Tziyyun LeNefesh Chayyah on Rosh Hashanah Daf 2a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דתנן שטרי חוב המוקדמין וכו' לכאורה יש להקשות הא הך מתניתין היא בפ"י ממס' שביעית, ושם דין פרוזבול הוי תחלה שהמוקדם כשר ומאוחר פסול וה"ל לר"ח לומר לפרוזבול דתני שם ברישא דמתניתין, וי"ל דזה שמונין למלכים מניסן הוא מימי קדם שהרי מביא ראיה לקמן מקרא דשלמה המלך וע"כ צ"ל דזה היא לשטרות דהא הלל הזקן תיקן פרוזבול, וקודם לזה בימי שלמה עדיין לא היה פרוזבול כלל אך קשה לקמן בגמ' (דף ח' ע"א) דקא מפרש ר"פ בא' בתשרי ר"ה לשנים למאי הלכתא לשטרות דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולים כו לפ"ז קשה למה לא נקט לפרוזבול והא דמונין למלכי אומות מתשרי יכול להיות שנתקן אחר שתיקן הלל דין פרוזבול. ואף שהגמ' מביא בדף ג' ג"כ קרא דברי נחמיה בן הכליה וכו', הרי דהא דמונין למלכי אומות מתשרי ג"כ תקנה קדמונית היה קודם הלל. זה אינו. דמהך קרא דדברי נחמיה אינו מוכח אלא דלא מנינן למלכי אומות מניסן דמדקרי לכסליו שנת עשרים וקאי בניסן שלאחריו וקרי ליה ג"כ שנת עשרים מכלל דלא מנינן למלכי אומות מניסן. ואפשר דהיו מונין למלכי אומות לכל מלך ומלך מיום שעמד. רק שבמתניתין תני דבא' בתשרי ר"ה לשנים ומפרש ר"פ לשטרות ואפשר שזה היה תקנה לאחר שתיקן הלל פרוזבול וא"כ שפיר היה יכול לומר לפרוזבול דתני שם במתניתין ברישא:
ונראה ליישב בזה מה דמתרץ הגמ' (דף ח') ר"ח קרא אתי לאשמעינן מאי מתרץ בזה הא אכתי קשה מאי אתי ר"ח לאשמעינן הא סוף סוף מתניתין היא דתני ברישא דניסן ר"ה למלכים ואח"כ תני בא' בתשרי ר"ה לשנים וע"כ הא באומות והא במלכי ישראל א"כ מאי חידש לנו רב חסדא ולפי הנ"ל יש לומר דכך מתרץ הגמ' רב חסדא קרא אתי לאשמעינן דממתניתין לא ידענו אימת תיקנו שיהיה תשרי ר"ה למלכי אומות דמקרא דדברי נחמיה לא ידעינן אלא דלא מני למלכי אומות מניסן ויכול להיות דמני להו מיום שעמדו למלכות ואתא רב חסדא לאשמעינן דהך תקנה דמונין למלכי אומות מתשרי ג"כ קדמונית היא וגם בימי נחמיה היה כן דהתחילו למנות שנת מלכי אומות מתשרי, ולפ"ז שפיר קאמר ר"פ לשטרות ולא אמר לפרוזבול דכיון דבימי נחמיה כבר היו מונין למלכי אומות מתשרי ע"כ לאו משום פרוזבול היה כן דהא עדיין לא היה פרוזבול וע"כ משום שטרות התקינו שיהיו מונין מתשרי אך לפי האי איבעית אימא דקאמר דר"ח כר"ז מתני לה ובאמת לא קאמר לר"ח דקרא אתי לאשמעינן הדרא קושיא לדוכתא למה לא קאמר נפקא מניה לפרוזבול ומנא ליה דהך תקנה דמונין למלכי אומות מתשרי היה קודם תקנת הלל בדין פרוזבול ונראה לי לתרץ לשיטת רש"י דמפרש דהתקנה שיהיה יום קבוע לשנת המלך היה משום חשש מוקדמין לידע בשטר שנכתב שלא בזמן הלואה אי מוקדם הוא או מאוחר הוא, ע"כ האי חששא הוא רק בשטרות אבל בפרוזבול ליכא למיחש למידי. דהנה הרשב"א בחידושיו הקשה דהך מתניתין דשטרי חוב המוקדמין פסולין לא היה צריך להביא כלל, דהרי בלא"ה ע"כ צריך לידע אם תמוז קודם לכסליו להבחין אם זמנו של שטר הלואה הנכתב בתמוז הוא קודם לשטר מקח של הלוקח הנכתב בכסליו והרשב"א מתרץ דלאו בשביל פסול המוקדמין והכשר המאוחרין מביא הך מתניתין אלא בשביל דין מוקדמין ומאוחרין כלומר טריפת הלקוחות מחמת שטר מוקדם מהם או מאוחר מהם דדין מוקדם ומאוחר אינו אלא מחמת טריפת הלקוחות ע"ש ברשב"א. אמנם שוב זה הוא דחוק מאד דלמה מביא כלל משנה זו ואי משום שמהך משנה שמענו שמלוה בשטר גובה מנכסים משועבדין שאם לא היה טורף ממשעבדי לא היה לנו נפקותא בקדימת הזמן. היה לו להביא משנה דשלהי מס' ב"ב דתני שם בהדיא המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדין. ואפשר לזה כיון רש"י ז"ל בד"ה דתנן במס' שביעית וכוונתו דלכך מביא הך מתניתין ולא מביא משנה דב"ב הואיל ומשנה זו שנויה במס' שביעית שהיא בסדר זרעים שסדר' קודמת לב"ב שהוא בסדר נזיקין:
אך כל זה הוא דוחק דאף שמס' שביעית היא קודמת אפ"ה ה"ל להביא הך משנה דב"ב דשם תני בהדיא שמלוה בשטר גובה ממשועבדין ולא ה"ל להביא משנה דמס' שביעית דשם לא נתפרש טריפת הלקוחות אלא שמוכח מניה דאל"כ למה פסול שטר מוקדם וליישב זה נראה להקדים דרש"י בד"ה שט"ח המוקדמין וכו' כתב לפיכך קנסוהו מלגבות בו ולא יגבה אפילו מזמן המלוה עכ"ל ולכאורה דברים הללו אינן צריכין לסוגיא דשמעתין: אמנם י"ל לפי הסברא לשיטת רש"י שישכח הדבר לגמרי באיזה חודש הוקם המלך ובאיזה יום בחודש א"כ לעולם לא יוכל המלוה לטרוף מלקוחות אם שטר המלוה ושטר המקח הם נכתבים בשנה אחת למלך דהרי לא ידעינן כלל באיזה יום הוקם המלך שנדע אם השטר הלואה קודם או שטר המקח קודם וא"כ ממילא לא יוכל לגבות רק מהלקוחות שזמן שטר המקח שלהם הוא בשנה שאחר שנת המלוה וכגון ששטר הלואה נכתב בשנה שניה למלך ושטר המקח נכתב בשנה שלישית למלך. וא"כ מה לי אם תמוז קודם או שבט קודם הא תמיד שטר המלוה קודם לשטר המקח. ולכך צריך רש"י להקדים שהמוקדם פסול לגמרי אפי מזמן הלואה ממש ושפיר יש נפקא מניה לידע אם שטר זה מוקדם הוא דאז אינו טורף בשטר זה כלל אפילו מלקוחות שבודאי לקחו אחר ההלואה: אבל משום זה קשה דאכתי לא הוצרכנו לזה כאן בסוגיא. דאף שאין שטר מוקדם פסול לגמרי אפ"ה הוצרכנו לקבוע יום קבוע וידוע למלכים בשביל זה גופא כדי שיוכל לגבות מאותן לקוחות של אותה שנה עצמה של זמן שטר המלוה כמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א לכן נראה לענ"ד ברור דרש"י ז"ל סובר שאין זה חשש כלל שהב"ד והסופר ישכחו זמן עמידת המלך ובוודאי כשבא הדבר לפני הב"ד הם יחקרו ויבורר להם זמן עמידת המלך ועיין במהרש"א ז"ל שג"כ הוכיח דמב"ד לא שייך לומר שישכח מהם זמן עמידת המלך] ועיקר החשש הוא אם לא יבא הדבר לפני הב"ד בזה יכול להיות שמאיזה אנשים ישכח זמן עמידת המלך. והנה מה שמלוה בשטר גובה ממשועבדים הוא מפני שמלוה בשטר בעדים יש לו קול כדאמרינן בשלהי ב"ב וא"כ הלוקח כשקונה השדה היה לו לחקור אם יש כבר איזה הלואה בשטר קודם למקחו וכן המלוה הוא חוקר אם יש ללוה שדות אם הם עדיין בני חורין שיחול שעבודו עליהם ומעתה פקח עיניך וראה שבשביל עסקי משפט שבין המלוה ללוקח לא היו צריכין לקבוע יום קבוע לשנת המלך שאם דרך משל זמן שטר חוב שביד המלוה הוא תמוז לשנה שניה למלך וזמן שטר המקח הוא כסליו לשנה שניה למלך והמלך עמד בין כסליו לתמוז והמלוה רוצה לטרוף והלוקח יטעון אולי מקחי קודם להלואה הרי המלוה ידע בעצמו שבעת שהלוה חקר שזו השדה היא בת חורין ויבא לב"ד וב"ד בוודאי יחקור ויבורר זמן האמיתי שעמד המלך. וכן לאידך גיסא אם המלך עמד בין תמוז לכסליו הלוקח ידע בוודאי שבשעה שלקח שדה זו חקר אם יש איזה שטר הלואה על המוכר ולא שמע שום קול ואז הלוקח יבוא לב"ד ויבורר הדבר ולפ"ז אין שום צורך לקבוע יום מיוחד למלכים ולכך הוצרך רש"י לפרש שהוא פסול לגמרי לטרוף בו אפילו מזמן ההלואה וא"כ אם ההלואה היה בשבט שנה שניה וכתבו הזמן על תמוז שנה שניה והלוקח קנה בשנה שלישית ואז באמת כבר קדמה ההלואה והלוקח בוודאי שמע שיש אחריות להמלוה על שדה זו שהרי יש קול למלוה בשטר אמנם הלוקח סמך עצמו שהמוכר ישלם להמלוה במעות או בנכסים אחרים ועתה נשתדפו ואין להלוה לפרוע והמלוה חוזר על הלוקח לטרוף ממנו בזה הלוקח לא יבא לב"ד ולא יטעון כלום נגדו כי הוא יודע שבאמת ההלואה קודמת לקנינו שהרי ההלואה היה בשנה שניה והוא קנה בשנה שלישית ולא ילך כלל לב"ד ואעפ"כ יטרוף המלוה שלא כדין שהרי באמת שטר זה מוקדם הוא ופסול לטרוף בו אפילו משנה שלישית דהרי שטר מוקדם פסול לגמרי ושפיר צריך רש"י לפרש דשטר מוקדם קנסוהו מלגבות בו אפילו מזמן ההלואה ודוק בזה כי הוא נכון מאד בכוונת רש"י ולפ"ז מסולקת קושיית התוס' מעל רש"י ולא נכון לפרש כפי' התוס' דסופר יטעה ביום אחד דרש"י ס"ל דסופר אינו טועה כלל על פי רוב ולא עשו חכמים תקנה בשביל חשש זה שהוא לא שכיח שיטעה הסופר הכותב שטרות ומכ"ש הב"ד לא יטעו רק החשש הוא שהלוקח יטעה שזה שכיח בבני אדם שאינן לא חכמים ולא סופרים שישכח מהם זמן עמידת המלך ולא ירגיש בזה השטר ההלואה שהוא מוקדם ויניח לטרוף למלוה אשר ידע בוודאי שהוא קודם למקחו ובאמת יהיה הך טריפה שלא כדין הואיל ושטר מוקדם פסול לגמרי כנ"ל ולפ"ז שפיר מביא הגמ' הך מתניתין דשבועות דשטרי חוב מוקדמין פסולין דעיקר התקנה הוא בשביל דין זה שפסלו חכמים לשטר מוקדם לטרוף בו כלל אפילו מזמן ההלואה וגם הרישא דמתניתין דפרוזבול לא יכול להביא דלגבי פרוזבול לא שייך חשש זה דהא אם ירצה הב"ח לשמט ההלואה זה המלוה יבוא לבית דין עם הפרוזבול שבידו וב"ד לא חיישינן שישכחו זמן עמידת המלך ויבורר לפניהם אם הוא מוקדם או לא ולא היה צריך לקבוע יום מיוחד לשנת המלך בשביל פרוזבול רק משום שטרי חוב המוקדמין ודוק היטב הדק:
