Tziyyun LeNefesh Chayyah on Eruvin Daf 5a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גמ' ואב"א דכ"ע היכר של מטה כהיכר של מעלה והכא בגזירה שמא יפחת קמיפלגי ויש לדקדק הא לאביי דסבר דצריך ד' הוי ההיכר של מטה יותר משל מעלה דמשום שמא יפחת הוא דקבעי ד' ולמה לו לומר דהיכר של מטה וכו' ואפשר לומר דנ"מ דכשנפחת מעט מאותן ארבעה אם אמרינן מגוף הדין צריך ארבעה צריך לתקן משא"כ אי אמרי' מן הדין א"צ רק טפח להיכר של מטה כלמעלה אלא דמשום גזירה שמא יפחת בעי ארבע א"צ לתקן רק אם נפחת יותר מטפח אז עכ"פ בעינן כהיכר של מעלה:
אמר אביי מנא אמינא לה דאמר רמי ב"ח אר"ה לחי הבולט מדופנו של מבוי וכו' ופירש"י לתוך רוחב המבוי ולא נעשה לשם לחי. אלא הוציא בנינו בפאת ביתו כדרך שעושין משום חיזוק ויש לדקדק אמאי מפרש רש"י הכא הך מימרא דר"ה. ה"ל לפרש לקמן אגופא דמילתא דר"ה. דהכא מייתי רק להקשות אר"י ונראה דרש"י כתב זה ליישב קושית תוס' ד"ה לחי הבולט וכו' ואביי הוה מצי לאתויי נמי מהתם וברא"ש מבואר יותר דטפי ס'"ל לאביי לאתויי מההיא דלקמן משום דר"י גופא אמר כו עיי"ש ועיין ברי"ף דפסק כאביי ואע"ג דר"י רבי' הוא משום דסוגיין כאביי דמשך מבוי ד' אמות. אמנם אי הלכה כאביי גבי לחי העומד מאליו כשיטת רש"י בלא זה נמי ע"כ דהלכתא כאביי. רק לשיטת ר"ת דאין הלכה כאביי גבי לחי העומד מאליו צריכין אנו לטעמא דרי"ף ועיין ברש"א שהקשה אתירוץ ר"י דפתח ליה בק"ז. וז"ל ואע"ג דלא הוי השתא רוחב המבוי ד' כ"א בתחלת המבוי וכו' אין לחוש עיי"ש ולכאורה קשה. אי לחי משום מחיצה באמת אמאי אין לחוש, הא אין מחיצה בפחות מד' וכמ"ש רש"י לעיל ד"ה מ"ד וכו' וקיי"ל בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לדירה לאו מחיצה היא דאין רה"י לפחות מד' טפחים וצ"ל דר"י סבר לחי משום היכירא ושפיר אין לחוש. ואין להקשות אפ"ה ליבעי ד"ט כדי שיהא דפנות המבוי מחיצות גמורות דאין מחיצה לפחות מד' וי"ל דשאר דופני המבוי אפי' לא הוי בתוך המבוי שיעור הכשר אפ"ה הוי מחיצות גמורות ממבוי ולחוץ לצד השני של הכותל דהוי מחיצות לד"ט. אבל בתוך המבוי משום לחי לא בעי ד"ט דהוא רק משום היכר. רק אביי ע"כ סבר לחי משום מחיצה. דהא לשיטתו דלחי העומד מאליו כשר וא"כ אי לחי משום מחיצה, הסברא נותנת דיהא כשר. דמה לי אם עשה לשם לחי או לא. סוף כל סוף הוי מחיצה ואי לחי משום היכירא ע"כ דלחי העומד מאליו פסול דאז אם לא עשה לשם לחי לא הוי היכירא לב"א דדרכו בכך שעושין משום חיזוק ואין לומר לפ"ז אמאי לא הקשה אביי לר"י בלא זה לדידך דאמרת שיעור מבוי ד"ט וא"כ ע"כ דרוחב פחות מד' מעט כדי שיהיה ארכו יותר על רחבו. וכמו שפירש"י. וא"כ אמאי מוכשר המבוי בלחי הא אין מחיצה לפחות מד' טפחים וי"ל דשפיר ידע אביי דר"י ידחה אותו דהוא סבר לחי משום היכירא משו"ה אקשי ליה בראשו מברייתא דאין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהא בתים וכו' ולפ"ז אי אפשר כלל פתח בז' דאיה מקום הפצימין ותי' ר"י דפתח ליה בקרן זוית אבל לשיטת אביי לא תירץ כלל דסבר לחי משום מחיצה ואין מחיצה לפחות מארבעה" ולפ"ז י"ל דמאי דרמי אביי אח"כ מהך דרב"ח לאו עיקר קושיתו דשמעת מיניה דהכשר מבוי ד"א. דהוה אסיק אדעתיה תירוץ ר"י דלאפוקי מתורת לחי עד דהוי ד"א למיהוי מבוי ד"ט סגי. אלא כונת אביי להוכיח דלחי משום מחיצה ולהחזיק קושיא ראשונה דהא ודאי דרבה איירי בלא נעשה לשם לחי. דבנעשה לשם לחי לא גרע בריבוי בסתימתו כדפירש"י, ואפ"ה פחות מד' נידון משום לחי וסובר דלחי העומד מאליו כשר. וע"כ דלחי משום מחיצה וכמש"ל. וא"כ קשה קושיא ראשונה אר"י מהך ברייתא דאין מבוי ניתר בלחי וקורה וכו' ואי בד' היכי משכחת לה. וא"ל כתי' ר"י דפתח ליה בק"ז. דהשתא דע"כ לחי משום מחיצה הדרא קושית מהרש"א לדוכתא. דלא הוי האורך והרוחב ד"ט. ואין מחיצה לפחות מד'. דסברת ר"י הי' אי לחי משום היכירא. אבל השת' מוכח דלחי משו' מחיצ' וא"כ ע"כ דהכש' מבוי ד"א כאביי:
והשתא מיושב קושית תוס' והרא"ש. דאביי הוי מצי לאתויי מההיא דר"י דלקמן והשתא א"ש. דהוה ידע אביי לתרץ כתי' ר"י דלאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ד"א. ובאמת זה ליתא כלל קושיית אביי רק כוונת אביי להוכיח דלחי משום מחיצה וכמש"ל. וכ"ז נשמע שפיר מר"ה דהכא דאיירי בלחי הבולט שפיר הוכיח דע"כ איירי בלחי העומד מאליו. אבל מר"ה דלקמן דאיירי בלחי המושך כתבו התוס' ד"ה פחות מד"א דאיירי אפי' עשה לשם לחי וא"כ לא הוה אביי מוכיח מידי דלחי משום מחיצה ומד"א נידון משום מבוי דאמר לקמן לא הי' רוצה להוכיח כלל דידע שפיר מתירוצו לאפוקי מתורת לחי. והש"ס דמשני הכא לאפוקי מתורת לחי אע"ג דאביי נמי ידע מיניה י"ל דהש"ס צריך לפרש לנו אליבא דר"י כי היכי דלא תיקשי מגופא דמימרא דר"ה דאמר ד"א נידון משום מבוי וא"כ נשמע דהכשר מבוי ד"א כדפירש"י וא"כ היא היא כונת רש"י ולא נעשה לשם לחי וע"כ דאיירי כן דאי בנעשה לשם לחי לא גרע בריבוי בסתימתו. וכמ"ש רש"י לקמן ע"ב. אע"כ דלחי העומד מאליו כשר. ולחי משום מחיצה. וליכא לתרץ כתי' ר"י לעיל דפתח ליה בקרן זוית דאם כן תקשה קושית הרש"א. ותירוצו ליתא אי לחי משום מחיצה ודו"ק: רש"י ד"ה והאמר ר"נ וכיון דאמרת ארכו ד' כשר הרי רחבו ד' חסר משהו וכו'. ע"ש ברש"א שהקשה למה לא מפרש רש"י בפשיטות דאה"נ רחבו ד' דאי אינו רחב ד' א"צ לחי כמו"ש התוס' ד"ה ואי בארבע' וכו' ואפי' רחבה ד' אין מקום פצימין לעמוד כפי' רש"י לעיל ד"ה ואי אמרת וכו' ותי' דגבי רחבו אפשר שהפצימין עומדין בב' צדי האורך מן הצד ע"כ. ודבריו תמוהים דאפי' אי נימא שהפצימין יכולין לעמוד מן הצד עכ"פ ב' חצירות צריכי' להיות במבוי דמיעוט חצירות שתים וזה אי אפשר ברחבה ד' והדרא קושית הרש"א לדוכתא עוד קשה בדברי רש"י ד"ה ואי אמרת מכדי מיעוט חצירות שתים וכו' למה נקט רש"י דוקא בקושית הגמ' מיעוט חצירות שתים ולא מקודם כשהגמ' מביא עיקר הדין דאין מבוי ניתר וכו' דבשלמא אי רש"י הוה מפרש לעיל בדברי ר"נ דאיירי ברחבה ד' כקושית מהרש"א א"ש דלהכי נקט רש"י בקושיא מיעוט חצירות שתים כדי שיתפרש דברי המקשן. ואי בארבעה היכי משכחת לה. פי' דאפי' אי איירי שהפצימין מן הצד לא משכחת בב' חצירות משא"כ אי רש"י לא הי' זוכר מזה כלל והי' אומר דמבוי סגי בחצר א' ולא הוה מקום להמקשן להקשות. הא מצינן חצר א' ברחבה ד' שהפצימין הם מן הצד. אבל השתא באמת שרש"י מפרש רחבה ד' חסר משהו קשה מ"ש רש"י שוב מיעוט חצירות שתים וצ"ע: