אחד הבא על הנדה או על שומרת יום כנגד יום או על היולדת אחד המערה ואחד הגומר כו' מתטמא משום בועל נדה. וכתב הכ"מ מש"כ אחד המערה ואחד הגומר משנה בפ' הבא על יבמתו דף נ"ג ע"ב ובתו"כ פ' מצורע. וכתב ע"ז המל"מ כתב מרן משנה בפ' הבא על יבמתו ולפי הנראה היינו מאי דתנן גבי יבמה כו' ואם מרן כיון לזה הם דברים תמוהים דמה ענין טומאה אצל איסורי ביאה כו' אלא דרבינו כתב דין זה מהא דאמרינן בתו"כ אם שכב ישכב לרבות המערה ע"כ. ולא היה צריך לזה שדברי רבינו יש להם מקור בש"ס נדה דף ט"ו דאיתא שם בברייתא וכן כששהתה מעל"ע ומפקידה לפקידה בועלה מטמא משום מגע ואינו מטמא משום בועל רע"א אף מטמא משום בועל ר"י בנו של ר"י בן זכאי אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת ופריך שם בגמ' ותיפוק ליה דהוה בעל קרי בשלא גמר ביאתו ופירש"י ואפ"ה לר"ע מטמאה את בועלה דהעראה בנדה כגמר ביאה דכתיב את מקורה הערה, ומבואר דלר"ע נדה מטמאה את בועלה בהעראה, וגם רבנן נחלקו שם אלא במעל"ע שבנדה, אבל בנדה גמורה לכ"ע מטמאה את בועלה אפי' בלא גמר ביאה, ודברי רבינו יש להם יסוד בגמ':

הנדה והזבה כו'. עי' בכ"מ ודבריו הם מקושי ההבנה וגם מה שהביא מפ' יוצא דופן דמ"ב, הנה הרואה יראה דשם נקט לה לענין אחר, לענין שמטמאין בפנים כמו בחוץ ע"ש. אבל דברי רבינו הם ברייתא ערוכה בנדה דף ל"ט ע"א הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות מעל"ע ע"ש, והן הן דברי רבינו בכאן: