גמ' כדתניא אחד לו ואחד לדוד כו' בפסיקתא רחצו הזכו וגו' ט' מדות כתיב כאן כנגד ט' ימים שבין ר"ה ליוה"כ ומה כתיב אחריו לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו' ד"א כנגד קרבנות ר"ה פר אחד איל אחד כבשים ז' ושעיר עזים אחד לחטאת כנגד עשרת ימי תשובה. והנה צריך להבין איך ט' מדות רומזים לעשי"ת ועוד איך רמז בהאי קרא דמיירי בר"ה ונראה דאמרו חדשיכם ומועדיכם רמז לריש שתא שאין לך מועד וחודש ביום אחד אלא ר"ה. והנה רז"ל אמרו שאין אומרים הלל בר"ה ויוה"כ שמלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים. ונראה מזה שהי' לנו להיות חרדים ועצבים ביום הזה מאימת הדין עד שבשביל זה אנו נמנעים מלומר שירה ואם כי השיר הלל הוא שמחה של מצוה ושמחה רוחנית וק"ו שאין לשמוח שמחה גשמית במאכל ובמשתה שאפי' בשבתות ומועדים צריך השגחה יתירה שתהי' שמחה של מצוה כי עיקרה מצד החומר וקרוב להפסד עד שמטעם זה כמה גדולי הגאונים הראשונים כתבו להתענות בר"ה ועכ"פ אף שאין מתענין אין מן הראוי להתענג בתפנוקי מעדנים רק להיות חרד וירא. מאימת יום הקדוש כי הוא נורא ואיום:

ורמזו משה רבינו באוריתא יום תרועה יהי' לכם ולכאורה הוי ליה למכתב תעבירו שופר תרועה וכמו דכתיב ביובל אבל הכונה שאין זה כשאר מצות זמנית כמו נטילת לולב שאם נטלו כבר יצא אבל כאן כל היום יהי' יום תרועה ומתרגמינן יבבא או גנוחי גנח או ילולי יליל וכינה היום על שם דבר זה לומר שאימת היום יהי' עליך ולכך סמיך לו ועשיתם עולה לפי שבמדרש רבה פ' אמור דייק בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להם הקב"ה לישראל מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם ולדעתי כונתם בזה ע"פ מה שאמרו בפסקתא הנ"ל שמסיים שם ד"א כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שביום הזה כל העולם עומדים בדין והעולם מתחייבים כלי' מפני שמלוכלכים בעבירות נמצאת אומר כאלו בו ביום נבראו וזה כונת המדרש כאלו היום נעשיתם שמה שזוכים בדין הוא כאלו נבראו וכן כתבו התוס' במס' ר"ה (דף כ"ד ע"א) בשם ר"ת דזה היום תחלת מעשיך אתיא אפילו לר"י דאמר בניסן נברא העולם ותחלת מעשיך היינו תחלת מעשה הדין שהעולם נדון בו אם להתקיים. ומעתה סמיכת הקרא יום תרועה יהי' לכם דהיינו יבבא וע"י חרדה ואימה זו אתם זוכים בדין ונעשיתם בריה חדשה כאלו היום נבראתם:

וזה פי' הכתובים בתהלים ע"ו אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלהים כו'. אמר שהקב"ה נורא מאד ואין לעמוד לפני זעמו ח"ו אך לרוב רחמיו פרסם הדבר וזהו משמים השמעת דין ואז אנחנו מתיראים וחוזרות בתשובה בר"ה גנוחי גנח ילולי יליל איש איש כפי עבודת משא הפשעים אשר עליו וזהו ארץ יראה ונשאה ק"ו אם בשמים השמעת דין ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ואעפ"כ אין הדין שולט לכלותם כי הם תמיד משרתיו עושים רצונו וכמו שאמרו בברכות (כ"ט ע"ב) עשה רצונך בשמים ע"ש ברש"י וכן הקב"ה ברוב רחמיו אינו מתחיל בדין עם השוכנים באדמה בבתי חומר המלאים עון מצד החומר אלא משמים השמעת דין ואז ארץ יראה וע"י זה שיראה וחזרה בתשובה שקטה לבסוף כי ישב הקב"ה על כסא רחמים וכמו שאמרו ז"ל במס' ר"ה כל שנה שרשה בתחילתה יש לה אחרית טוב ולכן אין הקב"ה יושב תכף על כסא רחמים והכל ברוב חסדו ולכן אמר בקום למשפט שמתחלה בישיבתו למשפט הוא אלהים במדת הדין ואמנם כל זה הוא להושיע כל ענוי ארץ כי ע"י הדין ישראל חוזרים בתשובה ותוקעים בשופר והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכן אמרו בויקרא רבה פ' אמור יהודה בר נחמן פתח עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מ"ט עלה אלהים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין שופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שנאמר ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך מדת הדין למדת הרחמים אימתי בחודש השביעי אלא דצריך טעם למה הוצרך כסא בפני עצמו לרחמים וכי לא הי' יכול על כסא זה עצמו שישב בו לדין להתמלא רחמים ולהתנהג במדת הרחמים וכן בקדושה אנו אומרים ממקומו הוא יפן ברחמים למה צריך שיפן ממקומו וכי אין מקום למדת הרחמים לחול בכסא זה עצמו וכי המקום גורם:

ונראה שהוא ע"פ מה שאמרו בפסקתא גבי מנשה כיון שראה עצמו בצרה גדולה אמר זכור אני שהי' אבי מקרא אותי בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך הרי אני קורא אותו והיו מלאכי השרת סותמין חלונות של רקיע שלא תעלה תפלתו בפני המקום אמרו לפניו רבש"ע אדם שהעמיד צלם בהיכל כלום יש בו תשובה מה עשה הקב"ה חתר חתירה אחת תחת כסא הכבוד שלו וקבל תשובתו ושמע תחינתו. ואומר אני שזה הכסא שחתר בו חתירה הוא כסא הרחמים וכשרוצה להתנהג בדין יושב על כסא שאין בו חתירה. ומעתה גם ר"ע ס"ל דבעוה"ז צריך אחד לדין ואחד לצדקה שאי אפשר לעשות צדקה בכסא דין לפי שאין שם חתירה אבל בביאת בן דוד יבוטל הקטרוג ואין שטן ואין פגע רע א"כ מיותר כסא אחד ולכן יהי' אז אחד לדוד:

והנה המהרש"א בחדושי אגדה כאן הקשה דלמה הוצרך להביא סיפא דקרא הלא מרישא דקרא גופא הי' יכול לדקדק דכתיב כורסוון דמשמע תרי ובזה פליגי מר סבר אחד לו ואחד לדוד ומ"ס אחד לדין וכו' ועיין פירושו ולי נראה ג"כ ע"פ דרכי דכרסוון אינו לשון רבים אבל עיקר הקושיא דכרסוון רמיו משמע שעדין אינו מוכן ועומד אלא שצריך להכינו ולהקימו וכן משמעות הקרא עד דכרסוון רמיו משמע בעוד שמתעסקים במלאכה זו להקים הכסא הזה וכתוב אחד אומר כרסי' שביבין דנור גלגלהי נור דליק ומשמע שכבר הוא עומד ומתרץ ר"ע אחד להקב"ה וזה מוכן תמיד ואחד לדוד שצריך הכנה כי בגלות המר הזה כסאו לארץ מגרת וחולל לארץ נזרו וע"ז אמר ר"י הגלילי עד מתי אתה עושה כו' אלא תרוייהו קראי בקודש מיירי וגם כסא הקב"ה צריך הכנה כי בגלות הזה אין הכסא שלם ויד על כס כתיב ומה דכתיב כורסיא שביבין דנור היינו כסא דין שזה הוא שלם בעוה"ז אבל כסא הרחמים אינו בשלימות שאלמלי הי' כסא רחמים בשלימות לא היה כביכול מעלים עין זמן ארוך כזה מבניו ולא הי' רואה ח"ו באבדון ישראל ואעפ"כ אלו ואלו דברי אלהים חיים ומחמת שאין כסא הרחמים עומד מוכן לכן מוטל כסא דוד לארץ. ור"א בן עזרא אמר אחד לכסא ואחד לשרפרף דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי הנה בהמ"ק הוא הדום רגליו וכן כתיב ולא זכר הדום רגליו ביום אפו וזהו הצריך להרימו אשר הוא חרב בעונותינו זה אלף ת"ר שנים ובעוה"ר אין דורש ואין מבקש להקים הכסא הזה וזה הלוי בידינו וכן כתיב נפלה ולא תוסיף קום והיינו שלא תוסיף קום מעצמה כי אם תצפה עלינו להקימה