בפסוקויאמר [משה אל ה'] בי (אדוני) [אדני] לא איש דברים אנכי וגו' (ד, י). ויש להבין מה זה לשון בי אדוני. ונראה לי, דכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (ה, כב - ו, ג) וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעות לעם הזה ולמה זה שלחתני וגו', וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה', דכתבתי במקום אחר ביאור פסוק (תהלים יב, ב) הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, עם ביאור ש"ס (ב"מ לג:) הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם (ישעיה נח, א), כי מצד האחדות זה נמשך מזה וכו', יעו"ש.

ובזה יובן, כי משה רבינו עליו השלום תלה הסרחון של ישראל שהיו מחוסרי אמנה באמרם (שמות ה, כא) אשר הבאשתם את ריחינו וגו', תלה זה בעצמו שנמשך זה להם ממנו, וז"ש למה הרעות לעם הזה ולמה זה שלחתני ומאז באתי וגו'. לכך וידבר אלקי' אל משה, דבר אתו משפט על שהקשה לדבר (רש"י עה"פ), אמנם ויאמר אליו אני ה', כי מצד האמת אני השם היודע שהיפך הוא, שנמשך למשה מה שהקשה לדבר הוא נמשך מקטני אמנה של ישראל, לכך חזר ודבר אתו ברחמים שהוא שם הוי"ה, וק"ל.

ובזהיובן, ויאמר משה אל ה' בי אדוני, הכונה כי הסרחון של ישראל תלה בי כנ"ל, לכך לא איש דברים אנכי לילך בשליחות הגאולה, מאחר שאני גרמתי להם הגלות, ואין קטיגור נעשה סניגור. ובאמת זה אינו כי בהיפך הוא כנ"ל, וק"ל. ועל פי זה כתבתי במקום אחר בהג"ה מחני נא מספרך אשר כתבת וכו' (שמות לב, לב), יעו"ש.