ורב ששת נמי דיוקא דמתני' קמ"ל ופירש"י משום דשם במשנה דאין נותנין אינו מפורש הדיוק דאם קרמו פניה שרי ובתוספות פירשו דיוקא דמתני חסורי מחסרא והנה בין לרש"י ובין לתוס' קשה אכתי לא היה לרב ששת משמיה דר' יוחנן לומר אלא היתר השהייה אבל איסור החזרה ודאי שמעינן ממשנתינו אמנם לפמ"ש לעיל דאי משנתינו לשהות תנן ולרב אדא דלא מצינו לו היתר הסמיכה, בתנור ובכירה שפיר איכא לאוקמי משנתינו כר"מ וממילא לר"מ כיון דאשכחן לב"ה הפרש בין חמין ותבשיל לענין לסמוך לה שוב ממילא איכא למימר גם בחזרה בגרוף לחלק בין חמין לתבשיל ולא התיר ב"ה חזרה בגרוף בתבשיל ומעתה ניחא דלענין חזרה אף דבלשון איסור נקט לה רב ששת מ"מ גם היתר שמעינן דבגרוף מותר להחזיר שהרי כך סיים רב ששת עקר לא יחזיר עד שיגרוף וכו' דמשמע הא גרוף שרי אלא דגם היתר החזרה בגרוף מפורש במשנה ובה"א מחזיךרין. אמנה אי משנתינו להחזיר תנן כבר מפורש היתר החזרה אפילו בתבשיל ברישא דמשנה כירה וכו' מחזירין עליה תבשיל אבל אי לשהות כבר כתבתי שיש לפנינו לאוקמי משנתינו כר"מ דגם לב"ה יש חילוק בין חמין לתבשיל ודוקא חמין הותר החזרה ולא תבשיל אפי' בגרוף וא"כ הוצרך רב ששת להשמיענו היתר החזרת תבשיל בגרוף. אלא דאם משנה דפרקא קמא דאם קרמו פניה שרי מתוקם כחנניא שוב ודאי דמשנתינו להחזיר תנן שלא יסתרו שני משניות להדדי לכך הקשה רבא תרווייהו תנינא שעל ידי מה ששנינו היתר השהיי' ממילא ידענו שמשנתינו להחזיר וידענו גם איסור החזרה באינו גרוף והיתר החזרה בגרוף ומשני דיוקא דמתני' קמ"ל שגם היתר השהייה אינו מפורש וא"כ ממילא היתר החזרה של תבשיל בגרוף אינו מפורש דאיכא למימר לשהות תנן והוצרך ר' יוחנן לומר תרווייהו ואף שאם הי' אומר היתר השהייה שוב הוה מוכח היתר החזרה שהרי על כרחיך להחזיר תנן מ"מ כיון שעל ידי מימרא דר' יוחנן הוא דהוה ידעינן שוב אמרו ר' יוחנן בפירוש: ובזה נלע"ד לפרש כוונת רש"י בד"ה להחזיר תנן וכו' הלכך עקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה ומהרש"ל ורש"א כלם נדחקו מאוד בדברי רש"י דמה הלכך שייך בזה והלא גם אי לשהות תנן וגם השהייה אסורה באינו גרוף וק"ו ההחזרה ועיין בדבריהם אמנם לדידי א"ש דאי להחזיר תנן עקר לא יחזיר הואיל ואינו גרוף משא"כ אי לשהות תנן אז אפילו בגרוף עקר לא יחזיר בתבשיל:

ובגוף קושיית התוס' שהקשו על רש"י דדיוק זה הא קרמו פניה הוא דיוק פשוט אני תמה על התוס' שהרי רש"י בד"ה הא קרמו פניה שרי כתב ותנור לאו גרוף הוא ואי נמי גרוף בתנור לא מהני גרופה ולכאורה דבריו תמוהים דלמה לו כל הדוחקים הללו והרי בהדיא מפורש שם חררה ע"ג גחלים וא"כ מפורש דע"ג גחלים ממש שרי. אלא ודאי דסובר רש"י דע"ג גחלים ממש שמונחת החררה לכ"ע מותר דבזה נזהר מלחתות שלא תחרך לגמרי כמבואר בפוסקים ועיקר הראי' מפת בתנור ולפי זה שוב אין זה הדיוק דאם קרמו פניה שרי מבואר כ"כ פשוט דאיכא למימר דעד שיקרמו רק על חררה דסליק מיני' קאי ולא על פת השנוי ברישא דבבא:

רש"י ד"ה להחזיר תנן וכו' ופירוקא דמתני' הלכך עקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה. כבר כתבתי לעיל ליישב דברי רש"י במ"ש הלכך וכו' שנדחקו בזה כל מפרשי הש"ס עוד אני אומר ליישב ע"פ מ"ש לעיל במתני' דלהרא"ש והטור דסברי דהא דאסור להחזיר מבע"י באינה גרופה היינו בנתבשל כ"צ דגזרינן מבע"י אטו משחשיכה אבל לא נתבשל כ"צ לא גזרו א"כ קשה מהא דר' יוחנן דס"ל דאפי' בתבשיל שלא בישל כ"צ נמי אוסר להחזיר מבע"י כדמוכח מלשון עד שיגרוף [אם לא נימא דהרא"ש לא דייק לשון עד שיגרוף וכמוש"ל] וכן משנתינו אי להחזיר תנן אסור להחזיר מבע"י א"כ אף בלא בישל כ"צ נמי אסור דאי בנתבשל כ"צ איירי א"כ הדרא קושית התוס' לעיל בריש סוגיין ד"ה חמין דנוקי משנתינו גם כרבנן ומודו בנתבשל כ"צ. וזה כוונת רש"י ופירוקא דמתני' חסורי מחסרא וכו' הלכך אם עקר לא יחזיר פי' דאם להחזיר תנן אבל לשהות משהין וחסורי מחסרא וכו' א"כ ודאי דמיירי בלא נתבשל כ"צ דודאי תנא רבותא דהתירא קמ"ל כחנניא ומדאמר עד שיגרוף דמיירי מבעוד יום מכלל דלא כסברת הרא"ש ואפילו לא נתבשל כ"צ גזרינן. אבל אם לשהות תנינא וכרבנן א"כ מיירי בנתבשל כ"צ ואפ"ה אסור לשהות א"כ איכא למימר סברת הרא"ש דבנתבשל כ"צ הוא דגזרינן מבע"י אבל בלא נתבשל כ"צ לא גזרינן ואפי' להחזיר מותר מבע"י ור' יוחנן מיירי בלא נתבשל כ"צ ואעפ"כ אוסר להחזיר משום דסובר להחזיר תנן ולכך אפי' בלא נתבשל כ"צ אסור להחזיר גם מבע"י הואיל ואינו גרוף]:

ד"ה ורב ששת נמי וכו' אדחנניא סמכינן הואיל ותנן מתני' כוותיה וכו' הנה רש"י סותר דברי עצמו דכאן פוסק כחנניא ולעיל (דף ל"ד) ד"ה גזירה וכו' כתב וגזרו אף בבישלה כל צרכו עד שיגרוף או שיקטום והכי מסקינן בפרק כירה דאמר רב קטמה והובערה משהין עליה חמין שהוחמו כל צרכו ותבשיל שבישל כל צרכו וכן אמר ר' יוחנן. והא מסקנא זו לא אליבא דהלכתא. אמנם לפי מה שהוכחתי לעיל דאביי ע"כ סובר דמשנתינו לשהות תנן וכן מוכח נמי מסוגיא דתנור ע"ש א"ש דלעיל (דף ל"ד) אדברי אביי קאי דאביי הוא התם ויטעין והשיבו גזרה שמא יחתה ולאביי לשהות תנן ולדידי' אפי' בישלה כל צרכו אסור ורש"י הביא רק דבישלה כ"צ היא שוה לבישול כמאב"ד ומאן דאוסר בזה אוסר גם בזה.