מבואר בגמרא ובפוסקים שאין שייך שאלה היתר והפרה רק לנדרים ושבועות שאדם נודר או נשבע במה שנוגע לעצמו בלבד כגון אוכל או לא אוכל אישן או לא אישן וכדומה אבל במה שנודר או נשבע לחבירו או לשום מי שמשביעו יהיה מאיזה עם ודת שיהיה אין מועיל שום היתר והפרה ושאלה בעולם:

בערב ראש השנה קודם חצות. וטוב שיהא עדה שלמה:

שִׁמְעוּ נָא רַבּוֹתַי דַּיָּנִים מֻמְחִים, כָּל־נֵדֶר אוֹ שְׁבוּעָה אוֹ אִסּוּר וַאֲפִילּוּ אִסּוּר הֲנָאָה שֶׁאָסַרְתִּי עָלַי אוֹ עַל־אֲחֵֽרִים בְּכָל־לָשׁוֹן שֶׁל אִסּוּר, וְכָל־מוֹצָא שְׂפָתַי שֶׁיָּצָא מִפִּי, אוֹ שֶׁנָּדַרְתִּי וְגָמַרְתִּי בְלִבִּי אֲפִילּוּ לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה אוֹ אֵיזוֹ הַנְהָגָה טוֹבָה שֶׁנָּהַגְתִּי שְׁלשָׁה פְּעָמִים, וְלֹא הִתְנֵיתִי שֶׁיְהֵא בְּלִי נֶדֶר. הֵן דָּבָר שֶׁעָשִׂיתִי עַל עַצְמִי אוֹ עַל אֲחֵרִים, הֵן אוֹתָם הַיְדוּעִים לִי אוֹ שֶׁכְּבָר נִשְׁכְּחוּ מִמֶּנִּי, בְּכוּלְּהוֹן אִתְחֲרַטְנָא בְהוֹן מֵעִקָּרָא: וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי הַתָּרָה עֲלֵיהֶם: וְאֵין אֲנִי תוֹהֵא חַס וְשָׁלוֹם עַל קִיּוּם מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשִׂיתִי, רַק אֲנִי מִתְחָרֵט עַל שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי בְּפֵרוּשׁ הִנְנִי אֶעֱשֶׂה דָבָר זֶה בְּלִי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה וְקַבָּלָה בְלֵב. לָכֵן אֲנִי שׁוֹאֵל מִמַּעֲלַתְכֶם הַתָּרָה. בְכֻלְּהוֹן אֲנִי מִתְחָרֵט עַל כָּל־הַנִּזְכָּר, בֵּין אִם הָיוּ מַעֲשִׂים הַנּוֹגְעִים בְּגוּף אוֹ בִנְּשָׁמָה אוֹ בְמָמוֹן: וְהִנֵּה מִצַּד הַדִּין, הַמִּתְחָרֵט וּמְבַקֵּשׁ הַתָּרָה צָרִיךְ לִפְרוֹט הַנֶּדֶר, אַךְ דְּעוּ נָא רַבּוֹתַי כִּי רַבִּים הֵם וְאִי אֶפְשָׁר לְפוֹרְטָם. וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ הַתָּרָה עַל אוֹתָם הַנְּדָרִים שֶׁאֵין לְהַתִּיר אוֹתָם, עַל כֵּן יִהְיוּ נָא בְעֵינֵיכֶם כְּאִלּוּ הָיִיתִי פוֹרְטָם:

והמתירים משיבים לו ג״פ בלשון זה:

הַכֹּל יִהְיוּ מֻתָּרִים לָךְ, הַכֹּל מְחוּלִים לָךְ, הַכֹּל שְׁרוּיִם לָךְ. אֵין כַּאן לֹא נֵדֶר, וְלֹא שְׁבוּעָה, וְלֹא אִסּוּר, וְלֹא הַסְכָּמָה וְקַבָּלָה בְלֵב. אֲבָל יֶשׁ כַּאן מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה. וּכְשֵׁם שֶׁמַּתִּירִים אֲנַחְנוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה, כַּךְ יִהְיוּ מֻתָּרִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה:

ואחר כך מוסר מודעה לפניהם ואומר בלשון הזה:

הֲרֵי אֲנִי מוֹסֵר מוֹדָעָה לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי מְבַטֵּל מִכַּאן וּלְהַבָּא כָּל־הַנְּדָּרִים, וְכָל־הַשְּׁבוּעוֹת וְאִסּוּרִין וְהַסְכָּמוֹת וְקַבָּלוֹת בְּלֵב שֶׁאֲקַבֵּל עָלַי בְּעַצְמִי, חוּץ מִנִּדְרֵי תַעֲנִית בִּשְׁעַת מִנְחָה. וּבְאִם שֶׁאֶשְׁכַּח תְּנַאי מוֹדָעָה הַזֹּאת וְאֶדּוֹר מֵהַיּוֹם עוֹד, מֵעַתָּה אֲנִי מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין, לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין, וְלָא יְהוֹן חָלִין כְּלָל וּכְלָל, בְכֻלְּהוֹן אִתְחֲרַטְנָא בְהוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

והמתירים משיבים לו:

כֻּלָּם יִהְיוּ מֻתָּרִים לָךְ, כֻּלָּם יִהְיוּ מְחוּלִים לָךְ, כֻּלָּם יִהְיוּ שְׁרוּיִם לָךְ. אֵין כַּאן לֹא נִדּוּי וְלֹא שַׁמְתָּא וְלֹא אָרוּר. אֲבָל יֵשׁ כַּאן מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה. וּכְשֵׁם שֶׁמֻּתָּר אַתָּה מִבֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, כַּךְ תְּהֵא מֻתָּר מִבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם רֹשָׁם כְּלָל וְכָל־הַקְּלָלוֹת יֵהָפְכוּ לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת־הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ: