Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 18b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תוס' ד"ה ולב"ש אע"ג דלא קא עביד מעשה וכו' השתא דטעמא דב"ש משום שביתת כלים הנך ג' בבות קמייתא וכו' ולכאורה דבריהם תמוהים. דהרי גם אי הטעם משום גזירה דהיינו לרבה גם כן חלוקים ג' בבות קמייתא דבהם הטעם משום גזירה משני בבות אחרונות דבהו לא שייך גזירה דהרי אפי' בשבת אין כאן רק שבות וכמו"ש התוס' במשנתינו אלא הטעם משום דמיחזי כשלוחו. ואפשר לומר דכוונת התוס' לא מיבעי' לרבה ודאי חלוקים ג' בבות ראשונות בטעמם משני בבות בתרייתא אבל לרב יוסף שהטעם משום שביתת כלים א"כ אפשר דאינן חלוקים דאולי מה שהעורות מתעבדין ג"כ יש בו משום שביתת כלים ואי הוה אמרי' כן קשה ממוגמר וגפרית דמה מועיל מה דמנחי בארעא וכמו"ש התוס' לכן כתבו דגם לרב יוסף חלוקים ג' בבות ראשונות משני בבות אחרונות:
ועוד נ"ל כוונתם דלרבה דמוקי משום גזירה אף דחלוקים בטעמם אבל שווים הם במדרגה דכולהו הני חמש בבות דאסרי ב"ש היא רק מדרבנן אבל לרב יוסף חלוקים אפי' במדרגה דג' בבות ראשונות אסרי ב"ש דבר תורה אבל ב' בבות אחרונות הוא רק דרבנן:
ובמ"ש נלע"ד ליישב נמי מה דכ' התוס' לעיל ע"א סוד"ה ונימא וכו' דרבה מוקי מצודות דמתני' בלחי וקוקרי וכבר כתבתי לעיל דמי הכריחם לזה והלא לרבה נוכל לומר דמצודות דמתני' בכל מיני מצודות איירי ע"ש. ונראה דהנה כבר כתבתי לעיל בריש סוגיין דלרבה דהטעם הוא משום גזירה הא דהתירו ב"ש בצמר ליורה כדי שיקלוט העין משום דכאן ליכא גזירה שמא יעשה כן בשבת וכמו"ש לעיל בשם הירושלמי אלו עשה כן בשבת וכו' ולשיטת רב יוסף שהטעם היא משום ש"כ ע"כ צמר ליורה אינו משום ש"כ דא"כ אינו מועיל יקלוט העין ועל כרחין צריך לאוקמי גם לב"ש צמר ליורה משום דלא עביד מעשה ורש"י דפי' לב"ש מה שמונח בתוכו מחשב מעשה היינו מדרבנן חשבוהו מעשה ולכן הקילו בקליטת עין משום דשוב לא קפדי והא דהקדים הש"ס לומר והשתא דאמרת לב"ה אית להו ש"כ וכו' משום דלא עביד מעשה היינו משום מצודות אבל לב"ש הוה ניחא אף באוזלי ואוהרי וא"כ הוי מצודות דאורייתא וצמר ודאי אינו אלא מדרבנן וכנ"ל:
ומעתה אם הי' רבה מפרש מצודות דמשנתינו באוזלי ואוהרי א"כ הרי אסירי מן התורה ודיו ואונין ודאי מדרבנן משום גזירה דהרי לרבה היכא דלא עביד מעשה לא ס"ל לב"ש ש"כ ולפי זה קשה סדר שעירב איסור תורה בין איסור דדבריהם דתרי בבי קמייתא הם מדבריהם וכן תרי בבי בתרייתא ובבא מציעתא הוא דבר תורה והיה לו להתחיל במצודות ואח"כ דיו ואח"כ אונין ואח"כ מוכרין לעכומ"ז ואח"כ עורות דאז היה מסדר כל הני שהם דרבנן יחד ולכן כתבו התוס' דרבה מוקי מצודות דמתני' בלחי וקוקרי שהם ג"כ רק דרבנן משום גזירה: