Tziunei Maharan on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אבל המוקצה אם הוא שלו והוקצה קודם שיקדוש נפסל הוקצה של חבירו או שהוקצה שלו אחר שהקדישו הרי זה מותר שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו. וכתב הכ"מ הכל בתוספתא דתמורה פ"ד אלא שמה שאמר רבינו שאם הוקצה אחר הקדשו מותר לא מצאתיו בתוספתא. אבל באמת הדברים מבוארים בתוספתא דע"ז סוף פ"ו דאיתא שם מוקצה שלו אסור ושל חבירו מותר לפני הקדשו אסור לאחר הקדשו מותר, ועי' במרה"פ בירושלמי דע"ז פ"ג ה"ה:
הנעבד בין שעבד שלו בין של חבירו כו' הרי זה אסור. עי' בהשגות ובכ"מ ולח"מ ועי' בתוס' בע"ז דמ"ו ע"א ד"ה בהמה תוכיח. ונראה שדברי רבינו נובעים מהירושלמי דכלאים פ"ז ה"ג ובירושלמי דע"ז פ"ג ה"ה דאיתא שם הנעבד אית תנייא תני בין שלו בין של אחרים אסור אית תנייא תני שלו אסור של אחרים מותר הוון בעיי מימר כו' ר"י בשם ר"א דברי הכל הוא כמה דתימר תמן דבר שיש בו רוח חיים אע"פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודכוותה דבר שאינו שלך אע"פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. והנה הירושלמי ע"כ מיירי בשלא עשה בה מעשה דאי בשעשה בה מעשה אפילו להדיוט נאסר כדאיתא בע"ז דנ"ד וע"כ דאפילו בשלא עשה בה מעשה קאמר דמקשינן דבר שא"ש לדבר שיש בו רוח חיים דעכ"פ אסור לגבוה, ועי' במרה"פ שם בע"ז: