גמ' לר"י דמיבעי לי' חוליא מחצלת פשיטא דלא מבטלא וכו'. הקשה הרשב"א כיון דמצטרפי לארבעה א"כ מאי מספקא לי' לאביי [צ"ל לר' יוחנן] בחילקה מחצלת. אי אמרי' ביטול מחיצה והנחת חפץ בהדדי והא גם עתה לא נתבטל הבור מרה"י שהרי בצירוף המחצלת הוא ד' טפחים בכל צד. אמנם לסברת התוס' עירובין (דף ע"ח) שבתבתי לעיל דתוכו דבור לאו רה"י שאינו רחב ד' מבפנים. ולסברתם אינו מועיל עובי המחיצה להצטרף לבור, אין כאן קושיא כלל שהרי תחתית הבור אינו רה"י עתה רק ע"ג המחצלת והרי המחצלת הנחתה לגבי עצמה הוא בתחתית הבור ולא עוד אלא דגם ע"ג המחצלת לא ידעתי אם מחשב רה"י שהרי לא שייך כאן עושה מחיצה שהרי לא על ידה נעשית מחיצה שהבור קודם לזה נעשית רה"י. ואמנם לסברת התוס' שכתבתי לעיל כשאינו רחב הרבה לא בעינן ק"ו אלא הטעם משום דמנח עלי' מידי א"כ במחצלת נמי אף דליכא ק"ו שפיר קמיבעי' משום דמנח עלי' מידי ומשתמש]:

עוד מצאתי מבין ליקוטיו מה ששייך כאן,

בור וחולייתו מצטרפי לעשרה. הא דנקט מצטרפי לעשרה והרי לדברי התוס' בד"ה מסייע אף לארבעה מצטרפי. וא"נ הוה לי' להברייתא ור' יוחנן למימר סתם בור וחולייתו מצטרפי ולמה דקדקו בלשונם לומר מצטרפי לעשרה. ואמנם עפ"י מ"ש התוס' בפ' חלון (דף ע"ח ע"א) בצירוף דתוכו לא הוי רה"י אלא גבו משום דמנח עלי' מידי וכמו"ש לעיל. וא"כ ברייתא וכן ר' יוחנן דקאי על משנה דעירובין (דף צ"ט ע"ב) לענין ממלאין מתוכו. ושם באמת לא מצטרפי לארבעה רק לעשרה. אבל משנתינו דקאי על גבו נהפוך הוא דלא מצטרפי רק לארבעה אבל לא לעשרה:

ג"כ ליקוט ע"ב גמ' בעי ר' יוחנן וכו' ומוקף לכרמלית ובתוס' ד"ה ומוקף וכו' פי' ר"י דוקא לכרמלית דכיון דמוקף לכרמלית וכו' דברי התוס' דחוקים אמנם אי נדקדק בדברי ר' יוחנן למה נקט גבוה עשרה הרי גם בלתי גבוה עשרה משכחת לה. וכגון שהי' כאן בור עמוק ד' או ה' שהוא כרמלית והקיפו מחיצה עד שהשלימו לעשרה והרי המחיצה עצמה אינה גבוה עשרה ולא רחבה ד' אלא שאעפ"כ עשאה להבור רה"י ותיבעי לי' גם בנח על גביו חייב. אלא ודאי דבזה ודאי פטור וכמו"ש התוס' בסוד"ה מסייע וזה רצה ר' יוחנן להשמיענו וכל זה באחזו ספיקו במוקף לכרמלית אבל אם יאחוז בלשונו מוקף לר"ה על כרחך יאמר גבוה עשרה ולא נדע חידוש דין זה ואף דמשכחת גם בר"ה שלא יהי' גבוה עשרה ועשאו רה"י שהיה מתחלה עמוק פחות משלשה מ"מ עיקר הדקדוק שיאמר סתם ר"ה דבר הרגיל שהרי הכותל הוא ברה"ר אבל אם הי' כבר מוכרח להמציא באיזה אופן אם כן מה לי אם יאמר פחות משלשה או באמרו כרמלית:

ג"כ מליקוטי' לעיל ע"א תוד"ה מסייע לי' וכו'. אי נמי מייתורא וכו' שמעינן דמצטרפין לארבעה הנה, עכ"פ מוכח דצירוף לארבעה לא אתי מצירוף לעשרה דאל"כ אכתי קשה הא תנינא חדא זימנא. ולפי זה קשה מה דקאמר תנ"ה וכו' והיכי מוכח מברייתא צירוף לארבעה בשלמא מה דקאמר מסייע לר' יוחנן אף דגם ר' יוחנן אולי מיירי בגבוה י' מ"מ כבר ק"ו הוא אם נצטרף לארבעה ק"ו לעשרה. ואפשר דהך תנא לא קאי אלא על דברי ר' יוחנן דתניא נמי הכי כדבריו:

והנה בעירובין דשם הוא מקור דברי ר' יוחנן לא מייתי תנ"ה כלל: ונראה משום דהרי יש לדקדק מנ"ל להוכיח ממשנתינו דבור וחולייתו מצטרפי ודלמא אדרבה כונת משנתינו דלא מצטרפי מדנקט גבוהין עשרה וכמו"ש התוס' ואף שלפי סברת התוס' דקאי לענין רוחב שפיר נקט גבוהין עשרה דבאינו גבוה יו"ד לא מחייב נותן ע"ג מ"מ היא גופה מנ"ל דמשנתינו מיירי לענין רוחב ודלמא לענין גובה ואפ"ה בעינן גבוה עשרה. ואמנם כיון שכבר שמעינן ממשנה דעירובין דבור, וחולייתו מצטרפי א"כ ודאי אין לומר דכונת משנתינו להראות דלא מצטרפי דא"כ קשיא הך דעירובין אלא ע"כ דנקט גבוה עשרה לענין נותן על גבן אבל לא לענין דלא מצטרפי וא"כ למה נקט כלל חוליא אלא להורות דמצטרפי לענין רוחב. ולהכי עכ"פ כאן אכתי אין דין זה מפורש שהרי יש מקום לפרש להיפוך דאתי להראות דלא מצטרפי אפי' לענין גובה ומשנה דעירובין אכתי לא שמענו ולהכי מביא תנ"ה וכיון דתניא דמצטרפי על כרחך משנתינו ג"כ לא אתי להורות להיפוך. אבל בעירובין שאין אל לטעות [לא הוצרך להביא תנ"ה]