רש"י ד"ה ארבעה וכו' ואפי' בשבט או באדר. יש לדקדק דלמה ליה למימר שבט הלא ק"ו הוא מאדר. ובגמ' באמת נקט רק כ"ט באדר. ואולי רצה רש"י לפרושי משנתינו בין למ"ד יום א' בשנה חשוב שנה ובין למ"ד ל' יום בשנה חשוב שנה ולכן אחז רש"י שבט למ"ד ל' יום ואדר למ"ד יום א':
ד"ה לנטיעה וכו' כלתה שנתו הראשונה לסוף אלול. לעיל גבי מלכים פירש רש"י כלתה שנתו משהגיע ניסן דגבי מלכים אם בא לכתוב שטר ליל שלשים של אדר אי אפשר למנות שנה שניה כי אולי יעברו לאדר וכן כל יום שלשים כל זמן שלא נתקדש החודש וכשקידשו החודש נמצא למפרע כבר כלתה אדר מאתמול תחלת הלילה ושנתו לא נתחדשה עד שהגיע ניסן ממש דהיינו לאחר שקדשו החודש. אבל לענין נטיעה תמיד שייך שכלתה שנתו סוף אלול ונטיעה בליל שלשים של אלול לא משכחת דאסור במלאכה שמא יתקדש החודש למחר והוא ליל יום טוב. ולשמיטין וליובלות שפירש רש"י לענין חרישה וזריעה נראה דלזריעה משכחת שזרעה ג' ימים קודם ונקלטת בר"ה הרי זורע בשביעית. ואגב זריעה נקט חרישה. א"נ נ"מ לענין תוספת שביעית:
גמ' המוקדמין כו'. לא היה צריך להביא זה כלל דהרי ע"כ צריך לידע אם זמנו של שטר הלואה קודם לשטר מקח של הלוקח והרשב"א הרגיש בזה וכתב שמה שהביאו כאן שטרי חוב המוקדמין פסולין כו' לאו דוקא מחמת פסול מוקדמין והכשר המאוחרין אלא דין מוקדמין ומאוחרין כלומר טריפת הלקוחות מחמת שטר מוקדם מהם או מאוחר מהם דדין מוקדמין ומאוחרין אינו אלא מחמת טריפת הלקוחות וקשה לפי זה למה הביא כלל משנה זו ואי משום שמכאן שמענו שמלוה בשטר גובה ממשעבדי שאם לא היה טורף ממשעבדי לא היה לנו נפקותא מקדימת הזמן היה לו להביא משנה דשלהי בבא בתרא המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ואולי לזה כיון רש"י בד"ה דתנן במס' שביעית וכונתו דלכך הביא משנה זו שמקומה במס' שביעית שהוא בסדר זרעים שסדרה קודם לב"ב שהוא בס' נזיקין:
רש"י ד"ה שטרי חוב המוקדמין וכו' לפיכך קנסוהו מלגבות בו ולא יטרוף אפי' מזמן המלוה וכו' לכאורה דברים הללו הם אינם צריכין לסוגיא דשמעתין ואמנם לפי הסברא שישכח הדבר לגמרי באיזה חודש הוקם המלך ובאיזה יום בחודש א"כ לעולם לא יוכל המלוה לגבות מהלקוחות אם שטר המלוה ושטר המקח הם נכתבים בשנה אחת למלך דהרי לא ידעינן כלל באיזה יום הוקם המלך שנדע אם שטר המלוה קודם או שטר המקח וא"כ ממילא לא יוכל לגבות רק מהלקוחות שזמן שטר המקח שלהם הוא בשנה שאחר שנת המלוה כגון ששנת שטר המלוה נכתב בשנה שלישית למלך ושטר המקח נכתב בשנה הרביעית למלך וא"כ מה לי אם תמוז קודם או שבט קדים תמיד שטר המלוה קודם לשטר המקח ולכן הוצרך רש"י להקדים שהמוקדם פסול לגמרי מלטרוף בו אפי' מזמן ההלואה ממש:
אלא דאכתי לא הוצרכנו לזה כאן בסוגיא שהרי בשביל זה גופא הוצרכנו לקבוע יום קבוע וידוע למלכים כדי שיוכל לגבות מאותן לקוחות של אותה שנה עצמה של זמן שטר המלוה. ועיין מ"ש לעיל בשם הרשב"א. ולכן נלע"ד דרש"י סובר שאין זה חשש כלל שהב"ד והסופר וכל העולם ישכח מהם זמן עמידת המלך ובודאי כשהדבר יבא לפני ב"ד הם יחקרו ויבורר להם זמן עמידת המלך. וכל זה שייך אם הדבר בא לפני הב"ד אבל אם אין הדבר בא לפני הב"ד יכול להיות שמאיזה אנשים יהי' נשכח זמן עמידת המלך: והנה מה שמלוה בשטר גובה מהלקוחות הטעם הוא מפני שיש לו קול כדאמרינן בשלהי ב"ב וא"כ הלוקח כשקונה מסתמא חוקר אם יש כבר איזה הלואה בשטר קודם למקחו וכן המלוה בשעה שהוא מלוה חוקר אם יש ללוה שדות ואם עדין הם בני חורין שיחול שעבודו עליהם:
ומעתה בשביל עסקי משפט שבין המלוה ללוקח לא היו צריכין לקבוע יום קבוע שאם דרך משל זמן שטר חוב שביד המלוה הוא תמוז בשנה שלישית וזמן שטר המקח שביד הלוקח הוא שבט שנה שלישית והמלך עמד בין שבט לתמוז והמלוה רוצה לטרוף והלוקח יטעון שאולי מקחו קודם והרי ידע בעצמו שבשעה שהלוה ודאי חקר שהיא שדה בת חורין ויבוא לב"ד ובב"ד יחקרו ויבורר להם זמן האמיתי שעמד בו המלך. וכן לאידך גיסא אם המלך עמד בין תמוז לשבט הלוקח ידע בודאי שבשעה שלקח חקר אם יש איזה שטר הלואה ולא שמע שום קול והלוקח יבוא לב"ד ויבורר הדבר וא"כ אין שום צורך לקבוע יום מיוחד למלכים לכן הוצרך רש"י לפרש שהוא פסול לגמרי לטרוף אפי' מיום ההלואה וא"כ אם ההלואה היתה בשבט שנה שלישית וכתבו הזמן על תמוז שנה שלישית והלוקח קנה בשנה הרביעית ואז באמת כבר קדמה ההלואה והלוקח ודאי שמע שהרי יש קול לשטר ואמנם הי' אז עוד שדות ללוה שסמך הלוקח עצמו שיאמר הנחתי מקום לגבות ועתה נשתדפו והמלוה יבוא לטרוף והלוקח לא יטעון כלום נגדו כי הוא יודע שהאמת הוא שההלואה קודמת שהרי ההלואה היתה בשנה שלישית והוא קנה בשנה הרביעית ולא יבוא כלל לב"ד ואעפ"כ יגבה המלוה שלא כדין שהרי הוא פסול לגמרי לטרוף בו אפי' משנה רביעית ובזה מסולק קושיות התוס' מעל רש"י:
ואמנם לפי זה נסתר מה שכתבתי לעיל בכונת רש"י במה שכתב שהוא משנה במס' שביעית ונראה דכונת רש"י לסתור פי' של התוס' וסובר רש"י שהסופר אינו טועה כלל אפי' ביום א' כי הסופר דייק וכותב וליכא למיחש לטעות וממילא נסתר פי' התוס' והביא רש"י ראיה לזה וכתב שהוא משנה במס' שביעית ובאמת המסכתא ההיא אין ענינה לדיני שטרות ואמנם הובא שם אגב גררא דפרוזבול ששנינו שם במשנה הקודמת לזה והיא גופא קשיא למה לא הביא המשנה דפרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול ואם הסופר יטעה יום אחד יאחרהו שנה שלימה כגון שהמלך עמד בג' בניסן והסופר יסבור שעמד בב' בניסן ויכתוב עתה פרוזבול ב' ניסן שנה שני' ובאמת היא שנה ראשונה ואיחרו שנה שלימה לכך הוצרכו לתקן יום מיוחד למלכים ומדלא הביא משנה זו ש"מ דלא חיישינן לטעות הסופר כלל: והתוס' ס"ל דלכך לא הביא פרוזבול מטעם שכתבתי דהלל הוא דתקן פרוזבול והרי שנה למלכים הוא משלמה: