תוס' ד"ה הב"ע דאית לה וכו' דמיירי בחצר שנפרצה בע"ש וכו' וקאמר הב"ע דאית ליה גידודי ולהכי מטלטלין בשבת הואיל והותרה הותרה עכ"ל. וכ' מהרש"א וז"ל וצ"ע אמאי לה מוקים לא בפשיטות בדליכא גידודי ונפרצה בשבת והמים באו בשבת ולהכי מטלטלין בשבת הואיל והותרה. אבל לגבי מים שבאו בשבת לא שייך הואיל והותרה הותרה עכ"ל ויש לתרץ עפ"י מה דקי"ל באו"ח סי' שע"ד סעיף ב' חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית אסור. וכתב המ"א הטעם דלכרמלית אסור. כיון שאין המחיצות קיימות עכ"ל. ומעתה אפשר לומר במה שהגמ' מוקי בדאיכא גידודי ונפרץ בשבת. דלהכי מותר לטלטל כיון דמחיצות קיימות משא"כ אי הוה מוקמינן בדליכא גידודי ונפרץ בשבת. כקושית מוהרש"א הוה קשה היכי מותר לטלטל הא לשון ים הוא ככרמלית ובנפרץ לכרמלית אסור לטלטל, בדלא, קיימי מחיצות כקושית המ"א אלא אי קשיא הא קשיא. דאמאי לא מוקי תוס' בנפרץ מע"ש ולא בשבת וג"כ בדאיכא גפופי ובכה"ג הוא מותר כיון דאיכא מחיצות. וי"ל דהתוס' אשמועינן רבותא טפי דאפי' נפרץ בע"ש רק נשאר גידודי הותרה כיון דגידודי נקרא מחיצות וכעין זה כ' מהר"ם: