והא בעי לאדכורי י"מ. הא דלא הקשה הא בעינן בערב שנים לאחרי'. נראה דלפמ"ש התוס' בריש פרקין דברכות אינן מעכבות ביחיד כלל לכך לא הקשה מהברכות ואמנם לפי דעת המפרשים דהא דברכות אינן מעכבות היינו אפי' לא אמרינהו קודם ק"ש אבל עכ"פ צריך לומר הברכות ואין חילוק בין יחיד לציבור וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"א הל' ח' שלז הזכיר שם רק שאם לא אמרם על סדרם יצא שאין סדר ברכות מעכב ולא חילק כלל בין יחיד לציבור ומשמע דגוף הברכות עכ"פ חובה נינהו וא"כ קשה למה הקשה מיציאת מצרים ולא הקשה מגוף הברכה וצ"ל דאלימא לי' יותר להקשות מי"מ שהוא חיוב של תורה משא"כ הברכות שהם מדרבנן ומזה הוכיח הרמב"ם שסתם גמרא ס"ל שזכירת י"מ בלילה הוא מן התורה:

ותו מי סבר לה כריב"ק וכו'. הדבר תמוה למה לו להזכיר ריב"ק בקושי זו הלא קושייתו עצומה למרמי דרב אדרב בהך מלתא גופי' דכאן קרי ק"ש קודם הנחת תפילין והרי זימנין סגיאין דהוה קאים ר"ח ב"א קמי' רב חזיא דמנח תפילין והדר קרי ק"ש. ועבור זה נתחכם רש"י בד"ה ומתני פרקין שעקר הקושיא היא מדמתני פרקין קודם קש שהיא קבלת עול מלכות שמים דלא כריב"ק. ואמנם אף שרש"י יפה כיון לפרש דברי הגמ' כן ולא לפרש שהקושיא היא מהנחת תפילין קודם ק"ש דא"כ הי' קשה קושי' הנ"ל. ואמנם קושייתי תסוב על המקשן גופי' למה הקשה מדמתני פרקין ולא הקשה מתפילין וק"ש גופייהו למרמי דרב אדרב וכנ"ל. ונראה ע"פי דאמרינן לקמן דף ך"א ע"א דרב יהודה סובר ק"ש דרבנן ומבואר שם בתוס' בד"ה ה"ב ובד"ה ספק וכו' דכל זמן שלא אמר אמת ויציב אז ק"ש דאורייתא אפילו לרב יהודה משום זכירת י"מ ואז אפילו ק"ש עדיף מאמת ויציב דאית בה תרתי שיש בה עול מ"ש וגם היא דאורייתא ומש"ה אם הוא מסופק בשניהם שמסופק אם קרא ק"ש וגם אם אמר אמת ויציב יותר טוב שיחזור ויקרא ק"ש שמקיים עול מ"ש וגם י"מ ולא סבי אם ירצה לומר פרשת ויאמר לחוד וכיון שאומר ויאמר מחויב הוא לקרות כל השלש פרשיות כמו שתיקנו חכמי' מצוה זו ויותר מפורש כ"ז במג"א סימן ס"ז ולעיל דף י"ג ע"ב אמרו שרבי הי' לומד בכל יום שמעתתא דאית בה י"מ ובזה הי' יוצא ידי חובת זכירת י"מ. ואומר אני כיון שרב יהודה הוא תלמידו של רב וסובר ק"ש דרבנן מסתמא גם רב רבו ס"ל כן ורב תלמידו של רבי ה' נוהג כרבי להיות מהדר אשמעתתא שיש בה י"מ וכאן בבי רב משי ידי' וכו' פירש רש"י פעם אחת ראוהו כן וכאן לא נזכר ששנה פרקו ואדרבה מדאמר משי ידי' משמע שעתה קם ממטתו ותיכף קרא ק"ש וכו' וזה פשוט דהנחת תפילין היא מצוה עשה של תורה וע"ז לא כחלק אדם מעולם וא"כ למאן דס"ל ק"ש דרבנן ודאי שיש להקדים תפילין לק"ש דחיוב של תורה מקדמינן לחיובא דרבנן אף שיש בה עול מ"ש מ"מ של תורה עדיף אלא דכל זמן שלא יצא ידי חובת זכירת י"מ אז גם ק"ש היא של תורה משום י"מ שבה ואז ק"ש עדיף מתפילין דק"ש יש בה תרתי למעלייתא שהיא של תורה וגם היא קבלת עול מ"ש משא"כ תפילין שאף שהיא של תורה מ"מ אין בה קבלת עמ"ש וא"כ ל"ק דרב אדרב כלל דכאן דרב משי ידי' וקרי ק"ש לא תני פרקי' אז וכמו"ש ולא יצא עדיין חובת זכירת י"מ הקדים ק"ש לתפילין לפי שיש בה תרתי עמ"ש וי"מ משא"כ אסהדות' דר"ח שמתני לן פרקין וא"כ כבר יצא ידי חוב זכירת י"מ בשמעתתא שיש בה י"מ ואז אין בק"ש רק מעלת קבלת עול מ"ש אבל אין בה חיוב מדאורייתא הקדים תפילין שהיא של תורה לק"ש שהיא מדרבנן ואמנם הא תינח לאחר ששנה פרקו ואז נשאר ק"ש דרבנן אבל קודם ששנה פרקו הי' גם קריאת שמע דאורייתא והי"ל להקדים ק"ש ללימוד. וזה כיון רש"י שפירש אלמא שמקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשי' קודם ק"ש שהיא עול מ"ש וזהו ג"כ כוונת המקשה שהקשה ומי סבר כריב"ק ומה דקאמר וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש היינו כשהתחיל ללמוד אבל באמצע הלימוד הגיע הזמן ואז הי' לו שמעתתא דאי' בי' י"מ ונשאר ק"ש דרבנן ולכך הקדים שוב תפילין לק"ש. אלא דלפי"ז קשה מאי הקשה א"כ מאי אסהדותי' וכו' ודלמא הא קמ"ל דהיכי דיצא ידי י"מ בלימוד שוב ק"ש דרבנן וקדים ומנח תפילין ואח"כ קרי ק"ש ולכן צריך לומר דכיון שאינו נזכר בדברי ר"ח דמתני שמעתתא שיש בה י"מ ליכא למימר דזמנין סגיאין אירע תמיד שמעתתא שיש בה י"מ ולתרץ למה לא הקשה דרב אדרב מתפילין וק"ש יבואר אח"ז בדברינו:

קמ"ל דאף למשנה צריך לברך. ויש להקשות אם זה הי' עקר סהדותי' דר"ח ב"א א"כ הי' די בתחלת דבריו דמקדים ומשי ידי' ומברך ומתני לן פרקין ולמה האריך לסיים ומנח תפילין וקרי ק"ש. ונראה משום דלדעת הי"א שהביא הש"ע בסי' מ"ז סעיף ז' שאם הפסיק בין ברכת התורה להלימוד אין בכך כלום א"כ אין מכאן ראי' דלמשנה צריך לברך דאולי ברכתו של רב לא היתה על פרקין דמתני עתה רק על מה שילמוד אח"כ באמצע היום מקרא ומדרש דברים הצריכין ברכת התורה אלא דלפי המבואר שם בסעיף ז' דברכת אהבה רבה פוטרת ברכת התורה א"כ ע"כ מה שבירך רב עתה ברכת התורה לא היתה צריכא על מה שילמוד אח"כ שהרי כיון שקרא עתה ק"ש מסתמא קרא אותה בברכותי' ואמר ברכת אהבה ונפטר בברכתה וע"כ ברכתו של רב עתה היא רק בשביל פרקין דמתני שזה הי' קודם ברכת א"ר ומוכח דגם למשנה צריך לברך וא"כ על דבר זה עצמו דלמשנה צריך לברך הוצרך לאסהודי כל אסהדותי' דילי' כל מעשה רב כסדרו:

ובני הרב הגדול המופלג מוהר"ר יעקבקא סג"ל הקשה על קושיית הגמ' שהקש' א"כ מאי אסהדותי' דר"ח ב"א דדלמ' אסהדותי' דר"ח היא גופי' קמ"ל שזמן תפילין הוא קודם לזמן ק"ש וכדאביי לעיל דף ט' ע"ב דאמר לתפילין כאחרים לק"ש כותיקין ואמרתי דברי בני הרווחנו שתים לתרץ שתי קושיות שהקשיתי לעיל דהיינו למה לא רמי בק"ש ותפילין גופייהו דרב אדרב ובם אי לאסהודי דלמשנה צריך לברך למה הוצרך לסיים דמכח תפילין וקרי ק"ש וע"פי קושי' בני הכל נכון דמתפילין ליכא קושיא דדלמא בדלא מטי זמן ק"ש כקושיות בני והיא גופי' קמ"ל דזמן תפילין קדים כדברי בני הרב ולכן עקר הקושיא מדהקדים למתני פרקין כפירש"י וכאן אין לתרץ בדלא מטי זמן ק"ש דא"כ מאי אסהדותי' דר"ח ב"א ולמה הוצרך לאסהודי דמתני לן פרקין וכאן אן לומר דהיא גופה קמ"ל דזמן לימוד הוא קודם לזמן ק"ש דאטו לימוד זמן יש לו והרי והגית בו יומם ולילה כתיב וא"כ עקר הקושיא מן הלימוד וע"ז שפיר משני דקמ"ל דלמשנה צריך לברך וסיום דבריו דאנח תפילין וקרי ק"ש ג"כ קמ"ל דזמן תפילין קדים לזמן ק"ש וכדאביי:

וע"פי הוצעות האלה נלע"ד לקיים פסק של רבינו יצחק בר יהודה שהביאו התוספת בד"ה ומנח תפילין וכו' שהתעטף בטליתו בין גאולה לתפלה מחמת שאיחר השליח להביא לו הטלית עד שגמר ק"ש וברכותי' ומביא ראי' מעובדא דרב שהניח תפילין בין גאולה לתפלה והתוס' דחו ראייתו שאין ללמוד טלית מתפילין דשאני תפילין דעקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין כדאמר בסמוך שהקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ותפלה כמי כדאמר זו היא מלכות שמים שלימה אבל ציצית וכו' ודאי דהוה הפסקה עיין בדברי התוס'. ואומר אני דמוכח כדברי ר"י דהרי המקשה כאן לא ידע דשלוחי הוא דעיות וא"כ לפי סברתו בהך עובדא קמייתא דרב משי ידי' וקרי ק"ש ואנח תפילין וצלי והקדים לקרות ק"ש בלא תפילין ע"כ לא ס"ל לרב להני מימרא דר' יוחנן דהוה כאלו מעיד ע"ש בעצמו ולא מימרא דהרוצה שיקבל מלכות שמים שלימה ולפי זה לא שייך תפילין לק"ש יותר מטלית ואיך הפסיק רב בהנחת תפילין בין גאולה לתפלה א"ו דגם טלית רשאי להתעטף בו בין גאולה לתפלה ועקר ראייתו של רבינו יצחק הוא מן המקשן. ואמנם אכתי יש לדחות ודלמא המקשה באמת הי' סבר שאין מצוה לסמוך גאול' לתפלה ולכל דבר רשאי להפסיק בין גאולה לתפלה אבל למסקנא דשלוחי הוא דעיות וגם רב סבר שמצוה לסמוך גאולה לתפלה אז אפילו ע"פי אונס שלא נזדמן לו רק בין גאולה לתפלה אז דוקא לתפילין רשאי להפסיק דשייכי לק"ש ותפלה כהני מימרות דר"י אבל לא לציצית אכן ע"פי מ"ש לעיל ניחא דהא דבאמת זמן קיש מאוחר לזמן תפילין לאביי לעיל הוא משום דלק"ש עבדינן כותיקין שגומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ואם לדעת המקשה רב סובר שאין מצוה לסמוך גאולה לתפלה א"כ אין זמן תפילין קודם לזמן ק"ש וא"כ למה הקשה ומי סבר כריב"ק ולא הקשה אלימא מזה למרמי דרב אדרב בתפילין וק"ש גופייהו וגם איך קאמר וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש דתינח לתרץ על שהקדים למתני פרקין אבל למה הקדים תפילין לק"ש דבזה לא שייך לסברת המקשה דלא מטו זמן ק"ש דכיון דמטי זמן תפילין ממילא מטי גם זמן ק"ש א"ו דגם לדעת המקשה מצוה לסמוך גאולה לתפלה ושפיר זמן תפילין קדים ואפ"ה הניח רב תפילין בין גאולה לתפלה אף דלדידי' לא שייך תפילין לק"ש יותר מציצית א"כ הה"ד הטלית. ואכתי יש לדחות דלעולם לסברת המקשה הי' סבר רב שאין מצוה לסמוך גאולה לתפלה ובאמת זמן תפילין וק"ש שוים ואף על פי כן לא רמי ק"ש ותפילין גופייהו ע"פי התירוץ הראשון שכתבתי דתפילין אתפילין בלא"ה ליבא לדמויי דיש חילוק היכי שכבר מתני פרקין שיצא י"ח י"מ אז ק"ש דרבנן ותפילין קדמי ובין היכי דלא מתני פרקין שאז ק"ש קודם שגם ק"ש היא חיוב דאורייתא וגם יש בה עול מ"ש. ואמנם לפ"מ שדחיתי לעיל סברה זו ממילא קם דינו של רבינו יצחק:

מ"מ קשיא לרב. פירוש מה שהקשה קריאה לעשי' מי שמעת לי'. ומה שפירש המהרש"א מ"מ קשי' לרב אחר מחילת כבודו אינו נלע"ד דאיך שייך שיאמר מ"מ קשיא על קושי' שלא הזכיר בתחל' גם מ"ש מהרש"א דעל תפילין לא שייך דלא מטי זמן ג"כ אינו נלע"ד דודאי זמן תפילין קדים לזמן ק"ש וכמ"ש לעיל ופשיטא לפמ"ש דמתפילין ליכא קושיא כלל ולכן נלע"ד כמו"ש:

רש"י ד"ה וזה ללמד ואם לא למד תחלה איך ילמד את בניו. נלע"ד דרש"י לא כתב זה אלא לפי הס"ד של המקשה שהי' סובר הפירוש בדברי רשב"י שפ' שמע אין בה דק ללמוד וא"כ מה יתרון יש בללמוד יותר מללמד והוצרך רש"י לפרש שהי' מפרש שאם עדיין לא למד איך ילמד ובשביל זה מקדים גם הפסוק ללמוד קודם ללמד אבל למסקנא צ"ל שאין בזה קפידא והכתוב מקדים ללמד קודם שהרי בפ' שמע כתיבי תרוייהו והקדים הפסוק ושננתם לבנך דהיינו ללמד ואח"כ כתיב ודברת בם דהיינו ללמוד:

תוס' ד"ה למה קדמה וכו' וא"ת תיפוק לי' וכו'. הא דלא רשמו על המשנה אמרתי בלימוד התלמידים שבמשנה איכא למימר דריב"ק חדא ועוד קאמר חדא דקדמה בתורה ועוד כדי שיקבל עול מ"ש תחלה אבל המקשה כאן דמקשה על רשב"י ותיפוק לי' א"כ לא סליק אדעתי' למימר חדא ועוד קאמר א"כ למה לא קשיא על ריב"ק דתיפוק לי' שקדמה בתורה. ואמנם לקושטא דמלתא יפה כתב הגאון מוהררנ"ך שבנוסחת התוספת הי' כאן מסודר משנה בפני עצמה מתחלת אלו הן בין הפרקים וכן הוא ברי"ף וברא"ש ובח"ר וגם אומר שכנגדו יוכיח שגם הדבור שאח"כ שהוא ד"ה ויאמר ג"כ על המשנה קאי ואמנם אפשר לומר דגם הדבור ההוא לא רשמו על המשנה דבמשנתינו אין הכרע דריב"ק סובר דלילה לאו זמן ציצית ומה שאמר ויאמר א"נ אלא ביום היינו זכירת י"מ שבה א"נ אלא ביום וס"ל כחכמים דמתניתין דס"פ קמא ועיין מ"ש בריש פרקין במשנתינו אבל כאן בגמרא דאמר עלה הך דבמערבא ערבית וכו' מוכח שאין מזכירין ציצית בלילה וכן במס' קידושין דף ל"ד ע"א בתוס' בד"ה תפילין וציצית הוכיחו מסוגיא דכאן במערבא וכו' דהלכה כר"ש דלילה לאו זמן ציצית:

ד"ה ומנא תפילין ומצלי ומהתם משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה. הא דמשמע להו שהי' מניח אותן בין גאולה לתפלה ודלמא באמצע הפרק של אמת ויציב הפסיק בהנחתם דבאמצע הפרק קיל מבין גאולה לתפלה כדמוכח מדברי התוס' לעיל דף י"ג ע"ב בד"ה שואל מפני וכו' נראה דמשמע להו מדקאמר ומנח תפילין ומצלי משמע שתיכף להנחתם הי' מצלי ומה שבאמת לא הקדים רב להניחם קודם צור ישראל למסקנא דשלוחי עיות ניחא שהשליח נתאחר עד שכבר סיים גאל ישראל אבל לפ"מ דמשני בתחלה דרב כריב"ק ס"ל קשה תינח שהקדים שמע לתפילין אבל אכתי למה לא הניחם בין פרק לפרק ואפילו באמצע הפרק עכ"פ קיל טפי מבין גאולה לתפל'. ושמתי עיני וראיתי בירושלמי בפרקין וז"ל הירושלמי רב אמר קורא את שמע ולובש תפליו ומתפלל מתניתא פליג על רב בריש ה' עוסק עם המת בקבר והגיע עונות ק"ש וכו' ולובש תפילין וקורא את שמע וכו' מתניתין מסייע לרב אלא שאדם יקבל עליו מ"ש תחלה ואח"כ עול מצות אמר ר' ינאי תפילין צריכין גוף נקי וכו' ולכאורה הך דר' ינאי לא שייך אדלעיל. ואמנם נלע"ד שכוונת הירושלמי לתרץ קושיא הנ"ל דלמה הפסיק בין גאולה לתפלה שגם בירושלמי ולובש תפליו ומתפלל דמשמע שתיכף להנחתן התפלל וע"ז הביא שתפילין צריכין גוף נקי ומיירי רב שאין לו גוף נקי שיכול להחזיקן רק כדי תפלת י"ח. ואע"פי שכתבתי לעיל בדברי הגמרא שלפי הס"ד של המקשה לית לי' לרב להני מימרות דר"י שהקורא ק"ש בלא תפילין וכו' היינו שאין להתפילין שייכות לק"ש ותפלה יותר מציצית אבל עכ"פ קצת שייכות יש להם דתדע דאטו לרבינו יצחק שמתיר להתעטף בטלית ולברך עליו בין גאולה לתפלה יהי' מתיר לברך על אתרוג ולולב בין גאולה לתפלה בחג או כדומה לזה הא ודאי ליתא אלא דוקא עלית דעכ"פ מצוה להתפלל מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין ואמנם דודאי יש לתפילין יותר שייכות לק"ש מלתפלה דהרי בק"ש עכ"פ נאמר וקשרתם וכתבתם ומי שהוא חולה מעים ואינו יכול להשהות התפילין מתחלת ק"ש עד אחר תפלת ש"ע ואם יניחם קודם ק"ש יצטרך לחלצם קודם ש"ע ואם יניחם סמוך לש"ע ממש יוכל להתפלל בהם עדיף טפי שיניחם קודם ק"ש והיינו אם לא שייך בזה דברי ריב"ק דאלו לפי הס"ד דגם בזה שייך דריב"ק אז כיון דמטי זמן ק"ש מחויב הוא לקרוא תיכף קודם הנחת תפילין שיקבל עול מ"ש תחלה ואח"כ עול מצות ואז עדיף שוב שיתאחר בהנחתם עד סמוך לש"ע ממש בין גאולה לתפלה שאם יקדים להניחם יצטרך לחלצם קידם ש"ע אז עדיף שיהיו עליו בשעת תפלה שגם התפלה היא קצת עול מ"ש שהרי אומר תחלת ש"ע שם ומלכות דאלקי אברהם היינו מלכות וכמו"ש התוס' לקמן דף מ"ם ע"ב ועדיף אפילו לוהי' אם שמוע ולכן כיון דרב ס"ל כריב"ק מוכרח הוא להניחם בין גאולה לתפלה זהו פירוש הירושלמי. וכן לפי הס"ד דתלמוד שלנו אבל למסקנא דתלמוד שלנו דשלוחא הוא דעיות אז הדברים כפשטן שהשליח לא בא רק אחר שגמר כל ברכת אמת ויציב וכבר סיים גאל ישראל אבל אם הביאם קודם לזה עדיף להפסיק בין פרק לפרק או אפילו באמצע הפרק מלהפסיק בין גאולה לתפלה:

בא"ד וכן בטלית וכו'. והא דלא נזכר בעובדא דרב שנתעטף גם בטלית ולמסקנא דשלוחי הוא דעיות ניחא דאפשר לא הביא הטלית כלל אבל לפי שנוייא קמא דרב כריב"ק ס"ל וא"כ אם ק"ש קודם לתפילין ק"ו לטלית יש לומר שהטלית לבש קודם עלות השחר שעדיין לא הגיע זמן ק"ש ואף דרב סבר לילה לאו זמן ציצית כמבואר לעיל בשמעתין דאמר ר"כ אמר רב לא יתחיל אפ"ה נתעטף בו קודם ע"ה שטלית המיוחד ליום הוה שלדעת הרא"ש אפילו בלילה מברך עליו ואפילו לדעת הרמב"ם שבלילה אינו מברך עליו כמבואר בש"ע סימן י"ח סעיף א' מ"מ רשאי להתעטף בו בלילה וביום ימשמש בו ויברך משא"כ תפילין אינו רשאי להניחם בלילה אפי' אם לא יברך עליהם אם אינו יוצא לדרך כמבואר בסי' למ"ד סעיף ג':

ד"ה עולה וכו' הה"ד דמצי למימר בלא נסכים וכו' אלא לישנא דקרא נקיט. לכאורה דבריהם תמוהים דלא מבעיא שלא חידשו כלום בדבריהם מדברי רש"י בפירוש אלא שאפי' פיחתו שרש"י דקדק שהי' יכול לומר בלא מנחה ונסכים אבל התוס' שכתבו שהי' יכול לומר בלא נסכים מה יתרון יש אם יאמר בלא נסכים הי' קשה לן למה אמר בלא נסכים ולא אמר בלא מנחה. ונראה שרש"י ותוס' מחולקים בפירוש של נסכים המוזכרי' בהרבה מקומות סתם מה הכוונה בזה וכבר יש הפרש בפירושן ברמב"ם בין פירוש המשניות שלו ובין חבורו שבפי' המשניות בזבחים פרק ב"ש במשנה דאלו שאין חייבים עליהם וכו' כתב שמנחת נסכים הוא הסולת והנסכים הם היין ועיין בתוי"ט שם ובחבורו פ"ב ממעה"ק הל' א' כתב שהסולת עם היין נקראים נסכים והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים והנה רש"י כאן כתב בפירוש שנסכים הוא היין המתנסך ע"ג המזבח (ואני תמה שסותר פירושו בזבחים דף מ"ג ע"א בד"ה ומנחת נסכים ועיין בתוי"ט שם) ולכן נתחכם רש"י וכ' דהה"ד דמצי למימר עולה בלא מנחה ונסכים אבל התוס' ס"ל כפירוש הרמב"ם בחבורו דנסכים כולל המנחה והנסכים ולכן כתבו דהה"ד דמ"ל בלא נסכים שאז הי' כולל המנחה והנסכים משא"כ באמרו בלא מנחה שזה ודאי פירושו רק הסולת: