Tziyyun LeNefesh Chayyah on Berakhot Daf 7a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מנין שהק"בה מתפלל וכו'. עין בדברי הרשב"א בעין יעקב ודבריו מתוקים מדבש ואני מוסיף מעט על דבריו ולפרש למי כביכול הוא מתפלל ואומר אני אצלינו עמו וצאן מרעיתו הוא מתפלל ומבקש מאתנו שנטיב מעשינו ונשוב בתשובה לפניו ובזה נגרום שיהי' רצון מלפניו שיכבשו רחמיו וכו' כי תמיד זהו רצונו אך שעונותינו מעכבים ואל תתמה שאני מפרש שאצלינו הוא מתפלל ומאתנו הוא מבקש דבר זה כי מקרא מלא הוא מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' הרי שהוא שואל ומבקש דבר זה מאתנו כי בידינו היא כי נתן לנו הבחירה בדבר זה ולכן הוא מבקש דבר זה מאתנו וכמפורש ביחזקאל שהק"בה מבקש למה תמותו בית ישראל שובו וחיו וכמו כן כל הנביאים מלאים מזה וזה ג"כ כוונת הראי' שהביא בעל מימרא זו מקרא דבה"מ נקרא בית תפלתי ואין הכוונה להגביל לו מקום מיוחד שמתפלל שם אבל הכוונה שהק"בה אומר שאלו התפלות שאנו מתפללים בבית הזה שישרה קודשא ב"ה שכינתו שם בתוכינו אלו בקשות בעצמם הם תפלתו ובקשתו כביכול וזהו הרצון לפניו ובזה ג"כ ניחא מה שאמר ישמעאל בני ברכני שהכה"ג ביום הקדוש במקום הקדוש הזה יכוין מאד לכפר בקטרת על העם ובזה יהי' רצון מלפניו לכבוש רחמיו והוה ל' למימר ישמעאל בני ברך את עמי ישראל ואמר ברכני להראות לו כאלו הוא כביכול רוצה ברכתו להודיע שלא תהא ברכת הדיוט קלה כדמסיק:
מכין שאין מרצין לאדם בשעת כעסו לא אמר אין מרצין לאדם בכעסו אלא בשעת כעסו לומר דאפי' אינו כועס אלא שהוא שעה שראוי לו לכעוס שנעשה אז איזה מורת רוח ג"כ לא ירצוהו עד שתעבור השעה וכן הוא כביכול למעלה שבשעה שכל מלכי מזרח ומערב משתחוים לשמש אז הק"בה כועס ובאמת זעמו רק רגע אבל עסק השתחוית של המלכים בודאי הוא יותר מרגע ובאותו העת יש רגע שהק"בה כועס וכל שעה ההיא מקרי שעת כעס שהוא זמן המוכן לכעס אפי' אינו כועס עדיין ובזה ניחא מה דקשה איך שייך למעלה לומר פני ילכו שימתין וכו' והלא כל זעמו הוא רק רגע והרי כבר כלתה הרגע אבל לפי מ"ש ניחא שימתין כל שעה המוכן לכעס:
ומי איכא ריתחא קמי' דק"בה וכו' יש לתמוה והלא כמה מקראות בתורה דכתיב בהו חרון אף ובמתאוננים כתיב וישמע ה' ויחר אפו ובסנה כתיב ויחר אף ה' במשה וכאן בפרשה זו עצמה במעשה עגל הניחה לי ויחר אפי ולמה הוצרך להביא ראי' מתהלים מפסוק ואל זועם בכל יום. ונלע"ד דזה ודאי ידע שהק"בה כועס כשמכעיסים אותו ואמנם שיהי' לו זמן קבוע שהזמן ההוא יגרום שיכעוס אף על מי שלא הכעיסו אז זה לא עלה על דעתו והנה בעת שאמר הק"בה למשה פני ילכו כבר דבר עמו מקודם לזה דברי ריצוי כמבואר שם בפסוקים הקודמים ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וגו' וצוהו שישוב אל המחנה והבטיחו על מציאת חן וא"כ כבר שקט רעש העגל הרבה ואם עדיין לא שקט לגמרי עד סוף ארבעים יום האחרונים אבל עכ"פ לא הי' כועס ממש ואיך אמר לו המתין עד שעברו פנים של זעם א"ו שבכל יום יש זמן קבוע לפנים של זעם לפניו וע"ז תמה ומי איכא ריתחא קמי דק"בה דוק בלשונו שלא אמר ומי רתח הק"בה דזה ודאי ידע דרתח כשמכעיסים לפניו אבל אמר ומי איכא ריתחא קמי' כלומר שיהי' הריתחא מוכנת לפניו שישתמש בו כשיכעוס שיהי' זה נקרא שעת הזעם וע"ז הביא ראי' מפסוק בתהלים ואל זועם בכל יום וידוע שאל הוא מדת החסד וי"ג מדות יוכיחו שהתחלתם בשם הזה ועם כל זה זועם בכל יו' בשע' הקבוע לזעם וזהו מדת חסד ושתכף ברגע עבר הזעם ונשאר חסד אל כל היום:
אין דתניא ואל זועם בכל יום. לכאורה קשה הלא זהו מקרא בתהלים ואיך שייך לומר דתניא רק הוה לי' למימר אין דכתיב ואל זועם וגו' ואמנם לפמ"ש לעיל ניחא דהכה ברייתא קתני ואין כל ברי' יכולה לכוין אותה שעה וכו' ולכאורה הוה לי' למימר ואין כל ברי' יכולה לכוין אותה רגע שהרי אין הזעם אלא רגע אלא ודאי הוא הדבר שכתבתי שאף שעצם הזעם ממש הוא רק רגע אבל שעה שלימה היא שהיא מוכנת לאותו רגע ובכל שעה זו עכ"פ יש מקום לקטרג כי כל השעה נקרא שעת הזעם וע"ז כיון מתחלה בקושייתו ומי איכא ריתחא קמי' דק"בה כלומר שיהי' הריתחא מוכנת לחול אז וע"ז משני כדתניא וכו' שאף שזעמו רגע ואותה רגע ממש אפילו בלעם לא הי' יכול לכוין אבל כל כחו של בלעם הי' שהי' יודע לכוין אותה שעה שבה היא אותה הרגע ובכל השעה הי' מקום לקללתו של אותו רשע לחול כי אז המקטרג מוכן לקטרג ולכן אמר הק"בה למשה שימתין עד שיעברו פנים של זעם. וע"פי דברינו אלו ממילא מתורץ קושית התוס' בד"ה אלמלא וכו' שהקשו מה הי' יכול לומר ברגע ולפמ"ש כל אותו שעה הי' יכול להרבות בקללות והק"בה ברחמיו הפכן לברכה ואולי גם התוס' ס"ל כמו"ש ואמנם עקר קושייתם על מה דאמרי כאן כמה צדקות עשה הק"בה שלא כעס כל אותן הימים שאלמלא כעס לא נשתייר ח"ו שריד ופליט על זה הוה קשה להו למה שינה הק"בה כל אותן הימים למנוע הכעס לגמרי לא היה לי' לשנות רק שלא להיות כל השעה ההיא מוכנת לזעמו והוה לו לקבוע זעמו ברגע קבוע ואז ג"כ לא הי' בלעם יכול לקלל כי מה יאמר ברגע וע"ז תירצו שהי' יכול לומר כלם. ובזה מיושב מה שהקשה המהרש"א במס' ע"ז בח"א על ההוא עובדא דריב"ל דבסמוך דמה הי' ריב"ל לקלל ברגע ומה שתירץ המהרש"א שם שהי' יכול לומר ימות אינו נוח לי דבשלמא בלעם שהי' עומד ורואה את ישראל כדכתיב ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם אם הי' אומר כלם עליהם הי' אומר אבל ריב"ל דההוא מינא הוה בשבבותי' ולא הי' עומד אז לפניו באותו רגע אם יאמר ימות לא נתפרש בקללה ההיא מי ימות ולפמ"ש ניחא דלריב"ל הי' זמן כל השעה שהיא שעת הזעם וכלה זמן פורעניות היא לקלל ועקר קושי' התוס' על מה ששינה הק"בה אז אפי' רגע ממש וכנ"ל:
ואר"י משום ר"י וכו' אפילו ע"ת לא חזר וכו'. נראה דכ"ז שייך לרחב"ג בקידושין דף ס"א ע"א דלא בעי תנאי כפול אבל לר"מ דס"ל שם דבעינן ת"כ מאי ארי' דבור שיצא מפי הק"בה והרי דבור זה של ואעשה אותך לא הי' ת"כ וא"כ אפי' בהדיוט הדין כן א"ו דר' יוסי כרחב"ג ס"ל וגם הא ודאי דת"כ אפי' יצא מפי הק"בה התנאי קיים וברכות וקללות שבתורה יוכיחו שכאשר חטאו ועברו על התודה לא באו הברכות ולפי"ז צ"ע מה דקאמר בקידושין בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחקתי תלכו וכו' אלא לרחב"ג והרי כלפי גבוה ודאי בעינן ת"כ אפילו לרחב"ג ועלה בדעתי לחלק בין תנאי דשב ואל תעשה כמו במשה שהי' התנאי דלא יתפלל עבור ישראל ונמצא זכה תיכף בהבטחת הטובה אך שאח"כ בהתפללו ועבר על התנאי הי' ראוי שתתבטל ההבטחה ועל זה אמר ששוב אין ההבטחה חוזרת אבל תנאי של קום עשה כמו אם בחקתי תלכו שכל זמן שלא הלכו בחקתיו לא זכו אין חילוק בין הבטחת הק"בה להבטחת בשר ודם ושייך בפלוגתא דר"מ ורחב"ג אם בעינן ת"כ כך עלה במחשבה לפני אבל הוא קצת דוחק. והנלע"ד בזה דעד כאן לא אמרו שהבטחת הק"בה אפילו ע"ת אינה חוזרת אלא היכי שבמניעת קיום התנאי אין שם עבירה ועון כמו בהבטחת משה שמה שלא קיים משה רבינו התנאי לא הי' בו שום עבירה אדרבה מצוה רבה עשה להתפלל על ישראל אבל היכי שביטול התנאי הוא עבירה בזה לא אמרו שההבטחה אינה חוזרת והרי אפילו הבטחה מוחלטת בלי שום תנאי מתבטלת ע"י ועבירה ויעקב אבינו הבטיחו הק"בה והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' ואעפ"כ נתירא שמא גרם החטא וכדלעיל דף ד' ע"א ולכן לא שייך כלל בפרשת אם בחקתי לומר שהבטחת הק"בה אינה חוזרת ושייך בזה רק דיני תנאי כמו בכל התנאים. ודע שמה שכתב הרמב"ן בפירוש התורה בפרשת לך לך בפסוק ויעבור אברם בארץ וז"ל ודע שכל גזירות עירין כאשר תצא מכח הגזירה אל פועל דמיון תהי' הגזירה מתקיימת על כל פנים עכ"ל רצונו בזה שאפילו החטא שוב לא יגרום לבטל הגזירה לכך הוצרך שכבר עשאה הגזירה פועל דמיון ובזה אין דבריו סותרים לדברי הגמ' כאן שמבואר שאף בלי שום פועל דמיון אינה חוזרת שהיינו בלי גרמת חטא ובזה אין אנו צריכין לדברי הכותב בעין יעקב:
שנאמר הרף ממני וגו' עיין מהרש"א בח"א ומה שלא הביא מפסוק שבפרשת שלח לך במרגלים היינו דהך קרא דהרף ממני אף שכתב במשנה תורה במעשה עגל נאמר והוא קדום למרגלים ומה שפירש רש"י בחומש בפרשת שלח לך בד"ה ואורישנו וכו' וא"ת מה אעשה לשבועת אבות ואעשה אותך לגוי גדול ולא פירש כן בפרשת כי תשא בפסוק ועתה הניחה לי וגו' היינו ששם פירושו שהק"בה אמר לו זה לפיוס שהוא עושה לו נחת בהבטחה זו לעשותו לגוי גדול ולכן גם הוא יעשה בקשתו להניח מלהתפלל עליהם אבל במרגלים לא שייך שהק"בה עשה לו זה לנחת שהרי כבר הוא מובטח על זה ממעשה העגל שאף שלא נתקיים התנאי מ"מ אין הבטחת הק"בה חוזרת ואף שאבו לומדים זה ממה שנתקיים בזרעו של משה הק"בה בודאי ידע מדותיו וא"כ לא הי' בהבטחה זו של מרגלים שום הבטחה חדשה לומר שזה הי' לפייס למשה לכן הוצרך רש"י לפרש שזה הי' רק לתרץ קושייתו מה תעשה לשבועת האבות: