Tziyyun LeNefesh Chayyah on Megillah Daf 4b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מחידושי נכד המחבר
הרי"ף מביא טעמא דרבה דלא קרינן את המגילה בשבת דגזרינן שמא ילך אצל בקי ויעבירנה ד' אמות כר"ה והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה. אח"כ כתב הרי"ף ז"ל גרסינן במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביו"ט ראשון והלא מצוה מן התורה הוא ואפילו בגבולין ואוקמינן משום דלא ידעינן בקביע דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה עכ"ל הרי"ף וכל נושאי כליו קיימו בתמי' עליו דבמגילה לא צריך להאי טעמא דלא ידענו בקביע דירחא דכיון שהוא רק מדרבנן ואפילו היינו בקיאין בקביע דירחא לא הי' דוחה שבת. ועיין בר"ן שדחק מאד לתרץ דברי הרי"ף וכן הרמב"ן ונראה לתרץ דהנה במס' מגילה (דף ד' ע"ב) קאמר רבה דלא קרינן המגלה בשבת משום שמא יעבירנה ד' אמות בר"ה ורב יוסף אמר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ע"ש בגמ'. ומקשים התוס' בד"ה ורב יוסף הא ע"כ ר"י צריך להאי טעמא דרבה גבי שופר ולולב ולמה אמר כאן במגילה טעם אחר ומתרץ התוס' דר"י אמר גבי מגילה טעם אחר שהוא נ"מ במקדש דלטעמא דרבה במקדש היו קוראין המגילה בשבת משום דאין שבות במקדש ולכך קאמר ר"י האי טעמא מפני שעיניהם של עניים נשואות כו' דאפילו במקדש לא קרינן ע"כ דברי התוס'. וקשה לי דלדברי התוס' לרבה הוי קרינן המגילה במקדש אף בשבת ולמה לא מצינו זה בכל הש"ס כמו שמצינו גבי שופר דאמרינן י"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וכן גבי לולב תנן בפ' לולב וערבה שיום הראשון שחל בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית וא"כ למה לא מצינו בזה גם במגילה שהיו קוראין בשבת במקדש. לכן נראה דלא כהתוס' אף לרבה לא היו קוראין בשבת אף במקדש וטעם הדבר אף דאין שבות במקדש מ"מ כיון דהשעה שהתקינו קריאת המגילה לא הי' בית המקדש שנר פורים הי' בשעת חרבן וא"כ בשטה שהתקינו לקרות את המגילה תיכף התקינו שאם חל פורים בשבת שיהיו קוראיו בערב שבת בכל מקום משום גזירה שמא יעבירנה וכשחל פורים בשבת הזמן קריאת המגילה נקבע בערב שבת מתחלה וא"כ כיון שמתחלת התקנה נעשית שיהיו קוראין בערב שבת אף שאח"כ נבנה הבית המקדש לא נשתנה התקנה ואף במקדש היו קוראין מערב שבת כמו שנתקן מתחלה. ולפי סברא זו נראה לתרץ דברי הגמ' בריש (דף ה' ע"א) דפריך הגמ' על רב דקאמר פורים תחל להיות בשבת ערב שבת זמנם ופריך הגמ' והא שבת זמנם ופירש"י ערב שבת זמנם הוא משמע שהוא זמן הקבוע להם מאנשי כנסת הגדולה מדלא קאמר מקדימין לע"ש להכי קשיא ליה והא שבת זמנם הוא שהרי י"ד הוקבע לפרזים עכ' רש"י ויש לדקדק דלפי מה דמסיק הגמ' דרב אתי לאשמעינן דלא כרבי דאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה אלמא רב סבר דקוראין בערב שבת וא"כ עדיין קשה על רב דלמה נקט רב ערב שבת זמנם אמאי לא קאמר מקדימין לערב שבת ונמי הוי ידעינן דלא סבר כרבי ועדיין קושיית הגמ' במקומה עומדת והא שבת זמנם כמו שפי' רש"י עוד יש לדקדק מה צריך רב לאשמעינן דלא כרבי הא סתם מתניתין הוא דלא כרבי דהא במתניתין תני חל בשבת עיירות גדולות קורין בשבת. עוד קשה בדברי רבי דקאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה אמאי לא אמר בפשיטות רבי אומר אף עיירות נדחין ליום הכניסה ונראה דרבי אומר כך לאשמעינן דלא כמ"ש לעיל דתיכף בשעה שנתקן לקרות המגילה תיכף היו קובעין הזמן לקרות בערב שבת כשחל פורים בשבת ואח"כ שנבנה הבית המקדש היו קוראין בערב שבת הואיל והדין נקבע כן ולכך קאמר רבי הואיל ונדחו עיירות ממקומן כו' שבאמת לא נתקן כלל שיהי' הזמן בערב שבת אם חל בשבת רק שהי' הזמן נקבע בשבת ומשום גזירה שמא יעבירנה כו' היו נדחין ממקומן ונ"מ שבזמן שבית המקדש סי' קיים היו קוראין בשבת משום דאין שבות במקדש. אבל רב לא סבר כרבי גם בזה רק רב סבר כסברא דלעיל כיון דמשום גזירה שמא יעבירנה מתחלה נקבע הזמן בערב שבת אם פורים חל בשבת וגם במקדש לא היו קוראין בשבת וזה הוא שאמר רב ערב שבת זמנם שמתחלה נקבע הזמן בערב שבת והן הן דברי הגמ' לא לענין מקרא מגילה בעשרה אלא מאי ערב שבת זמנם אלא לאפוקי מרבי דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה הא קמ"ל דערב שבת זמנם ר"ל שמתחלה הזמן נקבע בערב שבת הואיל ומצות קריאת המגילה נתקן בשעת חרבן וא"כ הזמן נקבע בערב שבת ולכך גם במקדש היו קוראין בערב שבת וא"כ בגוף הדין אם חל בשבת שעיירות קוראין בערב שבת כזה באמת לא צריך רב לאשמעינן דלא כרבי הואיל וסתם מתניתין הוא דלא כרבי רק בזה אתי רב לאשמעינן דלא כרבי דמלשון רבי משמע שבשבת זמן הקריאה הוא רק משום גזירה שמא יעבירנה היו נדחין אבל במקדש היו קוראין בשבת ועל זה בא רב לאשמעינן דלא כרבי ואמר שהזמן נקבע בערב שבת וגם במקדש קוראין בערב שבת אם חל פורים בשבת כנ"ל ומתורצים כל הקושי' והדקדוקים בסוגי' זו ודו"ק
היוצא מכל הנ"ל שגם לרבה לא היו קוראין את המגילה בשבת אף במקדש א"כ קושי' התוס' במק"ע למה אמר ר"י טעם אחר הא אליבא דדינא ליכא נ"מ בינו לרבה וגם ר"י ע"כ סבר לטעמי' דרבה גבי שופר ולולב ולמה אמר במגילה טעם אחר. ונראה לתרץ קושיית התוס' דר"י סובר דבמגילה לא שייך טעמא דרבה דהא לעיל (דף ב' סוף ע"א) אמרינן דבזמן הזה הואיל והכל מסתכלין בה אין קורין אותו אלא בזמנה ופי' רש"י הואיל ובזמן הזה אינן מקדשין ע"פ ראי' רק ע"פ חשבון והעולם חושבין למ"ד יום מפורים לפסח ואם תקדים הקריאה יעשו פסח סוף למ"ד יום של קריאת המגילה ונמצא אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח. ולפ"ז אם חל פורים בשבת ומקדימין לקרות את המגילה בערב שבת נמי יד לחוש לזה שיחשבו למ"ד יום מערב שבת ויעשו פסח למ"ד יום אחר ערב שבת ונמצא אוכלין חמץ ביום אחרון של פסח דהא באמת פורים הי' בשבת. אמנם יש לומר דבאמת בשביל זה לא אמר רב יוסף טעמא דרבה משום שמא יעבירנה ד"א ברשות הרבים הואיל ומשום האי טעמא לחוד לא הוי לן למעבד זמנו בערב שבת הואיל ואיכא גם חשש איסור דאורייתא שהעולם ימנה למ"ד יום מערב שבת (הואיל והיו קוראין בערב שבת ונמצא עושים פסח יום א' קודם זמנו ואוכלין ביום אחרון של פסח חמץ) וא"כ לכך לא סבר ר"י האי טעמא דשמא יעבירנה ד' אמות הואיל ויש גם להיפך חשש איסור דאורייתא אם לא יקרא בשבת כנ"ל ולכך אמר רב יוסף טעם אחר הואיל ועיניהם של עניים נשואות כו' ומתורץ קושיית התוס' ודו"ק:
אמנם לדידן שאנו עושים שני ימים טובים של גליות מפני הספק ואנן עושים ח' ימים פסח שפיר יש לומר טעמא דרבה דלא קרינן המגילה בשבת משום שמא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים שהוא איסור דאורייתא אבל האי חששא שיאכלו ביום אחרון של פסח חמץ ליכא חשש איסור דאורייתא דהא אנן עושים ה' ימים פסח וא"כ יום האחרון הוא רק מדרבנן מפני הספק ואם יקראו המגילה בערב שבת לא יבא לידי איסור דאורייתא ואם יקראו את המגילה בשבת יכולין לבא לאיסור דאורייתא שיעבירנה ד' אמות ברשות הרבים ושייך שפיר טעמא דרבה מהן הן דברי הרי"ף דהרי"ף רוצה לתרץ לרבה הא אם קוראין מלפני שבת ג"כ איכא חשש איסור דאורייתא שיבא לאכל חמץ ביום אחרון של פסח דהא בזמן הזה הכל מסתכלין בה ועל זה קאמר הרי"ף דאנן אינן בקיאין בקביעא דירחא וא"כ אנן עושין ה' ימים פסח ולא הוי זה חשש איסור דאורייתא כנ"ל ושפיר קאמר היינו טעמא דמגילה דגם במגילה צריכין לומר האי טעמא הואיל ואינן בקיאין בקביע דירחא ומתורץ קושיית על הרי"ף:
ואין להקשות לפי זה בני ארץ ישראל שעושין רק יום אחר והם עושין רק ז' ימים פסח א"כ אמאי קוראין בשבת משום שיבוא לאכול ביום אחרון של פסח חמץ ושפיר הוא חשד איסור דאורייתא. ז"א דכיון האי חששא דשמא יעבירנו הוא חשש שהוא בכל העולם כולה והאי חששא דשמא יאכלו חמץ באחרון של פסח הוא רק בא"י דהא בבני חוץ לארץ ליכא האי חשש דהא עושין ח' ימים א"כ שפיר חיישינן להאי חשש דשמא יעבירנה ד"א בר"ה שהוא בכל העולם מלחוש חשש אחרון של פסח שהוא רק בא"י. ולכך גם בני א"י קוראין מלפני שבת שמא יעבירנה ד"א ברשות הרבים ודו"ק: