כל המועל בזדון לוקה ומשלם. ונדפס על הגליון קו' בשם שו"ת דבר שמואל דהא אין אדם לוקה ומשלם ורבינו עצמו פסק בהל' תרומות פ"ו הל"ו שהאוכל תרומה בזדון לוקה ואינו משלם שאין אדם לוקה ומשלם ע"כ. והנה לפ"מ שחידש הצל"ח בפסחים דף כ"ט דהא דילפינן מכדי רשעתו דמשום רשעה אחת אתה מחייבו כו' הוא רק בממון המסור לב"ד שהב"ד אין יכולת בידיהם לחייבו משום שתי רשעיות וכיון שמחייבין אותו מיתה אין יכולים לחייבו גם ממון אבל היכא שהתשלומין הם לשמים לא פטור משום קלב"מ דהב"ד לא מחייבין אותו רק שהוא חייב לגבוה ע"ש, בפשיטות נכונים דברי רבינו וכ"כ בס' טעה"מ בפ"ה מהל' גניבה דבל"ס זה הוא סברת רבינו. אבל עדיין יש לעורר דאם רבינו היה רוצה לחדש כן מדעת עצמו הי"ל לכתוב יראה לי כדרכו ברוב המקומות היכא שכותב דבר חידוש שהמציא מסברתו. אבל באמת הדברים מבוארים בירושלמי פ"ז דתרומות ה"א ולא כן אר"א בשם רשב"ל במזיד בחלב בשוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן והכא ילקה וישלם רבב"ח בשם רשב"י שני דברים מסורים לב"ד את תופס אחד מהם יצא דבר שהוא מסור לשמים ע"כ וע"ש במרה"פ שביאר כן להדיא דהא דאיתא בכ"מ דילפי' מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייב כו' הוא רק בהמסור לב"ד אבל לא בהמסור לשמים ע"ש וכ"ה בירושלמי דב"ק פ"ז ה"ב, ולפ"ז דברי רבינו יש להם יסוד בירושלמי: