כי"ע משחרב בית המקדש, בטל שמיר. ר' יהודה אומ' שמיר זה ביריא הוא, וממעשה בראשית נברא, וכשנותנין אתו על גבי האבנים מתפתחות לפניו כלוחי פינקס, והברזל נבקע לפניו, ואין כל דבר יכול לעמוד לפניו. כיצד עושין לו, כורכין אתו במוכין של צמר, ונותנין אתו בתוך איטני של עופרת מלא סובין של שעורים, ובו בנה שלמה את בית המקדש, שנ' והבית בהבנותו אבן שלמה מס' נב' וג' דברי ר' יהודה. ר' נחמיה או' היה מגרר אותו, שנ' כל אלה אבנים של' כמ' גזית וג', ואו' לא נשמ' בבית בהבנותו, בבית לא נשמע, אבל מתקן מבחוץ ומכניס. א' ר' נראין דברי ר' יהודה באבני מקדש, ודברי ר' נחמיה באבני ביתו.

צופים| ד צופי'.

אמ' ר' יודה| ד א"ר יהודה.

בראשית| ד בראשי'.

כשנותנין| ד משנותנין.

[אותו]| הושלם ע"פ ד. ב ח'.

על גבי אבנים ועל גבי קורות| ד ע"ג אבני' ע"ג קורו'.

(אמ')| ד א ח'.

במוכין| ד במוכי'.

טנא| ד מני.

סובין| ד סובי'.

שנ'| ד שנאמר.

וכל| פ כל.

ר' (ב"פ)| ד רבי.

או'| ד אומר.

מגוררות| ד מגוררת.

יקרות| פ יקרת.

במדת| פ כמדות ד כמהות.

מגוררות| פ מגררות.

במגירה| פ ד במגרה.

ת"ל| ד תלמוד לומר.

אותן| ד אות'.

אמ'| ד אמר.

ר' (ב"פ)| ד רבי.

נחמיה| ד נחמי'.

כי"ע אמ' רבן שמעון בן גמליאל תדע שנתאררו טללים, בראשונה כשהיה הטל יורד על הקש ועל התבן היה מלבין, שנ' דק מחספס, עכשיו משחיר. בראשנה כל עיר שפירותיה מרובין מחברותיה, פירותיה מרובין, ועכשיו פירותיה מועטין. רבן שמע' בן גמל' אומ' משום ר' יהושע מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד טל לברכה, ונוטל טעם הפירות, וראשון ראשון עומד. ר' יוסי אומ' אף נוטל שומן הפירות, ר' שמעון בן אלע' אומ' טהרה נטלה את הטעם והריח, המעשרות נטלו את השמן ואת הדגן

אמ'| ד אמר.

שמעו'| ד שמעון.

היה| ד ח'.

שנ'| ד שנאמר.

המדבר| ד המדב'.

מחספס| ד מחוספס.

טלליה רבים מחברותיה| ד טללי' מרובין מחברותי'.

אומ'| ד ח'.

מיום| ד מיו'.

פירות| ד פי'.

יוסה או'| ד יוסי אומר.

לעזר| ד אלעזר.

הריח| ד הרוח.

כי"ע משמת ר' אליעזר, בטל ספר תורה. משמת ר' יהושע, בטלו אנשי עיצה ומחשבה. משמת ר' עקיבא, בטלו זרועי תורה, ופסקו מעיינות חכמה. משמת ר' אלעזר בן עזריה, בטלה עטרת חכמים, שעטרת חכמים עושרם.

ר' ליעזר| ד רבי אליעזר.

ר'| ד רבי.

ר' עקיבה| ד רבי עקיבא.

מעינות| ד מעיינות.

ר' לעזר| ד רבי אלעזר.

בן... עזאי| הושלם ע"פ ד א. ב ח'.

כי"ע משמת בן עזאי, בטלו השקדנים.

כי"ע משמת בן זומא, בטלו דורשנים. משמת ר' חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה. משמת אבה יוסי בן קיטנית, בטלה חסידות. משמת רבן שמע' בן גמליאל, בטלה גובאי, ורבו צרות. משמת ר', הוכפלו צרות.

זומא| ד זומ'.

ר' חנינא| ד רבי חנניא.

קטנית| ד קטנות.

קטנתה| ד קטנתא.

[קטנתא שהוא]| הושלם ע"פ ד. ב ח'.

חסידות משמת| ד חסידו' משמ'.

גוביי| ד גובאי.

ר'| ד רבי.

כי"ע רבן שמעון בן גמל' אומ' אין כל צרה שהיא באה על הציבור שאין בית דין מבטלין שמחה כנגדה.

גמלי' או'| ד גמליאל אומר.

וצרה| ד ח'.

הציבור| ד הצבור.

שמחה כנגדה| ד שמח' כנגד'.

כי"ע משבטלה סנדרי, בטל שיר מבית המשתאות. וכי מה היתה סנדרי מועלת לישראל, אלא לענין שנ' ואם העלם יעלימו עם הארץ. משהיתה סנדרי קיימת היו נפרעין ממנו, ועכשיו נפרעין ממנו ומקרוביו, שנ' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו. משל לאחד שסרח מן העיר. מסרוהו לרוצח, והיה קשה מן הרוצח, מסרוהו לשלטון, והיה קשה מן השלטון, מסרוהו לבעלי זמורה, והטילוהו בקמין, כך צרות אחרונות משכחות את הראשונות.

סנדרי| ד סנהדרי.

לענין שנא'| ד לעניין שנאמר.

וגו'| ד וגומר.

כשהיה| ד כשהיתה.

וגו'| ד וגומר.

דומה| ד דומ'.

לרצען| ד לרוצען.

כך| ד כן.

האחרונות| ד האחרונו'.

הראשונות| ד הראשונים.

כי"ע אילו הן עטרות חתנים, אילו של מלח ושל גפרית, אבל של וורד ושל הדס התירו להן. אילו הן עטרות כלות, אילו של זהב, אבל יוצאה היא בכיפה של מלך. של בית רבן גמליאל התירו ללמוד יוונית, מפני שהן זקוקין למלכות.

אספסינוס| ד אספסיינוס.

ואילו| ד ואלו.

אילו... כלות| ד ח'.

אילו זהוריות| ד אלו זהורית.

יוצאה היא בכיפה| ד יוצא הוא בכפה.

בבית| ד ח'.

אדם| ד ח'.

בנו| ד בניו.

את בניהם| ד בניהן.

יונית| ד יוונית.

כי"ע ושלא יסוד אדם את ביתו בסיד, ובביצת הסיד, ואם עירב בו תבן, או חול, מותר. ר' יהודה אומ' עירב בו חול טרכיוסיד הוא, ואסור, תבן, מותר. אילו הן חופות חתנים, אילו זהוריות המוזהבות, אבל עושה הוא אפפיירות, ותולה בה כל מין שירצה. ולא תצא כלה באפיריון בתוך העיר. אף על פילייטון גזר בן בבא, ולא הודו לו.

עירב| ד ערב.

ר'| ד רבי.

או' עירב| ד אומר ערב.

טרכי סיד| ד טרכיסיד.

עירב| ד ערב.

אילו| ד אלו.

אפיפירות| ד אפיפירו'.

כלה באפריון| ד באפיריון.

העיר| ב העיר [ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העיר].

פלטון| ד פליטון.

יהודה| ד יהוד'.

כי"ע אמ' רבן שמעון בן גמל' מיום שחרב בית המקדש, בדין הוא שלא נאכל בשר, ושלא נשתה יין, אלא שאין בית דין גוזרין על הציבור אלא אותן דברים שהן יכולין לעמוד בהם. הוא היה אומ' הואיל וגוזרין עלינו שלא ללמוד תורה, נגזור על ישראל שלא ישאו נשים, ונמצא ישראל שמם, וזרע אברהם כלה, אלא הנח להם לישר', מוטב שיהו שוגגין, ואל יהו מזידין.

אמ' ר'| ד אמר רבי.

לאכל| ד לאכול.

אומ'| ד אומר.

נגזר| ד נגז'.

שהוא| ד שיה'.

בן| ד הבן.

שלא| ד ח' (ואף ב ב נמחק ע"י נקודות).

של| כ"ה ד. ב שלא.

לצבור| ד לצבו'.

שוגגין| ד שוגגי'.

יהו מזידין| ד יהיו מזידי'.

כי"ע משחרב בית המקדש, רבו פרושים בישר', ולא היו אוכלין בשר, ולא היו שותין יין. ניטפל להן ר' יהושע אמ' להם, בניי, מפני מה אין אתם אוכלין בשר. אמ' להם נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד קרב על גבי המזבח, ועכשיו בטל. אמ' להם מפני מה אין אתם שותין יין, אמרו לו נשתה יין, שממנו היה מתנסך על גבי המזבח, ועכשיו בטל. אמ' להם אף תאינים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאין ביכורים בעצרת, לחם לא נאכל, שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה, שמהם היו מנסכין בחג. שתקו.

הבית| ד בית.

ר'| ד רבי.

אמ'| ד אמר.

בניי| ד ח'.

אין| כ"ה ד א. ב ח'.

אוכלין| ד אוכלים.

אמ' להן| ד אמר להם.

על| ד ח'.

אמ'| ד אמר.

וענבים| ד וענבי'.

שמהם היו| ד שמהן.

כי"ע אמ' להם שלא להתאבל כל עיקר אי איפשר, שֵכְבַר נִגזרַה גְזירַה ועוד, להתאבל יותר מדאי אי איפשר, אלא כך אמרו חכמ' סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, זכר לירושלם.

אמ'| ד אמר.

בניי| ד בני.

מדיי| ד מדאי.

איפשר (ב"פ)| ד אפש'... אפשר.

כי"ע עושה אדם כל צורכי סעודה ומשייר בה דבר מועט, זכר לירושלם.

צרכי| ד עסקי.

כי"ע עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, זכר לירושלם, שנ' אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחת'.

תכשיטין| ד [כל] תכשיטיה.

ומשיירת| ד ומשייר.

שנ'| ד שנאמר.

וגו'| ד ח'.

כי"ע כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה, שנ' שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. סליק פירקא וחסלת מסכת סוטה

שנ'| ד שנאמר.

אוהביה| פ אהביה.

וגו'| ד וגומר.