תוס' ד"ה אתני' רחבה ובריאה וכו' ומיהו קשיא כיון דגם דברי רבנן מהפך הו"ל למימר מלתיה ארבנן וכו' ואין לומר דרב יהודה הי' מתני לרבנן ולר"י א"צ בריאה ואהדר ליה רב אתניי' בדברי ר"י רחבה ובריאה. דאפשר לומר דזה המשנה לא נשנית כמו שסבר ר"י מקודם שהגי' דרבנן סברי רחבה ובריאה ולא כמו דאתני לי' באמת. בא"ד והשתא פריך לר' אלעאי דמסתמא כרבנן אתי. הק' המהרש"א דלמאי דמתני מעיקרא לפי' ר"ת אע"פ שאינה בריאה בדברי רבנן תקשה ליה מדר' אלעאי דאיהו רחבה ד' קאמר ובמתני' תני לרבנן דידיה שתהא רחבה טפח ויש ליישב עכ"ל ואפשר לומר דאי לאו דהגמ' משני אתניי' כו' לא הוה ק"מ דאמינא דהא רב לא מצי אמר כרבנן לחוד דאמרי רחבה טפח ולא כר' יהודה לחוד דסבר רחבה ובריאה והוכיח דרב אתא לעשות פשר ביניהם. ונקט מילתא דרבנן רחבה וכו' ולא כרבנן דאמרי טפח אלא רחבה ארבע, משא"כ השתא דמסיק הש"ס אתניי' בדברי רבנן רחבה ובריאה מקשי שפיר דס"ד מדנקט ר"י במתני' רחבה ולא נקט סתם אעפ"י שאינ' בריאה ונשמע נמי דצריך רחבה טפח אעפ"י שאינה בריאה. כיון דקאי על רבנן. ומשו"ה הוכיח המקשן דלהכי נקט ר"י רחבה להראות לנו הא דלא ידעינן מדברי רבנן דהיינו ארבע וע"כ "כ כר"י לא מצי אתיא האי דר' אלעאי דאל"כ הל"ל סתמא הלכה כר"י. דהא לפי הנחתו דלעיל. המקשן ס"ד דר' יהודה קאמר רחבה ארבע ומדברי ר' אלעאי משמע דמחדש ד"ז מנפשי' אלא הי' מוכיח דר' אלעאי קאי מסתמא כרבנן ומקשי הגמ' שפיר הא רבנן סברי אתניי' רחבה ובריאה. ומשני רחבה ארבע שאני ור' אלעאי אתא לאשמועינן פירושו כרבנן. ור' יהודה סבר רחבה טפח ולא מדייקי בתי' האי לישניה רחבה: ואין להקשות מדקאמר ר' יהודה כל שיש בהקיפו וכו' ע"כ הוא סבר רחבה טפח והאיך ס"ד לומר רחבה. דאפשר לומר דלשעורא בעלמא נקט ובזה נשמע לר"י דצריך רחבה ד' צריכין היקפו י"ב טפחים: