גמ' ת"ש מבוי שגבוה וכו' ואם יש לו צורת הפתח א"צ למעט. וקשה לי לפ"ז על הגמ' דלעיל (דף ג' ע"א) דפריך דלא תיהני אמלתרא בגובה שיהא דומיא דהיכל לפרוך הגמ' באותו ענין שהתחיל בצורת הפתח דלא תיהני צורת הפתח בגובה אלמא תניא מבוי שגבוה וכו' ואם יש לו צורת הפתח א"צ למעט ואפשר דבמאי דקאמר רב אתניי' צריך למעט בהביא הש"ס לעיל והיינו אמתני' דבסמוך מבוי שהוא גבוה מכ' וכו' והרחב מעשר וכו' ואם יש לו צורת הפתח א"צ למעט. וע"ז קאמר רב אתניי' צריך למעט וא"כ כי היכי דבצורת הפתח ברוחב אתניי' צריך למעט ה"נ בגובה בצוה"פ אתניי' צריך למעט משו"ה מקשי רק מאמלתרא ולא מצוה"פ תוס' ד"ה. חצר שרובה פתחים וכו' מב' צדדין מודה רב דמהני צוה"" דאמרי' לעיל הלכה כת"ק ע"כ. ויש לדקדק לפי מה שהקשה מהרש"א על תוס' ד"ה ולחי וקורה מכאן וכו' וז"ל ומיהו ק"ק ברייתא לרב דס"ל צורת הפתח לא מהני ברוחב מעשר ותירץ הריטב""א דהאי עושה צורת הפתח דהכא איירי ע"י מיעוט לעשר ואח"כ עושה צוה"פ עכ"ל. ולפ"ז מאי מדייקי התוס' דלמא להכי מהני לעיל צורת הפתח בשני צדדין דאיירי שהי' ממעט עד שלא תהא פרוץ מרובה. כי היכי שהי' ממעט מעשר כתי' הריטב"א. ואפשר לומר דבכה"ג שהוא מיעוט פרוץ ונמי מעוט מעשר אולי לא בעינן צוה"פ אעפ"י שהוא מפולש. וע"כ מדבעי צוה"פ איירי שלא הי' ממעט מפרוץ. ובאמת מהני צורת הפתח בפרוץ מרובה משני צדדין: