בפסוק(וראיתם) [וראיתן] על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת הוא וחיה, ויצו פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון (א, טז-כב). ויש להקשות, הא עיקר הקפידא הוא על הבן להמיתו, ול"ל אם בת תחיון. ויותר תמוה, למה נכתב זה בתורה, מה דהוה הוה וכו'.

ונראהלי דכתבתי במקום אחר ביאור משנה (אבות פ"ה מי"ט) מה בין תלמידי בלעם הרשע וכו', וגם לעיל כתבתי מזה, יעו"ש. והיוצא משם, כי תלמידי אברהם אבינו גם כי מרבה בתורה ובמעשים טובים לא נחשב לנגד עיניו למאומה וכו', אמנם החטא שחוטא רק פעם א' הוא תמיד נגד עיניו, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים נא, ה) [ו]חטאתי נגדי תמיד. וההיפך תלמידי בלעם הרשע, גם שהרבו לחטוא לא נחשב אצלו, ומעט תורה ומעשים טובים נחשב אצלו למרובה.

ובזהיובן, דנודע כי הטוב שאדם עושה נקרא בן, והרע נקרא בת, וז"ש אם בן הוא והמתן אותו, שלא להעלות על זכרונו, כאלו אינו בעולם, מה שאין כן הבת תחיון, כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד, וק"ל.