(סימן קס"ג סעיף א') מי שהיה נושה בחבירו מעות כו' א"ל צא ועשה אותם עלי כו' ויהיה לך אצלי בהם חטים בהלואה אם יש לו חטים כו' מותר אפילו לא יצא השער. ונותן לו בזול דאוזיל קא מוזיל גביה. ב"י בשם נמק"י והרמב"ן. וצ"ע דלעיל סי' ק"ס ס"ב כתב המחבר שם דאם נותן לו יותר בשעת הפירעון שלא התנה עמו אסור ועמ"ש שם בסעיף ד' בס"ד וא"כ כיון שנותן לו בזול הרי הוא רבית על שהלוה לו מעות. וכן מוכח ברמב"ם פ"ח מה' מלוה גבי שומרי השדות שפורעין להם השכירות בחיטים בזול בגורן דאסור ומסתמא לא יצא השער עדיין ואפ"ה אסור ליתן להם בזול. וכ"ש הכא דהלואה היא וצ"ל דלא שרינן הכא אלא שיתן לו בשער הזול שדרך לפסוק בזה השער כגון שער הלקוטות כמ"ש התוס' פא"נ (דף ס"ג) והרא"ש והטור סי' קע"ה. וכיון שדרך לפסוק כך אין ניכר שמוזיל גבי' בשביל הלואה דאפילו אם היה נותן לו עתה מעות היה מוזיל גבי' הכי. דומיא דלקמן סי' קע"ג ס"ב ע"ש ודו"ק משא"כ גבי שומרי השדות שהיו נותנין להם בזול הרבה מחמת המתנת פירעון השכירות וזה אסור בכל ענין וכמ"ש שם בסי' ק"ס ס"ב בס"ד ע"ש:

(שם) ואם לאו אסור אפילו יצא השער כיון שאין נותן לו עתה מעות לקנות. אבל אם נותן לו עתה מעות לקנות מותר. אפילו אין לו אם יצא השער כמ"ש סי' קע"ה ע"ש. וכתב הב"י דלהלוות מעות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי ומביאו הש"ך והבאה"ט בסתם ולא ה"ל לסתום אלא לפרש דצ"ל דמיירי שלא א"ל מעכשו אבל אם א"ל אם לא אתן לך לזמן פלוני אתן לך מעכשיו ולזמן העיכוב פירות בשער של עכשיו שרי. וכמבואר להדיא בסי' קע"ז סי"ד בהג"ה ע"ש וכ"מ בריטב"א פא"נ ע"ש:

(סעיף ב') הרי שהיה לו חטים ועשה הלואתו עליו כו' א"ל צא ועשה אותם עלי יין כשער שבשוק עתה אם יש לו יין ה"ז מותר ואם לאו אסור. ודע דזה מיירי ששם החטים עליו בדמים שאומר לו כך וכך הם דמי החטים תן לי בהן יין וה"ל כמלוה דאסור באין לו ואפילו מתחלה היה נותן לו מעות על חטין אבל כשאומר סתם כך וכך סאה חטין יש לי אצלך תן לי בהן כך וכך יין שרי אפילו אין לו יין כמו שנותן לו עתה מעות על יין. כל זה מבואר בש"ס ורש"י ותוס' ור"ן ונמק"י וב"י והג"ה סי' קע"ה ס"ו ע"ש. ומוכח להדיא בתוס' פא"נ (דף ס"ב) ד"ה לקח כו' דאם מתחלה כשפסק על החיטין לא היו לו ובאיסור פסק אסור אח"כ ליתן לו יין בדמי החיטין כמו שנתייקרו עכשיו אפי' אם יש לו יין: