פרק שלישי כירה

מתני' כירה שהסיקוה וכו' נותנין עליה תבשיל מדנקט עליה ולא נקט רבותא יותר דאפי' לתוכה מותר מכלל דלתוכה באמת אסור. וא"כ לא קמ"ל רב חמא בר גוריא משמיה דרב [לקמן דף ל"ז] מידי דמשנתינו היא. ואי נימא דמשנתנו לא מוכחא לאסור תוכה דאיכא למימר דנקט עליה למימר דאינה גרופה אפי' עליה אסור ונקט עליה לרבותא לצד האיסור אלא דלפי זה מכלל דלסמוך שרי אפי' באינה גרוף דאל"כ קשה כיון דרבותא לצד האיסור קמהדר ניתני סומכין וג"כ לרבותא דאינה גרופה אפילו לסמוך אסור אלא ודאי דלסמוך באמת שרי. וא"כ מאי קמיבעיא ליה בגמ' מהו לסמוך. נפשוט מדאיצטריך רב למימר תוכה אסור מכלל דמשנתנו אינו מדוייק וכנ"ל ומכלל דלסמוך שרי ויש לדחות די"ל דרב היא גופא קמ"ל דתוכה אסור וממילא דעלי' דמשנתנו בדוקא קתני ולא משום רבותא של צד האיסור וממילא גם לסמוך אסור באינה גרופה ועלי' דנקט לרבותא של צד ההיתר דאפי' עליה מותר ותוכה באמת אסור:

ועוי"ל דרב איצטריך דלא נימא דעלי' דנקט לרבותא של החזרה דאפי' עליה דיש מקום לאסור משום אהל קמ"ל כיון שהדפנות עשויות מותר וכמו"ש התוס' בסד"ה וב"ה ולעולם דגם תוכה מותר ואיצטריך רב לאשמועי' דתוכה אסור:

רש"י ד"ה אבל לא תבשיל דניחא לי' וכו' א"נ נתקיימה מחשבתו ומיחזי כמבשל רש"ל הגיה דצ"ל אחר לא מחזירין כוונתו דבשהיי' לא שייך נתקיימה מחשבתו. ונראה דב"ש לשיטתייהו אזלי דס"ל לעיל במתני' (ד' י"ז) אין שורין דיו וכו' אלא כדי שישורו מבעוד יום וכן כל הני דחשיב שם במתני' ולכך מיחזי כמבשל לגבי שהייה נמי:

בד"ה פליגי נמי בלהחזיר את המותר לשהות כגון חמין לב"ש ותבשיל לב"ה. הנה הפליג רש"י פלוגתייהו מאוד דלב"ש אפי' חמין אסור להחזיר ולב"ה מותר להחזיר אפי' תבשיל ומנ"ל לרש"י ודלמא [מתירין[ ב"ה החזרת חמין שאוסר ב"ש דב"ש נוטלין אבל לא מחזירין אחמין לחוד קאי דתבשיל היכי משכחת לה נוטלין כיון שאוסר השהיי' אלא ודאי אחמין לחוד קאי ודלמא על זה לחוד הוא דפליג ב"ה ואמר אף מחזירין וחמין מתיר להחזיר אבל לא תבשיל ומנ"ל לרש"י דב"ה מתיר אפי' החזרת תבשיל בשלמא אי מחזירין תנן א"כ מפורש ברישא כירה שהסיקוה בקש וגבבא מחזירין עליה תבשי' והה"ד בגפת גרוף. אבל ללישנא דלשהות תנן א"כ עכ"ל בסיכא דב"ה מתירין אפי' תבשיל. ורש"י הוכיח זה מלשון הגמ' דקאמר אי לשהות תנן ואי גרף אין וכו' ומכ"ש להחזיר משמע שאין שום חומרא בחזרה יותר מבשהי' רק שהוא כ"ש ועוד כיון שכבר כתבתי דאם להחזיר תנן גם תבשיל מותר להחזיר שכן התחיל כירה שהסיקוה בקש וכו' מחזירין עליה תבשיל ואם איתא דאם לשהות תנן אסור חזרת תבשיל לב"ה א"כ למה עשה נ"מ בין לישנא דלשהות ובין לישנא דלהחזיר רק לענין שהייה באינה גרופה והלא יש ג"כ נ"מ בחזרה של תבשיל בגרופה אלא ודאי דגם ללישנא דלשהות ג"כ מתירין ב"ה גם חזרת תבשיל ושפיר עולה פירש"י לפי הגמ' אלא שעל הגמ' גופא קשה מנ"ל להגמ' ללישנא דלשהות להתיר לב"ה גם חזרת תבשיל. [ובני הבחור ישראל שי' אמר שהוכיח זה מלשון המשנה דקאמרי ב"ה אף מחזירין ולמה ליה למימר אף והוה ליה למימר ובה"א מחזירין אלא אתי למימר אף מחזירין כלומר כל מה שהותר השהיי' הותר החזרה שאף החזרה הוא כמו השהיי' או אף מוסיף על הנטילה שאף שהחזירה היא מותר כמו הנטילה וא"כ גם תבשיל מותר ונראה משום דמשנתנו אתי כר"י לקמן לכל הלשונות. ללישנא דלשהות תנן אתיא לגמרי כר"י ואי להחזיר תנן עכ"פ אתי' בהא כר"י בחמין ותבשיל ונוטלין ומחזירין וכיון דלר"י לא מצינו לב"ה שום חילוק בין חמין לתבשיל לשום דבר לכך אינו רוצה לחלק ביניהם גם לענין חזרה:

תוס' ד"ה לא יתן וכו' דאפי' גרופה וקטומה היא מוספת הבל. ונלע"ד דסברת רש"י כמו שכתב הר"ן דאפי' אינו גורף כל הכירה רק מקום הקדירה שעיקר הגירוף והקיטום הוא לזכרון שלא יבא לחתות ואית ליה היכירא ולפי זה אין מקום לקושיתם דאפי' אחר שגרף מוסיף הבל וכן קושיית הר"ן מה מועיל נתינת האפר והלא זהו רמץ שמעורב גחלים ואפר דשאני הכא שעושה כדי למעט החום ואית ליה היכירא:

ד"ה ובה"א וכו' ולשון נוטלין נמי משמע דבשבת מיירי דאי בחול לא הוה צריך למיתני נוטלין. ולכאורה דבריהם תמוהים ובשבת מי ניחא למה הוצרך למימר נוטלין כיון שכבר תנן דמשהין ולענין מה הוא משהה אם לא כדי ליטלן בשבת ואטו כדי להצניען עד מוצאי שבת הוא צריך וא"כ מהיתר השהייה ממילא ידעינן הותר הנטילה ונראה דודאי הוה ידעינן היתר נטילת התבשיל משם מתוך הקדרה אבל היתר נטילת הקדרה הוה אמינא דאסור משום נטילת אוהל קמ"ל דגם זה שרי ולא מיחשב סתירה וכשם שכתבתי לעיל דנקט עליה לרבותא דמותר להחזיר ואין בנתינה עליה בשבת לב"ה משום משוה אוהל ה"נ אשמועי' דאין בנטילה לב"ש משום סתירה:

ובזה ניחא דלפום מה שמבינין בכוונת התוס' שיש בנטילה גופא איזה חידוש להתיר הנטילה בשבת א"כ כשם שיש רבותא לב"ש בגרוף אף שאוסר החזרה מתיר הנטילה הכי נמי יש רבותא לב"ה באינו גרוף שאוסר החזרה ואעפ"כ מותר הנטילה, וא"כ קשה למה השמיענו התנא היתר הנטילה לב"ש בגרוף דלא נ"מ מידי אליבא דהילכתא שהרי הלכה כב"ה שאף החזרה מותרת וק"ו הנטילה וטפי הוה לי' למיתני היתר הנטילה באינו גרוף אליבא דכ"ע והוה לי' למיתני ברישא למ"ד להחזיר תנן כירה שהסיקוה בקש וכו' מחזירין וכו' בגפת ועצים נוטלין אבל לא מחזירין עד שיגרוף ואין לומר דבאמת באינו גרוף אף הנטילה אסורה זה אינו שהרי לקמן בגמ' קאמר ולטעמיך נוטלין ממנה דקתני קטמה אין לא קטמה לא הרי שאומר זה בלשון בתמי'. וא"כ ודאי שהנטילה מותרת אף באינו גרוף לכ"ע. וא"כ הוה לי' למיתני זה ברישא לכ"ע ואליבא דהילכתא ולפי מ"ש דעיקר רבותא של הנטילה הוא משום סתירת אוהל ולענין אוהל ודאי שאין חילוק בין גרוף לאינו גרוף וכיון דלב"ה מותר החזירה בגרוף אפי' בשבת כבר שמענו שאין בזה משום אוהל וממילא אין בנטילה משום סתירת אוהל ולא איצטריך למיתני היתר הנטילה לב"ה כלל רק לב"ש איצטריך דלדידיה לא שמענו היתר החזירה דלדידי' החזירה בלא"ה אסורה וקמ"ל היתר הנטילה שאין בזה משום סתירת אוהל [וע' לקמן בגמ' מ"ש עוד בזה]:

ובעיקר הוכחת התוס' דע"כ בשבת איירי דאי בחול לא הוה צריך למיתני נוטלין הקשה הרש"א דדלמא תני נוטלין משום מחזירין כדאמרי' לקמן בברייתא דתני נוטלין משום מחזירין. ולדידי אין זה קשיא דאי משום איידי א"כ ברישא דתני כירה שהסיקוה וכו' הוה לי' למיתני נוטלין משום איידי ומדשבקי' ברישא ותני לה בסיפא ש"מ דיוקי דייק התנא ולא תני איידי. ומוכח משם דמיירי בשבת ורישא באמת מיירי בע"ש ואז אין שום רבותא בנטילה רק בסיפא:

בא"ד מדקאמר בגמ' מחזירין אפי' בשבת משמע דעיקר פלוגתייהו בחול וכו' אמנם רש"י פי' לקמן (דף ל"ח ע"ב) ד"ה מחזירין אפי' בשבת ולא תימא פלוגתייהו משחשיכה וכו' משום דמוכחא מלתא אבל ביום לא מוכחא כ"כ ומשמע דרש"י ס"ל דאין בע"ש קודם הלילה דין חזרה כלל והנה לסברתו דאין דין החזרה בע"ש קשה קושית ר"ת איך שייך עד שיגרוף דהא בלילה אי אפשר לגרוף והוה לי' למימר אא"כ גרף. ואף דאיכא למימר דרש"י לא דייק דבר זה וכן צריך לומר בדברי הטור והרא"ש דס"ל דהא דאסור להחזיר באינה גרופה היינו בנתבשל כ"צ וגזרינן מבע"י אטו משחשיכה ופירש הב"י הטעם דודאי לא יעשה כן משחשיכה לגמור בישול בשבת והקשה הב"ח א"כ משנתינו דאוסר החזרה מבע"י כדמוכח מלשון עד שיגרוף א"כ מיירי בנתבשל כ"צ א"כ הדרא קושית התוס' [ד"ה חמין] לדוכתא נוקי גם כרבנן ומודו רבנן בנתבשל כ"צ והתוספת שבת תירץ דסובר הרא"ש דרבנן אסרי אפי' בנתבשל כ"צ ואני תמה ומה יענה בדברי ר' יוחנן [לקמן דף ל"ז ע"ב] דאמר כירה שהסיקוה וכו' בגפת וכו' משהין וכו' ותבשיל שלא בישל כל צרכו עקר לא יחזיר עד שיגרוף וכו' ור' יוחנן איירי בהדיא בלא נתבשל כ"צ וא"כ לדעת הרא"ש דאינו אסור אלא בלילה ואיך אמר עד שיגרוף ועכ"פ דברי הרא"ש קשיא לר' יוחנן אלא ודאי שהרא"ש לא דייק עד שיגרוף ואף שהרא"ש לקמן גבי מחזירין אפי' בשבת מביא דיוק זה מכל מקום דוק בדברי הרא"ש שם שכתב וכן דקדק רבינו תם מלשון עד שיגרוף רצונו בזה ר"ת דייק כן אבל הרא"ש בעצמו לא דייק רק הוא סומך עיקר על ההוכחה דאמר אפילו בשבת מכלל דעיקר פלוגתייהו בע"ש וא"כ גם רש"י לא דייק עד שיגרוף ולרש"י יש לנו אפילו טעם מדוע קתני עד שיגרוף דהא לרש"י כל עיקר הקיטום הוא להיכר שלא יבא לחתות דהא אפי' לא גרף אלא מקום הקדרה בלבד מותר וכמוש"ל וא"כ דמשום היכירא הוא צריך להיות הגריפה בשביל השהי' אבל אם גרף בלא"ה לא מהני ולכן כתב עד שיגרוף כלומר שיגרוף בשביל דבר זה. ואף דקאי שכבר גרף שהרי משחשיכה א"א לגרוף מ"מ קתני עד שיגרוף כלומר שיגרוף בשביל דבר זה:

אמנם בני האלוף הרבני המופלג מוהר"ר יעקבקא סג"ל אמר שגם רש"י ס"ל סברת התוס' שבמשנתינו נזכרה שני מיני חזרה אחד בע"ש ואחד בשבת והא דדייק רש"י בדף ל"ח ע"ב לפרש אפילו בשבת היינו ביום המחרת היינו משום דאי בליל שבת למה הוצרך לפרש דאפילו בשבת ולהביא ראי' מדר"א והרי הדבר מפורש במשנה מדאמר ב"ש נוטלין וכהוכחת התוס' לכן הוכרח רש"י להמציא עוד חזרה שלישית והיינו ביום השבת: