(סימן קנ"ז סעיף א' בהג"ה) אנסים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם כו'. ודע דבילקוט שמואל סימן קנ"ב מסיים אמר רב יהודה בד"א שהוא מבפנים והם מבחוץ אבל הוא והם מבפנים הואיל והוא והם נהרגין (נראה דר"ל בבת א' ואין כאן אף חיי שעה לדידיה) יתנוהו להם ולא יהרגו כולם. וכ"ה בתוספתא והובא ברש"י סנהדרין (דף ע"ב ע"ב). ועי' בנ"ב מ"ת חי"ד סי' ע"ד שכתב דאם כבר לקחו אנשים ידועים י אסור להשתדל להצילם רק קודם שנלקח אף א' מותר להשתדל להציל א'. וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' קס"ג ובהג"ה שם ש"פ. ונראה שהוא עצמו יכול להשתדל אף שנלקח דחייך קודמין: ומ"ש בהג"ה בשם הר"ן דמשום א"ע א"צ ליהרג. עיין בכ"מ הל' יסה"ת שהקשה על ראיית הר"ן. ועיין בתי' ריטב"א שה"ר מחולין (ק"א ב'): ועיין בבאה"ט דאם אמר א' הנח לי לקצץ א' מאבריך ואם לאו אמית את חבירך. דחייב להניח שיקוץ לו אבר א'. עיין בחיבורי להרמב"ם פכ"א הלכה י"א מהל' אישות שהוכחתי להיפך דאינו מחויב להניתח ליקצץ לו אפי' אבר שלא ימות ממנו עיי"ש: