודברי הכ"מ צ"ע: