(סימן קמ"ה בש"ע סעיף א') הנהרות והמעיינות שלי רבים כו' אינם נאסרין. עיין בט"ז שנתקשה מאי דוקא של רבים הא בשל יחיד נמי אין נאסרין בכה"ג שאין בהם תפיסת יד אדם. ונראה דטעמא דמים של רבים אינן נאסרין הוא משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכמ"ש הנקה"כ כאן בסוף דבריו. וא"כ לפי מה שכתב הרמב"ם בהל' שחיטה לחלק בענין זה דאין אדם אוסר דשא"ש בין ישראל לעובד כוכבים דדוקא ישראל אינו אוסר דבר שאינו שלו אבל עובד כוכבים אוסר אם כן ה"נ אין להתיר מים של רבים הנעבדים וטפחינהו בידים רק כשנעבדו מישראל אבל כשנעבדו מעובד כוכבים אסורין. וא"כ מאי דנקטו לשון של רבים לאו למידק מיניה לשל יחיד דנאסרין אלא לדיוקא ולומר דאם יש בהן תפיסת יד אדם ותלשן גם בשל רבים אסורים כשעבדינהו עובד כוכבים. ומיהו ישראל אינו אוסר מים של רבים אפילו תלשן ומ"ש בס' מרכבת המשנה ח"ב דקני ליה ישראל בהגבהה ומש"ה יכול לאסור של חבירו ז"א דהא כתבו התו' בפ"ב דחולין דלא קני בהגבהה רק לענין להתחייב באונסין. [ומ"ש הש"ך בנקה"כ דבש"ס דעבודת כוכבים פ' כה"צ ס"ל כר"ל דאוסר בתלושין. לדידי אינו מספיק דהא לא אסר אלא במים שסגדו עובד כוכבים אבל מנ"ל דאוסר ג"כ אף בשל ישראל]: ובזה תתיישב תמיהת הלח"מ מעל הרמב"ם רפ"ח דהלכות עבודת כוכבים שפסק המעיינות הנובעים לרבים מותרין דמשמע דפסק כר' יוחנן. ותמה דא"כ למה כתב דמותרין מפני שאין בו תפיסת יד אדם ולא נשאו אדם הא במים של רבים אף כשיש בו תפיסת ידי אדם כשטפחינהו בידים אינן נאסרין כדאמר ר' יוחנן התם ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם קאי שם מפורש כשעבדן עובד כוכבים וא"כ שפיר כתב דמותרין משום שאין בהם תפיסת יד אדם דאם תלשן עובד כוכבים אוסרן דעובד כוכבים אוסר דבר שא"ש. אך קשה דמשמע בגמ' פרק ר' ישמעאל דר' יוחנן התיר מים של רבים אפילו בשסגדו להן עובדי כוכבים וטפחינהו בידים. ונראה לי דר' יוחנן לטעמיה אזיל דלא מחלק בין עובד כוכבים לישראל אלא סבר דתליא בעבד מעשה ושינוי בגוף הדבר וכדאמר בספ"ב דחולין (דף מ') אע"ג שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה ומשמע דהיינו אפילו במעשה זוטא ששינה בגופה כגון ששחט בה סי' א' נאסרה להדיוט וש"מ דסבר דאף ישראל מצי אסר של חבירו כשעשה בו מעשה. ולהיפך כשלא עשה בגופו שינוי אף שהגביהו בכה"ג ס"ל לר' יוחנן דגם עובד כוכבים אינו אוסר של ישראל כמ"ד בחולין (דף מ"א) דמתיר גבי עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל מטעם דיכול לומר לו לאו כל כמינך שתאסר יינך לאונסי וש"מ דאף עובד כוכבים אינו אוסר דבר שאינו שלו. וראיה לזה דר' יוחנן ס"ל כן מעבודת כוכבים (דף ל' ע"ב) א"ר אסי א"ר יוחנן משום ריב"ב ג' יינות הן יין נסך אסור בהנאה וכו' המפקיד יינו אצל עובד כוכבים אסור בשתייה ומותר בהנאה. ופירשו התוס' דאיירי שהפקידו בחותם א' ותמהו דמאי קסבר ריב"ב אי לא חייש לזיוף כר"א התם אפילו בשתייה לישתרי ואי חייש לזיוף כרבנן אפילו בהנאה ליתסר דשמא נגע בו העובד כוכבים ונסכו. ותירצו דריב"ב לטעמיה דאמר יין של ישראל שנגע בו העובד כוכבים מותר בהנאה ע"כ. וא"כ ר' יוחנן דאמר משמיה דריב"ב מסתברא דאיהו נמי כוותיה ס"ל וש"מ דסבר ר' יוחנן דאף עובד כוכבים אין אוסר דבר שא"ש בנגיעה והגבהה וכה"ג בלי שינוי בגופו של דבר והשתא א"ש דמתיר ר' יוחנן מים של רבים הנעבדים בשטפחינהו בידים גם בשסגדו להם עובדי כוכבים משום דס"ל דהתלישה לא חשיבה מעשה כלל ולא הוי שינוי בגופן ובכה"ג גם עובד כוכבים אינו אוסר של ישראל אע"פ שהגביה כמו שהוכחתי והא דגבי יי"נ לא שרי רק בהנאה ולא בשתייה שאני יי"נ דחמירא. ואנן דלא קי"ל כריב"ב אלא כת"ק דעובד כוכבים אוסר יינו של ישראל בנגיעה ושכשוך אפילו בהנאה ש"מ דלאו משום חומרא דיי"נ נגעו בה מדלא סגי לאסור שתיה לבד אלא דדינא הכי בכל מקום דאף בלי שינוי בגוף הדבר עובד כוכבים אוסר דבר שא"ש. ומש"ה קי"ל לאסור כאן במים של רבים כשעבדן עובד כוכבים ותלשן בידים כנ"ל:

(שם בש"ך ס"ק ח') ובהגהת דרישה דישראל מומר דינו כעובד כוכבים. עי' בט"ז ר"ס קל"ט שהשיג עליו ממ"ש רש"י בעבודת כוכבים (דף מ"ז ע"ב) דישראל מומר א"י לבטל. וכן מוכח בסוגיא (דף נ"ג ע"ב):

(שם בש"ע סעיף ח' בהג"ה) תקרובת ?ב"ח ומשמשיהם נאסרים. צ"ע ברש"י עבודת כוכבים (דף כ"ד ע"א):