Tziyyun LeNefesh Chayyah on Shabbat Daf 96b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הזורק פרק אחד עשר
גמ' מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא. אלא סברה היא מכדי מרשות לרשות קפיד וכו' והנה רבים מקשים למה ליה למימר דלמא בחול וכו'. הוה ליה להקשות סתם וממאי דמשום איסור דלמא משום דשלימא עבידתי' ואפי' אם קאי בשבת ג"כ אין כאן הוכחה לאיסור הוצאה. ואני הוספתי להקשות דאפי' תירוץ הגמ' נסתר בזה דמה בכך דהוי ביום האיסור אכתי מנ"ל שהעברה זו היה מטעם איסור דלמא מטעם דשלימא מלאכה. תדע דויעבירו שופר דיוה"כ אטו העברת איסור מדאורייתא ביוה"כ הא חכמה ואינה מלאכה. אלא שהוא יום האסור במלאכה אחרת. אף כאן יום האסור בשאר מלאכות ואכתי מנ"ל דהוצאה הוא משום איסור: ואומר אני שאם היתה הכרזה זו בשבת ודאי לא משום דשלימא עבידתא ומוכח שמשום איסור היתה. שהרי כתיב והם הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר. נמצא שעכ"פ לא היתה מלאכת ההבאה יותר משני בקרים ובאמת אמר ר' יוחנן על מקרא זה שלשני בקרים הביאו נדבת מלאכת המשכן. והנה יומא קמא שהקהילם משה ואמר להם מלאכת המשכן אינו נכלל בשני בקרים הללו שהרי באותו יום ירד מן ההר וקודם עלות השחר לא ירד רק בהשכמה ירד ואהלו של משה באמצע מחנה ישראל ומחנה ישראל י"ב מיל. ונמצא עד אהלו ששה מיל. ואז שלח שלוחיו לכל עברי המתנה להקהילם, והלך כל שליח עד קצה המחנה ג"כ ששה מיל ונאספו אליו כל ישראל ואם כן אותן שבקצה המחנה הלכו ג"כ ששה מיל וכבר כלה מן היום מהלך שמונה עשר מיל. שהוא קרוב לחצי היום ואנן קיי"ל כר"י דתמיד של שחר קרב עד ד' שעות ואם כן אחר ארבע שעי שוב אינו נקרא בוקר. ואפי' לרבנן דאמרי עד חצות צפרא הוא מ"מ הרי אז צוה אותן. וקודם שהלכו לביתם ולחזור אליו עם הנדבה כבר פנה עד עתותי ערב הרי שיומא קמא אינו נכלל בשני בקרים ועכשיו ניחזי אנן באיזה יום ירד משה מן ההר. וזה היה למוצאי יוה"כ דהיינו מחרת יוה"כ והנה משה רבינו הקדים להם שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת והנה הרי גם יו"ט אינו דוחה בה"מ. ואז היה סמוך ליו"ט ד' ימים והיה לו להקדים מלאכת יו"ט. ותיתי שבת בק"ו. אלא ודאי ששבת הי' חל קודם יו"ט ולכך הקדים שבת. ואם כן אי אפשר לומר שירד ביום שני בשבת דאם כן יו"ט קודם שיו"ט הוא ט"ו בחודש ושבת לא היה עד ט"ז בחודש אם ירד בשני בשבת ובשלישי בשבת ג"כ אי אפשר לומר שירד דאם כן הרי חל שבת ויו"ט בהדי הדדי. שהיה יום ראשון של סוכות בשבת ועדיין הי' לו להקדים אזהרת יו"ט ותיתי שבת בק"ו. אלא ודאי שירד או ביום רביעי בשבת או אחריו ואומר אני על כרחך ברביעי בשבת ירד. שחל ר"ה באותו פעם יום א'. והיה יוה"כ יום ג'. שהרי פסח הי' באותו שנה בחמישי בשבת. ואייר דאותה שנה הי' מלא, ולכך אירע ו' בסיון בשבת ועיין בתוס' לעיל (דף פ"ז ע"ב) ד"ה לרבנן וכו' ואם כן ממילא חל ר"ה באחד בשבת. ואין לומר שעיברו גם לתמוז או לאלול ואירע ר"ה בשני בשבת דא"כ כיון דלרבנן לפי דעת התוס' שם ז' חסרים עבוד. ואם עיברו גם לתמוז או לאלול נמצא לא עשו בכל הקיץ רק חסר אחד והיו צריכין לעשות בחורף ששה חסירים זה אחר זה. וזה אי אפשר שיוקדם החודש הרבה מיום המולד וכמו כן לפי הגי' בגמ' דלרבנן חל פסח ביום ו'. וא"כ ממילא חל ר"ה ביום א'. ואין לומר שעיברו אחד מחדשי הקיץ ואירע ר"ה בשבת כגון אייר או תמוז או אלול. שהרי לפי שיטת הגמ' לרבנן ח' חסירים עבוד ואם עיברו אחד מחדשי הקיץ א"כ לא הי' הקיץ רק שני חסירין ושוב היו צריכים לחסר בזה אחר זה כל חדשי החורף. וזה אי אפשר הכלל דודאי אירע ר"ה ביום א' אלא דזה יוכל להיות שחסרו אחד מחדשי הקיץ ואירע ר"ה בשבת וזה ג"כ כבר הוכחתי דאי אפשר דאם כן גם סוכות חל בשבת ולמה הקדים שבת הוה לי' להקדים יום טוב. ומעתה כיון שחל ר"ה באחד בשבת הי' מחרת יו"כ ברביעי וכיון שהכרוז היה ביום האיסור היה בשבת ואי משום דשלימא עבידתא הי' להכריזה אתמול בע"ש, שהרי בע"ש בבוקר שהוא בוקר השני כבר שלמה מלאכת ההבאה לפי צורך העבודה. אלא ודאי דלאו מטעם דשלימא עבידתא הכריזו אלא משום איסור מלאכה לכך מקשה ממאי דבשבת' קאי דלמא בחול וכו' וק"ל: