מתני' אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורים. הנה אם היוצא מעצמן אסור פשיטא שאסור לסוחטן. ולמה הוצרך לומר שאין סוחטין. ומתוך דברי מהרש"א שכתב לקמן (דף קמ"ד ע"ב) בתוס' בד"ה חולב מובן שכונת משנתינו דדוקא להוציא משקין דהיינו לתוך הקערה הוא דאסור הא לקדירה שפיר דמי: והנה במשקין היוצאים שאסרום חכמים. יש לפנינו ב' טעמים. אי משום מוקצה ונולד נגעו ביה דמעיקרא אוכל והשתא משקה ולא הוי אוכלא דאפרת. אי משום שמא יסחוט. ונ"מ בין הטעמים הללו היכא דהסחיטה הוא איסור דרבנן אי משום מוקצה ליכא וכמו טבל שמוכן הוא אצל שבת הואיל ואם עבר ותיקנו מתוקן וכן כאן אם כבר סחטו או אם יצאו מעצמן כי כבר נסתלק האיסור ואינו בעולם והוא מותר ועיין במס' ביצה (דף ל"א ע"ב) בתוס' ד"ה ונפחת. אבל אי האיסור שמא יסחוט. אפשר שגם באיסור דרבנן גזרו כי היכי דלרב פליגי גם בשאר פירות. שהרי אמר רב חלוק הי' ר"י אף בזיתים משמע שגם בשאר פירות הוא מחלוקת. אלא שחלוק אף בזיתים. והרי רב אמר בסוף סוגיין דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים וכו'. הרי שגם באיסור דרבנן גזרו: ואמנם התוס' בפ"ק (דף י"ט ע"א) בד"ה ר"י אומר כתבו דהיכא דאתי ממילא כיון שאף אם יסחוט ליכא רק איסור דרבנן מש"ה מותר היוצא מהן. וצריך לחלק דדוקא היכא דגוף הסחיטה מצד עצמה הוא דרבנן כגון שריסקן. אבל היכא שגוף הסחיטה בזיתים דאורייתא גזרו אף שאר פירות גזירה אטו זיתים. ולפי זה אפשר אף אם הטעם משום מוקצה ונולד ג"כ ישוו כמו בזיתים ולא אמרינן מוכן הוא. ואמנם לפי שבשבת סתם לן תנא כר"ש לכך אין איסור משום מוקצה רק משום שמא יסחוט ולהכי קאמר אין סוחטין וכו' ואם יצאו מעצמן אסורים הורה באצבע הטעם שלכך אם יצאו מעצמן אסורים לפי שאין סוחטין: ובזה ניחא דרש"י פי' בדברי הת"ק הטעם שאסורין משום שמא יסחוט לכתחלה ולא הביא שום ראיה לדבר ובדברי ר"י פי' רש"י ג"כ הטעם דאיכא למיגזור שמא יסחוט והכי אמרי' בביצה טעמא דמשקין שזבו הוא מטעם שמא יסחוט. ולדידי ניחא דת"ק כבר רמזה ממשנה יתירא באין סוחטין שאין הטעם משום מוקצה. אי נמי דסתם ת"ק דר"י הוא ר"ש ולית ליה מוקצה וא"כ ודאי הטעם שמא יסחוט וא"צ שום ראיה לזה. אבל ר' יהודה דאית ליה מוקצה ונולד והוה אמינא שהטעם משום מוקצה והוצרך רש"י לראיה שהטעם משום שמא יסחוט:

שם ר"י אומר אם לאוכלין וכו' ואם למשקין היוצא מהן אסור הנה ר"י מתיר בהכניסן לאוכלין ואוסר בהכניסן למשקה וכמבואר בברייתא בגמ' ויש לדקדק במשנתינו דשביק ר"י לסתם מה דינו ולא הזכיר רק ההיפוך הגמור דהיינו לאוכלין מותר ולמשקין אסור ובאמת סתרי אהדדי. דמריש דברי ר"י דאמר אם לאוכלין היוצא מהן מותר דדייקינן הא סתם אסור. ומסיפא דאמר ואם למשקין היוצא מהן אסור. הא סתם מותר' [ועיין קרבן נתנאל סימן ב']. ואמנם הא דלמשקין אסור ניחא. כיון שכונתו למשקין א"כ היוצא מהן משקה ומעיקרא אוכל והוה נולד. אבל מה שאסור בסתם בשאר פירות הא ודאי דסתמא לאו למשקין לחוד קיימי. ואמנם כשם שמצינו בחולין (דף י"ד ע"א) בהמה עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת וכו' ה"נ בפירות הללו שהכניסן סתם ועומדת למשקין ולאכילה אם סחטן הוברר הדבר דלמפרע למשקין עומד ולפי זה פירות הללו שהכניסן יחד בסתם אם יצאו ממקצת פירות הללו משקין מעצמן בשבת והשאר נשארו ואחר שבת סחט המותר הרי הוברר הדבר דלמפרע למשקין עומדין. וכיון שיחד הכניסן גם אלו שכבר יצאו למפרע למשקין עומדין או אפשר באותן פירות עצמן שנסחט מהן קצת משקה בשבת, ולמחר סחט להוציא המותר הוברר למפרע דלמשקין עומדין ולכך אסור לשתות המשקה בשבת פן יסחט המותר למחר וישתה איסור למפרע: ולפי זה אם יצאו כל המשקין מפירות הללו ולא נשאר בהם שום משקה לסחוט עוד. והכניסן סתם אפשר דמותר לר' יהודה דלשמא יסחוט לכתחלה בשבת לא חייש ר"י ועיקר החשש שמא יסחוט למחר הנשאר בהם והוה מוקצה למפרע וכשלא נשאר בהם שום משקה שוב אין כאן שום חשש ומותר. נמצא יש הפרש בין הכניסן למשקין ובין הכניסן סתם. דבהכניסן למשקין אפי' יצאו כל המשקה אסורין. ובהכניסן בסתם אינו אסור כי אם ביצא קצת משקה ונשאר קצת. ואם כן לא סתרי דיוקים אהדדי ור' יהודה כלל מלא דבר ברישא ובסיפא ולכן אמר אם הכניסן לאוכלין היוצא מהן בכל ענין מותר אפילו ביצא מקצת משקה ונשאר מקצת דאף אם יהי' נמלך לסחוט המותר מ"מ זה שכבר יצא מהן קודם שנמלך לא מיחשב משקה ואוכלא דאפרת הוא. ואם הכניסן למשקין היוצא מהן אסור בכל ענין אפילו יצא מהן כל המשקה. אבל בסתם יש חילוק בין יצא מקצת משקה ליצא כולו. דאם יצא מקצת אסור וביצא כל המשקה מותר: עוד נלע"ד לתרץ קושיית דיוקים אהדדי, דהנה לקמן (דף קמד) מסיק שאני סלי זיתים וענבים כיון דלאיבוד קיימי וכו' והקשה הרשב"א. הרי לעיל בסוגית ח"י דבר שנינו הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר והודה הלל לשמאי. ומפרש שם שמא יבצרנו בקופות מזופפות. הרי אפילו באינן מזופפות הוכשר. ותירץ הרשב"א דשאני בוצר לגת דהיינו למשקין: ומעתה נוכל לפרש אם לאוכלין היוצא מותר אפילו בכלים שלמים ואם למשקין היוצא מהם אסור אפי' בסלים. וכמו הבוצר לגת ובסתם יש חילוק דבסלים מותר ובשאר כלים אסור: ובזה ג"כ יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל דלמה הוצרך ת"ק לומר אין סוחטין וכו' פשיטא כיון דקאמר דאף אם יצאו מעצמן אסורים ולדידי ניחא דרוצה לרמז דאפי' בסלים אסורין והא ודאי דלסחוט בידים אסור אפי' הכניסן בסלים שהרי סוחט עתה בכוונה להוציא מהן משקין ועל זה מסיים ואם יצאו מעצמן אסורים אפי' בסלים:

גמ' מודה הי' ר"י לחכמים בזיתים וענבים וכו' ובחולין (דף י"ד) הגירסא מודה הי' ר"י בסלי זיתים וענבים והיינו כמו שכתבתי לעיל דת"ק גם בסלים אוסר היוצא מהן אולם מדברי רש"י לקמן (דף קמ"ד) מוכח דלא גרסינן סלי זיתים דבסלים ודאי פליג וכמו שמבואר שם: אלא דיש לדקדק דלפי זה דת"ק ודאי אוסר בסלים דקאמר אין סוחטין וכו' ור"י דמודה היינו בזיתים וענבים אבל בסלים אינו מודה אם כן קשה מאי קאמר ר' ירמיה לר' אבא ואלא במאי פליגי והרי לפנינו דבסלים פליגי: ונראה כאשר נדקדק בדברי שמואל דקאמר מודה הי' ר"י לחכמים בזיתים וענבים לשון היה הוא מחוסר הבנה ולמה לא אמר מודה ר"י לחכמים דמשמע שעדיין מודה באמת ונראה דבאמת עתה שהזכיר ת"ק משנה יתירה אין סוחטין וכו' להורות דאוסר גם בסלים באמת חלוק ר' יהודה עליו אבל אם לא הזכיר הת"ק המשנה יתירה דאין סוחטין. והוה קאמר רק הדין דיצאו מעצמן אז הי' ר"י מודה בזיתים וענבים ולפי שאז לא היה נרמז בדברי ת"ק איסור סלים. אבל עתה שאמר ת"ק אין סוחטין ורומז איסור סלים באמת חולק ר"י אפילו בזתים וענבים לכן קאמר היה מודה אבל עכשו אינו מודה ועל זה קאמר רב חלוק הי' ר"י פירוש לא מיבעי' שחלוק עתה בסלי זיתים אלא אפי' לא היה מרמז הת"ק איסור סלים רק סתם ג"כ היה ר"י חלוק אפי' בזיתים וענבים. ובזה ג"כ ניחא מה דהקשו התוס' בד"ה שמשך מהן וכו' לפירש"י דפי' שמשך מאליהן א"כ קשה דמהך ברייתא הוי תיובתא לרב ולר' יוחנן ובמ"ש לק"מ: ומעתה הקשה ר' ירמיה דלמה לשמואל אר"י וכו' לומר הלשון מודה הי' ר"י לומר דדוקא בזיתים וענבים בלא סלים מודה אבל בסלים אינו מודה הרי אף אם הי' שמואל אומר סתם מודה ר"י בזיתים וענבים היינו יודעים דדוקא בזיתים וענבים בלא דאלת"ה אלא אפי' בסלים מודה אלא במאי פליגי: זיתים שמשך מהן שמן וענבים וכו' הנה הא דאמר שמשך מהן וכו' מיותר דהיינו סיפא היוצא מהן אסור ונראה דכאן רמזה הברייתא דינו דשמואל לקמן סוחט אדם אשכול לתוך הקדרה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. ולכן אמרה הברייתא שמשך מהן שמן שמשך מהן יין דהיינו שכשאר יין ושמן ספקה, לאפוקי אם מסך מהן לקדירה מותר אפילו בזיתים וענבים ושנה לן ברישא דברייתא איסור והיתר איסור דמודה ר"י בזיתים ולענבים והיתר דכל זה לקערה אבל לקדירה מותר: עוד נלע"ד מה דאמר משך מהן וכו' וגם מה דמסיים שוב היוצא מהן הוא מיותר לפירש"י דמשך מהן היינו שיצאו מעצמן. וגם בדברי החכמים החולקים על ר"י ואמרו בין לאוכלין ובין למשקין היוצא מהן אסור למה הוצרכו לומר היוצא מהן הרי גם ר"י ביוצא מהן איירי והוה לחכמים לומר רק בין לאוכלין ובין למשקין אסורין בשלמא במשנתינו דקאמר ר"י אם לאוכלין וכו' היוצא מהן ולא קאמר סתם אם לאוכלין מותר דאם כן הוה אמינא דגם על רבנן דאין סוחטין פליג אם לאוכלין מותר היינו שמותר לסחוט ולכתחלה קמ"ל היוצא מהן מותר אבל לסוחטן בידים אסור אבל כאן בדברי חכמים קשה. ונראה דמשך מהן היינו שיצא מעצמן כבר מאתמול והא דפירש רש"י זב מאליהן הרי מאתמול אין חילוק היינו משום דאם משך בידים כבר ודאי הם למשקין. והכניסן מתחלה וכו' היוצא מהן בשבת אף שמתערב עם זה שמאתמול אפ"ה אסור ואינו בטל. ואין מזה קושיא על הסמ"ג. מבואר בשו"ע סימן ש"ך סעיף ב' משום דהיינו לדידן דקיי"ל מין במינו בטל אלא שבדבר שיל"מ לא בטל. בזה חילק בין נתערב אחר שכבר הי' בעולם ובין נתערב תיכף כשבא לעולם אבל ר' יהודה דסבר מין במינו לא בטל אין חילוק. דזה לר"י הוא דין תורה דמין במינו לא בטל. וחכמים דפליגי אף דפליגי לחומרא לאסור אף לאוכלין אבל מ"מ בהא שאוסר ר"י אפי' משך מאתמול וס"ל דלא בטל בהא לא סברי רבנן כוותיה דלדידהו בטל. ולכך קאמרי היוצא מהן אסור והיינו בעודו כמות שהוא לא נתערב ואולי מזה יצא לו להסמ"ג דין זה. דהרי לכאורה מבואר להיפוך במרדכי בסוף חולין בהא דיבמה שרקקה דם דאמרי' דחליצתה כשירה דאי אפשר בלא צחצוחי רוק ואמאי לא מבטל רוב הדם את מיעוט הרוק ותירץ ר' משולם דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא בטל, והקשה בני הרב מוהר"ר יעקבקא סג"ל. דדברי הסמ"ג הנ"ל סתרי לדברי רבינו משולם דלדברי הסמ"ג אדרבה מעורב מתחלת ברייתו קיל טפי ואני השבתי לבני דדוקא כאן שההיתר הי' בפ"ע בעולם ולכן איהו נשאר בחשיבותו אבל רוק וזוב מעולם לא היה אחד בלא חבירו ולכך כל אחד לא חשיב לבטל את חבירו. ואמנם לכאורה מנ"ל להסמ"ג סברה זו. ולפי מ"ש הדבר מוכח מדברי חכמים וכנ"ל [ע"כ מצאתי]:

שם למשקין ולסתם היוצא מהם אסור דר"י הנה הא דקאמר למשקין וכו' הוא מיותר דהא אם לסתם אסורין ק"ו למשקין, ובשלמא מה דאמר בזיתים וענבים בין לאוכלין ובין למשקין אסור לא קשה שאם לאוכלין אסור ק"ו למשקין. משום דבסיפא יש לחלק בין לאוכלין ובין למשקין אורחא הוא למימר דברישא אין חילוק אבל בסיפא גופא קשה למה לו להזכיר למשקין והוה ליה רק לחלק בין לאוכלין ובין לסתם. אמנם לפמ"ש לעיל דבהכניסן סתם אינו אסור אלא כשנסחט מהן מקצת משקה בשבת ולהכי אסור לשתותן היום שמא יסחוט המותר למחר והוברר למפרע דלמשקין קיימא ונמצא שותה איסור למפרע. אבל אם יצאו כל המשקין אפשר דמותר לר"י ולהכי קאמר בין למשקה ובין לסתם דיש הפרש ביניהם דלמשקין בכל ענין אסור ובסתם אסור ביצאו מקצת משקין:

והא דהקשה לקמן מסלי זיתים וענבים שלא לרצון וכו' ודלמא שם מיירי ביצאו כל המשקין. או שבאמת לא סחט הנותרין. אבל כאן בשבת חמור בסתם שמא יסחוט למחר הנשאר יש לומר דהרי על חלב בהמה אמרו סלי זיתים וענבים יוכיח והא ודאי שהבהמה יחלוב עוד או עכ"פ בספיקא קיימי שמא יחלוב ואפ"ה שלא לרצון אינו מכשיר ועל זה אמרו סלי זיתים וכו' מכלל דגם בזיתים וענבים אף שסופו לסחוט הנשאר אפ"ה זה שיצא עתה בסתם אינו מכשיר: רש"י ד"ה אסורין גזירה שמא יסחוט לכתחלה כבר דקדקתי לעיל דבדברי הת"ק לא הביא רש"י שום ראי' לדבר שאסור לסחוט ובדברי ר"י פירש"י שמא יסחוט והכי אמרינן בביצה דטעמא דמשקין שזבו וכו' ע"ש. וכעת נלע"ד משום דת"ק אוסר אפילו בהכניסם לאכילה ואז ודאי לא מיחשב משקה והוי אוכלא דאפרת. וצריך לומר דגזר משום עומדין למשקין ואם הטעם משום מוקצה היא גופה גזירה וכו' לכך ודאי הטעם שמא יסחוט בידים והיכא דסחט בידים בודאי אחשבינהו משקין אבל ר"י דלא אסר כי אם בעומדים למשקין שפיר יש לומר הטעם משום נולד והוצרך רש"י להביא ראיה מביצה אלא דלפי זה לרש"י בעומדין לאכילה היוצא מהן לא חשיב משקה וזה סותר למה שפירש רש"י (בדף קמ"ד ע"א) בד"ה דגלי אדעתא בהדיא ואמר לא ניחא לי והוי גילוי דעתא טפי מהכניסן לאוכל והנה מדדחיק רש"י לפרש דהוי גילוי דעתא טפי מכלל דס"ל לרש"י דבהכניסו לאוכלין היוצא מהן מיחשב משקה ומכשיר: ואמנם זה פירש רש"י בזיתים ובענבים. אבל בשאר פירות ועומדים לאכילה ודאי לא מיחשב משקה ומשנתינו עכ"פ לכולהו אמוראי איירי גם בשאר פירות. אלא דלשמואל איירי רק בתותים ורמונים ולרב ולר' יוחנן איירי גם בזיתים וענבים אבל עכ"פ מיירי גם בתותים ורמונים ולכך ודאי אין הטעם משום מוקצה ונולד דהאי ודאי אוכלא דאפרת הוא וצריך הטעם משום שמא יסחט: ובהכי ניחא דבגמ' במה דאמר שמואל מודה ר"י בזיתים וענבים פירש רש"י הטעם דיהיב דעתי' למיהוי ניחא ליה בהכי ולא סיים דגזרינן שמא יסחט משום דבזיתים וענבים ודאי דבגילוי דעת בעלמא מיחשב משקה וממילא אסור לר"י משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משא"כ במשנתינו דמיירי ר"י גם בשאר פירות ובהו לא מהני גילוי דעת בעלמא ואפילו אומר בפירוש דניחא ליה בחד גברא ודאי בטלה דעתו כדאמרינן בסוף סוגיין מי דמי ערביא אתרא הכא בטלה דעתו וא"כ אין הטעם משום מוקצה ונולד אפי' הכניסן למשקין רק היכא דאחשבינהו בידים ולכך פירש רש"י במשנתינו בדברי ר"י הטעם שמא יסחוט: עוד יש לדקדק דבדברי ת"ק פירש"י שם דמש"ה אסור שמא יסחוט לכתחלה ובדברי ר"י לא סיים לכתחילה. ונראה במה שכ' לעיל דהא דאסור כשהכניסן סתם הא כולהו לאו למשקין קאי אלא משום דשמא יסחוט המותר למחר ויוברר הדבר דלמפרע למשקין עומד וכיון שיחד הכניסן גם אלו שיצאו למפרע למשקין עומדין. וכל זה בסתם אבל אם הכניסן בפירוש לאכילה ואף שחזר בו עתה ונמלך אח"כ וסחטן לא שייך למימר הוברר למפרע שהרי לאו סתם הכניסן אלא בפירוש לאכילה. ואף שחזר בו עתה מ"מ אינם עומדים למשקין אלא מחזרה ואילך ולכך בדברי חכמים שאוסרים בפירוש לאכילה הוצרך רש"י לפרש שמא יסחוט לכתחלה אבל ר"י שאוסר בסתם א"צ לפרש שמא יסחוט לכתחלה אלא החשש הוא שמא יסחט המותר והוברר למפרע שהם משקין:

אבל לפמש"ל דבחד גברא בשאר פירי אפילו חישב בהדיא למשקין לא מהני דבטלה דעתו וצריך דאחשבינהו א"כ גם לר"י אפילו בחישב למשקין בעינן דאחשבינהו ואם כן הוה ליה לרש"י לפרש גם בדברי ר"י שמא יסחוט לכתחלה ולקמן יבואר מתוך דברינו כונת רש"י בזה בא"ע: ד"ה וחכמים אומרים וכו' והא דנקט רב נחמן לישנא דמסתברא ולא אמר בהדיא דבתותים ורמונים פליגי משום דאיכא למימר פליגי בתותים ורמונים והה"ד בשאר פירות ולהודיעך כחו דר"י נקט שאר פירות וכו' ולכאורה יפלא הא כחו דר"י שמעינן מרישא מדנקט לאיסורא זיתים וענבים דקתני זיתים שמשך וכו' וענבים שמשך וכו' ולא נקט רבותא תותים ורמונים. אלא ודאי דבתותים ורמונים מתיר ר' יהודה. וא"כ דשמעינן כחו דר"י מרישא הוה ליה למיתני בסיפא שאר פירות להודיעך כחן דרבנן אלא ודאי דבשאר פירי מודו רבנן: [ואלמלא פירוש רש"י אמינא אנא לתרץ דנקט תותים ורמונים דזה אוסר ר"י בסתם אבל בשאר פירי מתיר אפילו בסתם ולהכי נקט תותים ורמונים. ולעולם דרבנן פליגי גם בשאר פירות]: ולתרץ דברי רש"י ז"ל נלע"ד עפמש"ל בגמ' דלהכי קאמר זיתים שמשך מהן וכו' דהיינו שכשאר יין ושמן ספקה אבל אם משך מהן לקדירה מותר אפי' בזיתים וענבים. ולפי זה שנה לן בברייתא איסור דמודה ר' יהודה בזיתים וענבים. והיתר דכל זה לקערה אבל לקדירה מותר. וא"כ מרישא לא ידעינן דחלוק ר"י בתותים ורמונים דלעולם דגם בתותים ורמונים מודה ר"י והא דנקט זיתים וענבים היינו לרבותא דהתירא דאפי' זיתים וענבים אינן אסורים רק לקערה אבל לא לקדירה ולכך הוצרך סיפא דתותים ורמונים להודיעך דמתיר ר"י בתותים ורמונים ולעולם דרבנן פליגי אפי' בשאר פירי כפירוש רש"י: ובזה עלה בדעתי ליישב קושיית התוס' על רש"י בד"ה שמשך וכו' דפי' משך היינו מאליו אם כן קשה דמהך ברייתא הוי תיובתא דרב ור"י. דאמרי לעיל חלוק הי' ר"י אף בזיתים וענבים דהכא משמע דבזיתים וענבים מודה אמנם לדברינו ניחא דנוכל לומר דשמואל דקאמר מודה ר"י לחכמים בזיתים וענבים היינו דאפי' לקדירה אסור ומה דתני בברייתא זיתים שמשך וכו' לרבותא דתותים קאמר דאפילו לקערה מותר וכמ"ש התוס' לשיטתייהו דמשך דשמואל הוא משום סיפא. אבל באמת בתותים ורמונים גם שיצא לקדירה ולא משך יין בפ"ע מודה ר"י. ועל זה פליגי רב ור' יוחנן ואמרי חלוק הי' ר"י אף בזיתים וענבים היינו לקדירה וא"כ ליכא תיובתא מהך ברייתא לרב ור' יוחנן כלל דהך ברייתא לקערה מיירי: אלא דקשה איך אפשר לחלק לר"י בין לקדירה ובין לקערה והא לקמן (דף קמ"ה ע"א) המחליק בענבים ר' יהודה אומר הוכשר א"כ על כרחין לר' יהודה משקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי ועיין שם בתוס' בד"ה דכ"ע ואין לומר דסבר ר' יוחנן דדוקא בהכניסן למשקין הוא דסבר ר"י משקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי אבל בהכניסו לאוכלין שפיר יש לחלק דהרי כתב המהרש"א לקמן בתוס' בד"ה חולב דהא דהקשה מזב שחלב ומטמא מת שסחט ולא מוקי בקערה משום דסתמא קתני. א"כ הכא נמי במחלק ענבים סתמא קתני ומיירי בין הכניסן לאוכלין ובין למשקין. ואפ"ה סבר ר"י הוכשר. ואף דלר' יוחנן על כרחין יש חילוק לר' יהודה בין הכניסן לאוכלין. דהרי ר' יוחנן אמר דר' יהודה חולק אפי' בזיתים מ"מ היינו ביצאו מעצמן אבל בסוחט בידים אין שום חילוק: