**פן ב'**פסוק בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' (י, א). ויש להבין דהל"ל לך אל פרעה, וכן הקשה בזוהר (לד.). ועוד מה שאמר לך אל פרעה דהיינו והתרה בו, אם כן מה זה נתינת טעם כי אני הכבדתי את לבו, אם כן התראה למה מאחר שלא יקבל כי הכביד לבו, וכן הקשה הרמב"ם (הל' תשובה פ"ו ה"ג).

ונראהלי דכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (שמות א, כב) כל הבת תחיון, שהוא על דרך וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), והיינו בתלמידי אברהם אבינו. מה שאין כן בתלמידי בלעם הרשע הוא בהיפך, כי חטאיו אינו משים נגד פניו, רק מהטוב שעושה אפילו מעט הוא כמרובה והוא כנגד פניו תמיד וכו', יעו"ש.

והנהב' בחינות אלו הוא ב' בחינות של ימי הגלות וימי הגאולה, כי בימי הגלות שהוא חסרון הדעת, אז משמש בחינה של תלמידי בלעם הנ"ל. מה שאין כן בימי הגאולה שבא הדעת בחינת משה, אז משמש בחינת תלמידי של אברהם אבינו.

ונודעכי גלות הגשמי נמשך מגלות הרוחני, וזש"ה (שמות ג, יד) אהי"ה אשר אהי"ה. וגם בגאולה נמשך הגשמי מן הרוחני, כאשר קרבה אל נפשי גאלה, אז וכו', וזהו שאמר הכתוב (בראשית נ, כה) פקידה כפולה, וכתבתי מזה במקום אחר.

ובזהיובן ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, הכוונה שיבא הדעת שהיא בחינת משה, אל פרעה שהוא אותיות העורף ואחוריים ששם השכחה סיבת הגלות, מה שאין כן עכשיו שבא זמן הגאולה שהוא בבוא הדעת אל בחי' אנשים שהיו בתואר פרעה, והבן.

•

ועודיש לומר, דכתבתי לעיל ביאור משנה (קדושין לט:) כל העושה מצוה אחת וכו' עד שיתחברו אנשי הצורה והדעת שהם בחינת ב' אותיות ראשונות מהשם, שיתחברו עם אנשי החומר שהם בחינת ב' אותיות אחרונות מהשם, ואז נעשה מצוה אחת וכו', יעו"ש.

ובזהיובן, ויאמר ה' אל משה, שהוא בחינת אנשי הדעת, בא אל פרעה, שהם אנשי החומר, שנקרא פרעה מטעם הנ"ל, שיתחבר ב' סוגי אנשים הנ"ל בענין התפלה מטעם האמור, וז"ש למען שת"י אותותי אלה בקרבו, הכונה שיתחברו ב' אותיות ראשונות עם ב' אותיות אחרונות ויהי' מצוה אחת כנ"ל, וזש"ה (י, ב) וידעתם כי אני ה', כי על ידי הדעת יתחבר שם הוי"ה, ב' אותיות ראשונות עם ב' אותיות אחרונות כנ"ל, והבן.