גמ' מאי רחיצה וכו' הנה בידינו לפרש דעת המקשה באחת משני אופנים. הפן הראשון שהמקשה לא אסיק אדעתיה כלל שום חילוק שבין רחיצה לשיטוף והיה סבור כמו שאסר בברייתא רחיצת כל גופו בחמין שהוחמו בע"ש הה"ד השיטוף דשיטוף ורחיצה שוים. הפן הב' שהמקשה ידע שיש חילוק בין רחיצה לשיטוף וברייתא רחיצה אסרה ואין ראי' מבריית' זו לאסור השיטוף והא שהוקשה לו משנתינו ולא מוקי לה בשיטוף היינו משום שהי' קשה בעיניו לפרש לשון רחיצה המוזכר למימר שהכוונה על השיטוף. ופוק חזי כמה תמה הלח"מ על הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות שבת על שעירב הלשונות והזכיר לשון שיעוף במה שהי' לו להזכיר לשון רחיצה וכן להיפוך [וגם לקמן בדף קמ"ז דייק כן] והחילוק שבין שני פנים הללו הוא דלהפן הראשון על כרחין המקשה היה סבור כדעת הרי"ף בפרק שני דביצה דחמין שהוחמו מעי"ט אפילו רחיצת כל הגוף מותר אם הוא חוץ למרחץ שהרי שנינו בברייתא דלקמן ויוצא ומשתטף בבית החיצון ולדעת המקשה שיטוף ורחיצה שוים נינהו וא"כ נסתר קושית התוס' בד"ה אלא פניו וכו' שכתבו הכל הי' יכול לדקדק מסיפא וכו' ודוקא שטיפה וכו' ולפי מ"ש שטיפה היינו רחיצה וא"כ חוץ למרחץ גם רחיצה מותרת. ואם נימא כפן השני וידע המקשה החילוק שבין שטיפה לרחיצה קשה א"כ איך קאמר לימא תנן סתמא כב"ש וכו' וקשה הא שם במשנה דביצה לא נזכר לשון רחיצה כלל. וא"כ מנ"ל דב"ה מתיר להחם לרחוץ רגליו דלמא מתיר רק להחם להשתטף רגליו אבל לא לרחוץ ונימא דרחיצה אפילו רגליו לבד הוה דבר שאינו שוה לכל נפש ואסור אבל שיטוף הוה דבר השוה לכל נפש ומותר לב"ה אבל רחיצה גם לב"ה אסור. ומשנתינו ברחיצת פי"ו מיירי ולכך אסור בחמין שהוחמו בי"ט: ונראה דהתוס' ס"ל כפן הראשון ואינהו לשיטתייהו דגרסינן בברייתא ונשתטפו בצונן כמבואר בדבריהם לקמן דף מ'] בד"ה אלא שחמין שלו וכו' וא"כ שפיר הוכיחו דחמין שהוחמו מעי"ט אסורים מדקאמר נכנס למזיע מזיע אין רחיצה לא. והתוס' לא ס"ל לחלק כלל בין תוך המרחץ לחוץ המרחץ ומה דתני ויוצא ומשתטף בבית החיצון היינו בצונן אבל בין שיטוף לרחיצה לא ידע המקשה שום חילוק ושפיר הוכיח דלב"ה מותר רחיצת פניו ידיו ורגליו:

שם והתניא חמין שהוחמו מע"ש וכו' אבל לא כל גופו הנה יש לדקדק למה לו להביא מברייתא והלא משנה שלימה שנינו לקמן דף קמ"ז הרוחץ במי מערה ובמי טבריא וכו' מדייק עלה בגמ' הרוחץ דיעבד אין אבל לכתחלה לא. והיינו בהוחמו מע"ש דדומיא דמי טבריא וכמבואר בתוס' בשמעתין בסוף ד"ה בין בחמין ונראה דהמקשה אסיק אדעתיה חילוק שבין רחיצה לשיטוף וידע שיש לפרש משנתינו במשתטף ומשנה דלקמן ברוחץ אלא שלא ידע מפלוגתא דתנאי ר"ש וחביריו ולכן הביא ברייתא למחר רוחץ בהם פניו וידיו ורגליו אבל לא כל גופו והי' קשה עכ"פ הלשון שהרי מדקתני פי"ו ממילא ידענא דדוקא פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו וסיפא למה לי אלא ודאי תנא ההיתר והאיסור בפה מלא דבפניו ידיו ורגליו אפילו רחיצה מותר אבל לא כל גופו אפילו שיטוף אסור וזה לא ידענו מדיוקא דרישא. ועכ"פ מוכח דכל גופו אפילו שיטוף אסור וא"כ לא מתוקמא משנתינו אפילו בשיטוף. ורב איקא המציא לו לעולם משנתינו בשיטוף וההוא תנא הוא דפליגי בזה תנאי וא"כ מתני' ר"ש וברייתא ר' יהודה: אלא דקשיא דאם כן איך קאמר לימא תנן כב"ש הרי אף אם הי' ניחא לי' משנתינו כבש מ"מ איך הוה מתרץ משנה דהרוחץ כיון דידע דיש חילוק בין רחיצה לשיטוף אם כן גם לקמן דייקינן כדדייק באמת שם הש"ס הרוחץ דיעבד אין מכלל דלהשתטף, אפילו לכתחילה והרי מברייתא מוכח שאף השיטוף אסור לכתחילה והמקשה לא ידע מפלוגתא דר"ש וחביריו בזה:

לכן נלע"ד מזה ראי' לדברי הרי"ף לקמן ברוחץ במי מערה וכו' שכתב שהאיסור לכתחילה במי מערה הוא מחמת שהמערה הוא מקורה ונפיש הבלה ואתי לידי זיעה ואם כן קושיא מעיקרא ליתא ממשנה דלקמן על משנתינו ואף שאם נימא שהרחיצה מותר בחמין שהוחמו מע"ש איך שייך לאסור הזיעה והרי הזיעה לא נאסרה אלא מטעם רוחצים ואומרים מזיעים אנחנו. כן אמת שקושיא זו הקשו על הרי"ף שאסר במי מערה מקורה מטעם זיעה ובחמי טבריא איירי ועיין בחידושי הרשב"א שהוסיף להקשות עוד שאם מי מערה הם חמי טבריא א"כ מאי קאמר שם הרוחץ דיעבד וכו' מכלל דלהשתטף אפי' לכתחילה מני ר"ש היא והלא אפי' ר"י לא נחלק עליו אלא בחמי האור: אמנם מדברי הרמב"ם למדתי פירושו של דברי הרי"ף וזה לשון הרמב"ם פרק כ"ב מהלכות שבת ה' ב' מפני מה אסרו חכמים להכנס במרחץ מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת וכו' לפיכך גזרו שלא יכנס אדם למרחץ אפי' להזיע וגזרו שלא ישתטף כל גופו בחמין ואפילו הוחמו בע"ש אבל פי"ו וכו' מותר בד"א בחמי האור גזירה משום מרחץ. אבל בחמי טבריא מותר להשתטף כל גופו ואסרו לרחוץ במים חמין שבמערות מפני שהמערה יש בה הבל ויבא להזיע ונמצאת כמרחץ עכ"ל. ולעד"נ שעיקר גזירת חכמים היתה על הבלנין מתחלה שהם חשודים להחם בשבת אבל כל אחד בביתו לא נחשדו על השבתות ולא היה ראוי לאסור הרחיצה אלא במרחץ אבל לא בביתו אלא שגזרו רחיצה בביתו בחמין שהוחמו בע"ש אטו מרחץ אף שבמרחץ גופי' חמין שמע"ש הוא משום גזירה משום חמין בשבת החמירו בדבר זה וחשבוהו חדא גזירה. אבל חמי טבריא לא אסרו והיינו בביתם אבל במרחץ גם חמי טבריא אסור שהרי כשם שחשודים הבלנים להחם בשבת ולומר מע"ש הוחמו ג"כ יחמו בשבת ויאמרו חמי טבריא הם. ואח"כ כשאסרו גם חמי טבריא היינו בביתם שחשו גם לזה שירחצו בביתם בחמין שמע"ש ויאמרו חמי טבריא הם אבל בודאי שאין לחוש שיחממו בביתם בשבת ויאמרו חמי טבריא הם שלחלל שבת בידים לא נחשדו רק הבלנים. ולבסוף שראו שאין הדבר עומד התירו חמי טבריא היינו בביתם אבל במרחץ ודאי אסור. ורואה אני הדבר ק"ו. ומה חמין בע"ש בביתם שיש כאן גזירה לגזירה אטו מרחץ ומרחץ גופי' אטו חמין שהוחמו בשבת ק"ו חמי טבריא במרחץ שאין כאן אלא גזירה שיחמו בשבת ויאמרו חמי טבריא הם ומעתה יותר ראוי להחמיר ברחיצת חמי טבריא במרחץ [שאין כאן אלא גזירה שיחממו בשבת ויאמרו חמי טבריא הם] מרחיצת חמי האור בביתו ואם ר"י אוסר להשתטף בחמי האור בביתו א"כ סובר שגם על השיטוף לחוד נחשדו הבלנין להחם בשבת ויאמרו מע"ש הוחמו ולכך הוצרכו לאסור השיטוף במרחץ לגמרי ואסרו גם בבית א"כ ק"ו שאסרו השיטוף בחמי טבריא במרחץ גופי' משום הבלנין שיחממו בשבת לצורך השיטוף ויאמרו חמי טבריא הם ולר"ש שרי להשתתף לגמרי ולא גזר בשיטוף כלל אפילו במרחץ:

ומעתה מסולקים שתי הקושיות של הרשב"א מעל הרי"ף שגם הרי"ף כוונתו כדברי הרמב"ם שמחמת הזיעה הרי זה כמרחץ עצמו ובמרחץ עצמו באמת אסרו הרחיצה גם בחמי טבריא וגם מדשרי השיטוף במרחץ עצמו בחמי טבריא ק"ו ששרי השיטוף בחמי האור בביתו וא"כ שפיר אמר ר"ש היא: ודע שקושית הרשב"א שהקשה על הרי"ף שבחמי טבריא היכי קאמר מכלל דלהשתטף אפילו לכתחילה ור"ש היא והא גם ר"י לא נחלק עליו בחמי טבריא אלא בחמי האור. קושיא זו יש להקשות גם על דברי התוס' שכתבו בשמעתין בד"ה בין בחמין וכו' נראה לר"י דהיינו אפי' חמין שהוחמו מע"ש דהא ר"מ אוסר אפילו צונן ומסתמא בהנך חמין אסר ר"י ומינה דר"מ אוסר גם בחמי טבריא שהרי אוסר גם בצונן. וא"כ ג"כ נימא דבהני אוסר ר"י אתמהה. ונימא דר"מ אוסר רחיצה בחמי טבריא שאם היה מתיר הרחיצה איך יאסור להשתטף כקושית הרשב"א: ונראה דאין הכי נמי דמוכח דר"מ ור"י אוסרין גם בחמי טבריא אמנם נוכל לומר דר"מ ור"י באמצע הגזירה היה בעת שעדיין לא התירו חמי טבריא כמו ששנינו לקמן שאסרו גם חמי טבריא ואח"כ ראו שאין הדבר עומד וחזרו והתירו וכשהתירו הרחיצה בחמי טבריא גם השיטוף הותר אבל חמין שהוחמו מע"ש שפיר הוכיחו התוס' דר"י ודאי אוסר וכיון שלר"י ודאי נאסר שוב לא הותר:

שם חמין שהוחמו מע"ש וכו' אבל לא כל גופו יש לדקדק דלמא ברייתא בחמי האור לכך אסרינן הוחמו בע"ש אטו הוחמו בשבת. אבל משנתנו חמי טבריא שהם תולדות חמה ואפילו הוחמו בשבת הוא רק גזירה אטו חמי האור לכך לא גזרינן ע"ש כלל ומשנתנו כחמין שהוחמו בשבת בתולדות חמה וצריך לומר דקושיא זו היא לר' יוסי ולרב יוסף בעמוד הקודם דסובר דחמי טבריא תולדות האור נינהו:

שם והאי תנא הוא. והנה יוקשה לר"מ ור"י איך אמרו חכמים לאנשי טבריא כחמין שהוחמו בשבת ואם יאמרו ר"מ ור"י שלא אמרו להם חכמים הלשון הזה א"כ מתחלה מאי קשיא ליה לפי מ"ש דלא קשיא אלא לר' יוסי. ודלמא גם ר"י אומר שלא אמרו חכמים הלשון הזה: ולכן נ"ל דעל לשון זה ליכא מחלוקת והכל מודים שכך אמרו לאנשי טבריא. אלא דר"מ ור"י סברי דתולדות חמה נינהו ולכך מותר בהוחמו מע"ש ור' יוסי סבר כר"ש:

ולפי זה שפיר מקשה על רב חסדא והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע ואף דזה היה בשבת מ"מ לרבנן דתולדות חמה אם כן הרי זה בשבת כחמין שהוחמו מע"ש באור שאם בזה לא גזרינן ע"ש אטו שבת הכי נמי לא גזרינן בשבת עצמו תולדות חמה אטו תולדות האור ומתורץ קושית התוס' בד"ה והא מעשה וכו'

תוס' ד"ה אלא פי"ו וכו' ומיהו קשה לרשב"א וכו' הנה קושית הרשב"א נשאר במסקנא דמוקי לה להשתטף מ"מ ודאי דאפילו פניו ידיו ורגליו אסור בהוחמו בשבת ק"ו משתיה ואם כן קשיא סיפא כחמין שהוחמו ביו"ט וכו' ואם נימא דאף דאסור שיטוף פי"ו מ"מ תנא דמתני' מיירי בשיטוף כל הגוף לדיוקא דהוחמו מע"ש אפילו כל גופו מותר א"כ קושיית הרשב"א מעיקרא ליתא עיין מהרש"א ומוהרש"ל ומוהר"ם שנדחקו:

ונראה דלכאורה למה צריך להביא ברייתא לאיסור כל גופו בהוחמו מע"ש. והרי משנתנו היא לקמן דף קמ"ז הרוחץ במי וכו' דיעבד אין לכתחילה לא וכמוש"ל ועל זה יש להשיב ג' תירוצים הא' דהמקשה ידע דלהשתטף עסקינן אלא שלא ידע מפלוגתא וכמוש"ל. ותירוץ זה יש לסתור דא"כ לא שייך לישנא דרב איקא הכא להשתטף וכו' עסקינן דמשמע שהמציא דבר חדש והלא גם המקשה אסיק זה אלא שהיה קשה לו מהברייתא דאוסר אפילו שיטוף והיה לו לשנות משנתנו ר"ש היא וכו'. התירוץ השני שהמקשה ידע חילוק שבין רחיצה לשיטוף אלא שלא היה נראה בעיניו דמשנתנו בשיטוף מיירי שהרי אסורים ברחיצה קתני וכדדייק לקמן דף קמ"ז הרוחץ וכו' מכלל דלהשתטף וכו' וא"כ איכא למימר דלעולם גם פניו ידיו ורגליו אסור והא דנקט כל הגוף לדיוקא דאפילו כל הגוף דוקא ברחיצה אסורים הא להשתטף מותר ולהכי מביא ברייתא דמוכח דגם להשתטף אסור אפילו מע"ש ולא ידע שהיא פלוגתא דתנאי והתרצן שהמציא לו תנאי מ"מ היינו בהוחמו מע"ש. אבל בשבת ודאי דגם השיטוף אסור ולכך לא היה יכול לאוקמי לדיוקא ומוקי להשתטף עסקינן ומשנתנו כר"ש וברייתא כר"י כמו"ש בדרך הראשון:

וגם על זה יש להשיב מלבד שודאי השיטוף אסור מק"ו משתיה עוד יש להשיב דאם כן מה הקשה לו לימא תנן סתמא כב"ש והרי שם לא נזכר רחיצה וע"כ לא שרו ב"ה אלא בשיטוף של פניו ידיו ורגליו דזה שוה לכל נפש. אבל רחיצה ממש אולי גם לב"ה אינו שוה לכל נפש אף שבאמת אינו כן מנ"ל להמקשה להקשות. התירוץ השלישי דאיכא למימר דמשנתנו אחזה בהוחמה בשבת לומר אפילו הוחמה בשבת דוקא כל הגוף אסור [דומיא דיו"ט דמיירי בכל הגוף] הא פניו ידיו ורגליו שרי ומשנה דלקמן הרוחץ דיעבד אין היינו כל הגוף. ולכך הביא ברייתא וקשה כפל הלשון שאם תנא רוחץ פניו ידיו ורגליו מכלל דכל הגוף אסור וכן להיפוך ליתני לא ירחוץ כל גופו וממילא מוכח דפי"ו שרי אלא ודאי דקתני פי"ו לומר דדוקא הוחמו מע"ש הא הוחמו בשבת אפילו פי"ו אסור וגם על זה יש להשיב דאיך אפשר משנתנו לומר שפי"ו מותר והלא הוא ק"ו משתיה וכקושית הרשב"א:

ומעתה זהו כוונת קושיית הרשב"א ועיקר כוונתו בקושיא למה הקשה מברייתא ולא ממשנה דלקמן הרוחץ דיעבד אין ואי כתירוץ השלישי הלא מצי למידק מרישא דגם פניו ידיו ורגליו אסור מק"ו משתיה:

[ליקוט] גמ' אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין וכו' וקשה דלמא לעולם גם מע"ש אסורים והא דתני כחמין שהוחמו בשבת משום איסור שתיה נקט לה. וצריך לומר דהרי איסור הרחיצה מיותר במשנה שהיא ק"ו משתיה ולא תנן רק לדיוקא דע"ש. [ולשיטת רש"י בלא"ה ניחא דעכ"פ כיון דמיירי מכל גופו למה שביק דין באו מע"ש: ובזה מתורץ קושיית הרשב"א דלדיוקא אמרינן לרבותא דאפילו כל הגוף מותר בע"ש ודברי רש"ל דלא הוה למשבק רבותא באיסור שבת עצמו לא הבנתי שהרי זה כבר נלמד בק"ו מרחיצה: [ליקוט[ הא חמין שהוחמו מע"ש וכו' והתניא וכו' מה שהקשו התוספות ד"ה הא ודלמא משנתנו בקרקע וברייתא בכלי נלע"ד לדקדק בברייתא שהרי מדקתני למחר רוחץ בהם פי"ו מכלל דכל גופו אסור ולמה לו לסיים אבל לא כל גופו אלא דהכי קתני למחר רוחץ בהם פיו"ר אפי' בכלי אבל לא כל גופו אפילו בקרקע: ובזה מתורץ גם קושיא אחרת של התוס' [ד"ה אלא] שהי' יכול למידק הכל מסיפא [ע' לעיל בדברי רבינו]: גם קושית הרשב"א יש לתרץ דודאי פי"ו חמיר משתיה מיהו שתיה ודאי בכלי היא וא"כ הק"ו לאסור פיו"ר בכלי הוא וסיפא דתנן אסורין ברחיצה היינו כל גופו משום דמיירי בקרקע: אלא שזה אינו שהרי קולא של קרקע שבטלו מתורת חמין כמו שפי' רש"י וא"כ גם לשתיה כיון שכבר הם בקרקע בטלו מתורת חמים אף שאח"כ נוטל בכלי ושותה: אלא דקשיא לי בלא שום ראיה אם אוסרין בשבת יתר על ע"ש א"כ אין הטעם משום איסור רחיצה אלא מטעם על שחימם באיסור. ואם כן ממילא אין חילוק בין פיו"ר לכל גופו. בשלמא מה שהוחם בע"ש עיקר האיסור משום בלנין שיחמו בשבת ויאמרו בע"ש הוחמו א"כ שפיר יש לחלק דבשביל פיו"ר לחוד שהוא דבר מועט לא ישקרו אבל מה שנתחמם באמת מע"ש מהי תיתי לחלק:

בשלמא ביו"ט שפיר יש לחלק דזה שוה לכל נפש וכל גופו אינו שוה לכל נפש: [עוד ליקוט] אמר רב איקא בר חנניא. אי גרסינן אמר רב איק' אמר רב א"כ קשה רב למה מוקי כר"ש לוקי בכל גופו אבר אבר וכשמעתין ולוקי אפי' לר' יהודה וצ"ל דרב גופי' לא התיר אבר אבר אלא לר"ש אבל לר' יהודה אסור דכל גופו אבר אבר חמיר יותר משיטוף כל גופו בבת אחת וכן משמע סידור לשון הטור בסי' שכ"ו: וא"כ למה אוקי רב בתיובתא ונימא הך ברייתא כר"י ואנא דאמרי כר"ש: ואם נימא שהתיובתא הוא משום דרב חסדא אמר מחלוקת בקרקע אבל בכלי ד"ה אסור מ"מ אכתי קשה מאי מתמה הש"ס פשיטא דלא עבד דהא איתותב ואטו רבה מחוייב לקבל דברי רב חסדא ודלמא ס"ל לרבה לרב דבכלי פליגי או דבין בכלי ובין בקרקע פליגי:

בתוס' ד"ה אלא פיו"ר וכו' מיהו קשה לרשב"א. ברש"א הקשה לשיטת הרשב"א דרחיצת פיו"ר גרע משתי' אמאי תני בסיפא ביו"ט וכו' ומותרים בשתי' לימא דמותרים ברחיצת פיו"ר דהוי רבותא יותר אלא ע"כ דלא כב"ה וכו'. ולעד"נ שאין זה ראיה דתני מותרים בשתי' להורות דמיירי בראויין לשתיה ואפ"ה אסורים ברחיצה ולעולם ברחיצת כל גופו איירי:

בא"ד כל שכן פיו"ר דאסיר. ואני אומר להרשב"א ולטעמיך דרחיצה היינו פיו"ר אכתי למה לי איסור רחיצה והרי ק"ו הוא וצ"ל דקתני לדיוקא דמע"ש מותר א"כ נסתר קושיתו לגמרי צריך לומר דכוונת הרשב"א דרחיצה מיותר ועל כרחין לא תניא אלא לגלויי אסיפא דמיירי דומיא דרישא דבר המותר מע"ש ועל כרחין לאו היינו כל גופו ואפ"ה אסור ביו"ט. ומשני דאתי לגלויי אסיפא על שטיפה ומתורץ מה שנתקשו כל מפרשי הש"ס בקושית תוס' [עד כאן ליקוט]: