Tzror HaMor on Torah, Numbers
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אח"כ צוה עשה לך שתי חצוצרות כסף. כי זה תשלום הדגלים. כי אין מלך ודגלים בלי חצוצרות. להעיר נרדמים ולשמח לב נדהמים. וזהו עשה לך. כי לך יאתה. אחר שאתה בישורון מלך. ובהתאסף ראשי עם צריך שיהיה בחצוצרות ושופרות וכל מיני זמרא. וזהו והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות. ונתן סימן לרבים בשתיהם מפני כבודם. וליחידים והנשיאים באמת. כי לפעמים יצטרכו כל העם להקהל. ולפעמים די בנשיאים זהו כנגד למקרא העדה. וכנגד למסע את המחנות אמר ותקעתם תרועה ונסעו המחנות. וכן לכל ארבע רוחות העולם היו תוקעים תרועה שהיא קול גנח וייליל. לשבר כל מיני מדות הדין ולהבריח כל המזיקים. כאומרו תרועם בשבט ברזל וגומר שהוא לשון שבירה. אבל בהקהיל את הקהל תתקעו. תקיעה פשוטה ולא תריעו. כי הקהל אינם צריכים דין אלא רחמים. כי הן אל כביר לא ימאס. ולכן היו החצוצרות של כסף להורות שהיו רחמים על ישראל. ולכן אמר שיהיו מקשה בלי פירוד לרמוז על ייחוד השם ואהבתו. ולהורות שהיו רחמים אמר ובני אהרן הכהנים יתקעו. לפי שהם באים מכח רחמים ולא הלוים שבאים מכח הדין. ולהורות על זה אמר וכי תבואו מלחמה בארצכם. שזאת היא מלחמת האויבים. והרעותם בחצוצרות לשבר כחם. כבר כתבתי כי במדרש הנעלם אמרו שזו היא מלחמת יצר הרע שהוא צר הצורר תמיד. כי האויבים לפעמים יבאו ולפעמים לא יבאו. אבל יצר הרע הוא צר שצורר תמיד ביום ובלילה לא יחשה. ואויבי איש אנשי ביתו מהצרי'. וזהו והרעותם בחצוצרות. ולכן כתיב בראש השנה שהוא יום הדין זכרון תרועה. זכרון מהתרועה הנזכרת כאן והרעותם בחצוצרות ונזכרתם. אבל ביום שמחתכם ובמועדיכם. שאינם צריכים דין. ותקעתם בחצוצרות:
אחר שהשלים ענין הדגלים וסדר נסיעתן וחנייתן וענין החצוצרות. אמר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן ויסעו בני ישראל למסעיהם וגומר. להורות שזה היה המסע הראשון. וזהו ויסעו בראשונה על פי ה'. וכן רמז בזה כי זה המסע הראשון היה על פי ה' ורצונו בלי קטטה ומחלוקת. אבל כל שאר הנסיעות היו שלא ברצון השם לפי גודל חטאתם. וזהו ויסעו בראשונה על פי ה' ביד משה. שאם לא בשביל זה כבר כתב למעלה ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני. ולמה חזר לומר ויסעו בראשונה על פי השם כי ידוע הוא. אלא להורות על מה שכתבנו כי כל שאר המסעות היו במחלוקת. כדכתיב ויסעו מהר ה' וגומר. וכתיב ויהי העם כמתאוננים וגומר:
ויאמר משה לחובב נוסעים אנחנו וגו'. לפי שראה משה שקבלו כמה טובות ממנו בעצתו שעזב ארצו ובא לחסות תחת כנפי השכינה. לא היו ראוי שיהיו כפויי טובה אחר שהיו באים ליסע. ולכן אמר ויאמר משה לחובב שהיה מצד עצמו חביב וראוי. וכן מצד אביו היותו בן רעואל. וכל שכן היות חותן משה שהיה מלך. לכה אתנו והיטבנו לך וגומר. והוא לא קבל דבריו ואמר לא אלך כי אם אל ארצי. והטעם בזה לפי שראה בדברי משה שלשה דברים בלתי ראויים מורים לו שלא ילך עמהם. האחד שאמר נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם. שרמז בזה כי אין לגרים חלק בארץ. כאומרו אותו אתן לכם ולא לאחרים. ולזה אמר אח"כ (הוא) לא אלך כי אם אל ארצי כי יש לי ארץ טובה כארצכם. והשני שאמר לו לכה אתנו והיטבנו לך קצת טובה כאיש אורח והלך. ולא כמי שהוא חותן המלך. ולזה אמר איני צריך לטובתכם כי אל מולדתי אלך בתוך משפחתי ומולדתי יש לי טובות רבות. והשלישי שאמר לו כי השם דבר טוב על ישראל. שנראה מדבריו שהטוב הוא לישראל ולא לאחר. ולזה השיב אחר שהטוב הוא לישראל. איני רוצה לילך כי אם אל ארצי ואל מולדתי שיש לי טובות מרובות. ורמז ג"כ בדבריו שלא היה רוצה לילך. לפי שהוא לא נסע מארצו לתכלית שכר שיעשו עמו טובות. כי אם להתדבק בשם מצד אהבתו ולא מצד תגמולו. ולזה אמר איני צריך לטובתכם כי בארצי יש לי טובות הרבה. וכשהבין משה כוונתו. אמר אל נא תעזוב אותנו. כלומר אעפ"י שתרצה לילך אין עתה עת להלוך. כי יאמרו כי לזאת הסבה הלכת לפי שידעת שלא היה לך חלק בארץ. וממקום שבאת משם אתה נתפס:
Because Moshe saw the many favours that Chovav did with his advice and that he came to be ensconced under the divine presence, it wasn't fitting that the Jewish people should deny all his goodness after they were about to travel (into the promised land). Therefore Moshe calls him Chovav (dear one) because on a personal level he was dear to him, and also because of his father Reuel. How much so because he was the son in law of Moshe who was a king. Jethro doesn't accept Moshe's invitation and said that he would return to his land. He saw three reasons in Moshe's entreaty from which he intuited not to go. The first is that Moshe said " we are traveling to the place that G-d has given to us". He hinted that the land was given specifically to the Jewish people, and that converts have no part in the land of Israel. Jethro's reply was that he already has his own homeland- I have a good land like your own. The second reason was that he was told that the Jews would "be good to you" - a little bit of good, like a guest, and not like someone who is the father in law of the king. He, therefore replied that he would return to his homeland where he had many people who would do good for him. The third reason was that G-d did good things for the Jews - which would imply only for the Jews and not for anyone else. To this Jethro replied that he could go back to his own land and birthplace, because he has much good there. It is also hinted to in the verses that he didn't want to go to Israel because they would do him favours there, but rather to connect to G-d because of his love for Him, not because of any reward he would receive. It is for this reason that he said that he didn't need their favours, because in his own land there were many favours. Moshe's entreats him not to leave - he understands Jethro's intent. He tells him that now is not the time to leave, as people will say that he left because he didn't have a portion in the land of Israel, and where you came from is where you are caught.
או יאמר אל נא תעזוב אותנו. כלומ' אין עתה עת שתעזוב אותנו עד שנכנס לארץ. כי אחר שאתה ידעת חנותינו במדבר ארץ לא זרועה הרים ובקעות ושם היית לנו לעינים. כ"ש עתה שאנו עומדים ליכנס לארץ. שאנו צריכים יותר לעצתך. שאין ראוי לך לילך. ואז והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך כמו אם היית אחד ממנו. אחר שאתה מאיר עינינו. והנה בכאן תקן כל דבריו הראשונים שאמר והטבנו לך. כי הם אין בידם להטיב. ולכן אמר עתה והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. כי הוא טוב ומטיב. וכנגד מה שאמר לו כי ה' דבר טוב על ישראל ולא על אחר. אמר לו עתה והטבנו לך מטוב ה'. כאלו היית חלק ממנו. וכן בכאן תקן מה שאמר אותו אתן לכם ולא לאחר. כאומרו כי מהטוב אשר ייטיב השם עמנו היטבנו לך. וכן רמז באומרו והיה הטוב ההוא. ולא אמר והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. אלא הטוב ההוא הצפון. כי לא ידעו מהו לרוב עלויו. כאומרו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. וכן תקן מה שאמר כי אל ארצי. לפי שאני לא באתי ע"מ לקבל פרס אלא מאהבת ה' ולחזות בנועם ה'. ולכן אמר לו והיה הטוב ההוא האמיתי הצפון לצדיקים. וזה רמז על התורה ג"כ שהיו בניו בעלי שמועה מהסנהדרין. וכששמע זה שתק וקבל דבריו ונתנו לו דשנה של יריחו. וזכה למעלת התורה כמו שפירשתי בפרשת יתרו:
ויסעו מהר ה' מכאן התחילו לילך לאחור ולא לפנים. כאומרם זכרונם לברכה כתינוק שבורח מבית הספר. ויסעו מהר ה' ולא על פי ה'. אבל הם נזורו אחור והיו כפויי טובה ולא זכרו הטובות שהשם עושה עמהם בנסיעתם ובחנייתם. כי ארון השם נוסע לפניהם לתור להם מנוחה. וכן ענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה. וכן טוב שלישי כי בנסוע הארון היה אומר משה קומה ה' ויפוצו אויביך. כמו שאומר עורה למה תישן. וזהו קומה ה' ויפוצו אויביך. כי זה היה תכלית החצוצרות כמו שפירש למעלה. וכן ובנחה שהיו יגעים מהדרך יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. והוא כמו בשובה ובנחת תושעון. ובכל זה נזורו אחור והפכו לעורף. וזהו רמוז באלו הנוני"ן הפוכות ומנוזרות. לומר שבכל אלו הטובות נזורו אחור כמו אלו הנוני"ן המנוזרות. והטעם ששמו נוני"ן מנוזרות יותר משאר אותיות. נראה לי לפי שהם כפרו בטובת העננים שהיה ענן ה' נוסע לפניהם ומאחריהם ומן הצדדים. וזה היה מהטובות הגדולות שעשה השם עמהם. ואחר שהם היו כפויי טובה בעננים. רצה השם להודיעם עוונם שהיה בענין העננים. ולכן שם לסימן שני נוני"ן של ענן. בענין שישובו אל ה'. וזהו לך ה' החסד וגומר. והם לא שבו אל ה' אלא ויהי העם כמתאוננים. כי אולי זה היה עון המתאוננים שאמרו שלא נתפרש בתורה. כי לפי דעתי זה היה עוונם כי השם היה עושה כל זה לטובתם ולשמחם. ולשמרם לבל יכה אותם שרב ושמש בצל העננים. והם היו קצים בהם ועצבים ואוננים כמי שהוא אונן ועצב על מת. ולכן שם בחטאם שני נוני"ן של ענן כמו ששם גם כן הנוני"ן המנוזרות והוא ויהי העם כמתאוננים. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו שאלו הנוני"ן הם כמו סימנים. להורות שאין כאן מקומה של פרשה זו. והפסיק בה כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. פורענות הראשונה הוא ויסעו מהר ה' כמו שפירשתי. והשניה ויהי העם כמתאוננים:
ובמדרש הנעלם אמרו כי אלו הנוני"ן הם רמז לשכינה. ולכן אמרו נו"ן באשרי יושבי ביתך לא איתמר. לפי שהוא רמז לשכינה שהולכת בגלות. ובא דוד וסמכה ברוח הקדש דכתיב סומך ה' לכל הנופלים. ועל זה אמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. מעצמם בלי עזר השם. כי היא מכובד הצרות אינה יכולה לקום. אבל השם יקים אותה. וזהו ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ואמרו שם כי מחבתם של ישראל השכינה שהוא הנו"ן הפכה פניה כנגד ישראל ואחוריה אל הארון. ולכן הנו"ן הראשונה ההפוכה הפכה פניה כלפי ישראל ואחריה אל הארון כזה ׆ ויהי בנסוע הארון וחתם שובה ה' רבבות אלפי ישראל ׆ הרי כאן שהפכה פניה כלפי ישראל ואחוריה אל הארון ועם כל זה ישראל הקשו עורף ונאצו את ה' וחטאו חטאים גדולים. ולפי דעתי כי לזה הטעם בעצמו סמך לכאן ויהי העם כמתאוננים. להורות על חטאם שהשם היה עושה כל זה לטובתם. וכביכול היה רוצה יותר בכבודם מבכבוד הארון. ולכן הנוני"ן שהם רמז לשכינה היו חוזרים אחוריהם אל הארון ופניהם כלפי העם. והם לא רצו בזה כי אין ראוי לכסיל כבוד ובעטו בה' ואמרו לא הוא. והפכו פניהם כלפי הקדש בענין שיהיו אחוריהם אל היכל ה'. ולא רצו שיהיו אלו הנוני"ן הפוכים כמו שהן. אלא שיהיו כתובים כהוגן. בענין שיהיו מחזירים האחור לישראל. וזהו ויהי העם כמתאוננים. סדר בחטאם במלת מתאוננים שני נוני"ן כתובות כהוגן הפך מהראשונות. לרמוז כי מאסו את ה' אשר בקרבם ויפנו אליו עורף ולא פנים. וברחו מהשגת השם ונאצו את ה' אשר בקרבם. בענין שיתרחק מהם ויתקיים רחוק מרשעים ישועה. וזהו כמתאוננים שהיו אוננים ועצבים באלו הנוני"ן. ומתכוונים למרות פי כבודו ולא היו רוצים לשמוע בקול ה'. ולכן ברחו ונסעו מהר ה' כמו תנוק בורח מבית הספר כדי שלא לשמוע קול הרב. וזהו רע באזני ה'. ולא אמר בעיני ה' אלא באזני ה'. כי אוזן שומעת תוכחת מוסר בקרב חכמים תלין. והם לא רצו לשמוע תוכחת מוסר. אלא להתרחק מן השם ולילך אחרי שרירות לבם. ולכן וישמע ה' ויחר אפו. מה שמועה שמע כי הם לא אמרו דבר. אבל פירושו שהשם הבין כוונתם. וזהו וישמע ה' כמו כי שומע יוסף. ולכן ויחר אפו: הם רצו להתרחק מהשם ושהשם יחזיר להם עורף ולא פנים וכן עשה. ויחר אפו שחרה אפו בהם ותבער בם אש ה'. היא מדת דינו הקשה ההולכת אחורי הפרגוד הנקראת אחורים: ורמז גם כן בזה כי מהאש יצאו והאש יאכלם. הם ברחו מהתורה שנקראת אש דת. ונפלה בהם אש ה' מן השמים. ואמר שבתפלת האש ותשקע האש. לפי שיש אש אוכלת אש: